קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע...
וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם
קצת קשה מה שקרה כאן; א. לעיל בפרשת בשלח (שמות יז ו) ציווה הקב"ה את משה "וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ... וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם", מדוע כאן ביקש ממנו לדבר, מאי שנא?. ב. מדוע תכל'ס שינה משה מדברי הקב"ה?!. ג. אם כבר היכה, מדוע היכה פעמיים?.
אלא ראיתי חידוש נפלא ביותר [מר' שלמה קולדצקי]; המטה שבו היכה לעיל, היה זה מטה אהרן שנאמר "וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ" - וזה מטה אהרן[1]. ומטה אהרן כידוע לכל התקדש, כי במחלוקת קורח היה המעשה עם המטות "וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים", "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה... הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת" ולכן כעת אומר לו ה' תדבר אל הסלע כי להכות בו זו מעילה בהקדש.
אך כאמור משה כן הכה את הסלע, ונשאלת השאלה מדוע.
אלא צ"ל, ע"פ מה שארז"ל (ב"מ פו.) שכל מה שעשה אברהם למלאכים בעצמו שילם הקב"ה בעצמו לבניו, ומה שעשה ע"י שליח השיב הקב"ה ע"י שליח. והנה 'יוקח נא מעט מים' היה ע"י שליח אז הקב"ה שילם ע"י שליח כאן אצלינו ע"י הסלע.
משה ידע את זה, וידע שאם ידבר אל הסלע, לא תתקיים גזירת מלך - שיהיה ע"י שליח, כי הקב"ה מדבר מגרונו של משה, לכן פירש את דברי הקב"ה להכאה.
ומה באמת הקב"ה התכווין, הרי באמת שכינה מדברת מגרונו?, אלא שבזמן הנס ממש שכינה לא הייתה מדברת מגרונו, כי הוא כעס על בני ישראל ואמר 'שמעו נא המורים'[2], וכל הכועס שכינה מסתלקת ממנו[3], ולכן דיבורו של משה באותו הזמן יהיה נחשב לשליחות 'בעלמא'.
ולפי"ז מבארים את מה שכתוב בתהילים (קו) "יקציפו על מי מריבה, וירע למשה בעבורם, כי המרו את רוחו, ויבטא בשפתיו", והיינו שבגלל שמשה אמר שמעו נא המורים הוא נענש, ואם תשאל הלא שכינה מדברת מתוך גרונו, התשובה היא כי המרו את רוחו והוא כעס, ולכן צריך ש"ויבטא בשפתיו". (חנוכת התורה אות קל"ז).
וכעת מובן מדוע הוצרך להכות פעמיים, הסלע לא נשמע לו בפעם הראשונה כדי שלא ייהנו ישראל חלילה מההקדש, ורק בפעם השנייה נבקע הסלע לפי שנפסק במס' מעילה (דף יט:)[4] שאין מעילה אחר מעילה בהקדש וממילא כעת אפשר להוציא להם מים.
ועוד אפשר כעת להבין, מהו שאמר לו הי"ת לאחר מכן - בפרשת האזינו - "עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ", כעת מובן איזו מעילה הייתה כאן.
[1] וא"ת מדוע ביטא הכתוב "במטהו פעמיים" "ומטך" - המטה שלך, ע"ז אפשר לתרץ ע"פ המדרש (שמות בשלח סו"פ כו) "'וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי', כְּשֶׁעָשָׂה בּוֹ אַהֲרֹן נִסִּים, נִקְרָא עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ז יב) 'מַטֵּה אַהֲרֹן', וּבִזְּמַן שֶׁעָשִׂיתִי אֲנִי בוֹ נִסִּים, נִקְרָא עַל שְׁמִי. וּבִזְּמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה נִסִּים, נִקְרָא עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר 'וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים'" ע"כ. וכעת עומד משה לעשות נס, אז נקרא "מטך".
[2] ויש לשאול מדוע כאן נחשב שכעס ואילו כאשר חזר ואמר בספר דברים שוב ושוב "ממרים הייתם עם ה'" "מקציפים הייתם את ה'" ועוד (ראה עקב), שם לא נחשב שכעס ולא מצינו שנענש ע"כ. וניתן ליישב בשתי פנים, א. אינה דומה שעת תוכחה - בה זה עיסקו, - שבכל הספר הוא מוכיחם, וזו השעה לדבר דברים קשים - לשעה בה מבקש ממנו הקב"ה לקדש את שמו. ב. כאן הוא כעס עליהם והוא אמר להם כינוי "אתם מורים!" – בעלי מרי, ואילו בתוכחות אומר ממרים הייתם, מקציפים הייתם, כלומר מעשיכם היו בעייתיים. וזו דרך של חינוך, להוכיח על המעשה השלילי, אך לא לקשור אותו באופי האדם, כי אז פוטר את עצמו מאחריות ומשינוי מהותי.
[3] גמ' היא בפסחים סו: "ריש לקיש אמר, כל אדם שכועס, אם חכם הוא, חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא, נבואתו מסתלקת ממנו. אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו - ממשה. דכתיב, ויקצף משה על פקודי החיל".
[4] לשון המשנה שם "אין מועל אחר מועל במוקדשין".
וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם
קצת קשה מה שקרה כאן; א. לעיל בפרשת בשלח (שמות יז ו) ציווה הקב"ה את משה "וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ... וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם", מדוע כאן ביקש ממנו לדבר, מאי שנא?. ב. מדוע תכל'ס שינה משה מדברי הקב"ה?!. ג. אם כבר היכה, מדוע היכה פעמיים?.
אלא ראיתי חידוש נפלא ביותר [מר' שלמה קולדצקי]; המטה שבו היכה לעיל, היה זה מטה אהרן שנאמר "וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ" - וזה מטה אהרן[1]. ומטה אהרן כידוע לכל התקדש, כי במחלוקת קורח היה המעשה עם המטות "וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים", "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה... הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת" ולכן כעת אומר לו ה' תדבר אל הסלע כי להכות בו זו מעילה בהקדש.
אך כאמור משה כן הכה את הסלע, ונשאלת השאלה מדוע.
אלא צ"ל, ע"פ מה שארז"ל (ב"מ פו.) שכל מה שעשה אברהם למלאכים בעצמו שילם הקב"ה בעצמו לבניו, ומה שעשה ע"י שליח השיב הקב"ה ע"י שליח. והנה 'יוקח נא מעט מים' היה ע"י שליח אז הקב"ה שילם ע"י שליח כאן אצלינו ע"י הסלע.
משה ידע את זה, וידע שאם ידבר אל הסלע, לא תתקיים גזירת מלך - שיהיה ע"י שליח, כי הקב"ה מדבר מגרונו של משה, לכן פירש את דברי הקב"ה להכאה.
ומה באמת הקב"ה התכווין, הרי באמת שכינה מדברת מגרונו?, אלא שבזמן הנס ממש שכינה לא הייתה מדברת מגרונו, כי הוא כעס על בני ישראל ואמר 'שמעו נא המורים'[2], וכל הכועס שכינה מסתלקת ממנו[3], ולכן דיבורו של משה באותו הזמן יהיה נחשב לשליחות 'בעלמא'.
ולפי"ז מבארים את מה שכתוב בתהילים (קו) "יקציפו על מי מריבה, וירע למשה בעבורם, כי המרו את רוחו, ויבטא בשפתיו", והיינו שבגלל שמשה אמר שמעו נא המורים הוא נענש, ואם תשאל הלא שכינה מדברת מתוך גרונו, התשובה היא כי המרו את רוחו והוא כעס, ולכן צריך ש"ויבטא בשפתיו". (חנוכת התורה אות קל"ז).
וכעת מובן מדוע הוצרך להכות פעמיים, הסלע לא נשמע לו בפעם הראשונה כדי שלא ייהנו ישראל חלילה מההקדש, ורק בפעם השנייה נבקע הסלע לפי שנפסק במס' מעילה (דף יט:)[4] שאין מעילה אחר מעילה בהקדש וממילא כעת אפשר להוציא להם מים.
ועוד אפשר כעת להבין, מהו שאמר לו הי"ת לאחר מכן - בפרשת האזינו - "עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ", כעת מובן איזו מעילה הייתה כאן.
[1] וא"ת מדוע ביטא הכתוב "במטהו פעמיים" "ומטך" - המטה שלך, ע"ז אפשר לתרץ ע"פ המדרש (שמות בשלח סו"פ כו) "'וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי', כְּשֶׁעָשָׂה בּוֹ אַהֲרֹן נִסִּים, נִקְרָא עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ז יב) 'מַטֵּה אַהֲרֹן', וּבִזְּמַן שֶׁעָשִׂיתִי אֲנִי בוֹ נִסִּים, נִקְרָא עַל שְׁמִי. וּבִזְּמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה נִסִּים, נִקְרָא עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר 'וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים'" ע"כ. וכעת עומד משה לעשות נס, אז נקרא "מטך".
[2] ויש לשאול מדוע כאן נחשב שכעס ואילו כאשר חזר ואמר בספר דברים שוב ושוב "ממרים הייתם עם ה'" "מקציפים הייתם את ה'" ועוד (ראה עקב), שם לא נחשב שכעס ולא מצינו שנענש ע"כ. וניתן ליישב בשתי פנים, א. אינה דומה שעת תוכחה - בה זה עיסקו, - שבכל הספר הוא מוכיחם, וזו השעה לדבר דברים קשים - לשעה בה מבקש ממנו הקב"ה לקדש את שמו. ב. כאן הוא כעס עליהם והוא אמר להם כינוי "אתם מורים!" – בעלי מרי, ואילו בתוכחות אומר ממרים הייתם, מקציפים הייתם, כלומר מעשיכם היו בעייתיים. וזו דרך של חינוך, להוכיח על המעשה השלילי, אך לא לקשור אותו באופי האדם, כי אז פוטר את עצמו מאחריות ומשינוי מהותי.
[3] גמ' היא בפסחים סו: "ריש לקיש אמר, כל אדם שכועס, אם חכם הוא, חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא, נבואתו מסתלקת ממנו. אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו - ממשה. דכתיב, ויקצף משה על פקודי החיל".
[4] לשון המשנה שם "אין מועל אחר מועל במוקדשין".
נערך לאחרונה:
