י"ג מידות

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
1,154
תודות
4,205
נקודות
448
בחור מגיע לחברו, ורוצה שיהיה עד קידושין,
עונה לו אבל אני גוי!
שואל אותו אבל שמרת שבת?
ענה לו, אני מטלטל בשבת,
שאלו. אבל יש עירוב?
ענה : אני לא סומך עליו.



עד כאן הקלישאה המגוחכת הנ"ל.

שאלתי:
האם בכזה אופן הגוי חייב מיתה, כי יש עירוב?
או שיכול לומר באמת שהוא לא סומך עליו?
 
אבל הוא אולי לא שמר שבת מבחינתו?
שומע, נראה להקדים שגוי ששבת בטעות, למשל אם הוא היה צמח, וודאי שלא חייב מיתה,
וא"כ כאן שמא יכול לטעון שלא התכוון לשבות, והגם שסו"ס שבת הרי שלא התכוון לכך, כי מבחינתו וכו'
 
קראתי פעם (ואיני זוכר היכן זה היה) על גיורת שלא היתה מסגולת לחלל שבת לפני שהתגיירה, ובשבת קודם הגיור הדליקה אור רק אחרי צאת שבת, וטענתה בפיה כי הואיל וכוונתה לשמור על רבינו תם, אז מבחינתה היא חיללה שבת...
למעשה סוף הסיפור היה שהיה קצת ויכוח בין הרבנים על זה ולבסוף גיירו אותה, כך לפחות לטענת מספר הסיפור...
 
קראתי פעם (ואיני זוכר היכן זה היה) על גיורת שלא היתה מסגולת לחלל שבת לפני שהתגיירה, ובשבת קודם הגיור הדליקה אור רק אחרי צאת שבת, וטענתה בפיה כי הואיל וכוונתה לשמור על רבינו תם, אז מבחינתה היא חיללה שבת...
למעשה סוף הסיפור היה שהיה קצת ויכוח בין הרבנים על זה ולבסוף גיירו אותה, כך לפחות לטענת מספר הסיפור...
האם זה סיבה לא לגירה?
 
גוי לא צריך לפתוח שו"ע ולקיים מצוות 'חילול שבת', גוי צריך שלא 'לשמור שבת', ואם במקרה הוא ישן כל השבת ולא חיללה אינו חייב מיתה כי לא קיבל על עצמו שביתה בשבת, ולכן גוי שביתתו היא מטירחא וקביעת יום מנוחה, ועל זה הוא מתחייב, ואף אם יעשה איזשהו מעשה קל של 'חילול' באחת מל"ט מלאכות עדיין חייב, כל שלא שינה מהותו של היום ליום רגיל.
 
ענה : אני לא סומך עליו.
אין כזה דבר אני לא סומך השאלה היא האם מדאו' יש כאן עירוב או לא
הכי הרבה הוא שמר שבת בשוגג שאני לא יודע מה דינו
אבל אם העירוב כשר מדאו' א"כ לא הוציא מרשות לרשות
 
בחור מגיע לחברו, ורוצה שיהיה עד קידושין,
עונה לו אבל אני גוי!
שואל אותו אבל שמרת שבת?
ענה לו, אני מטלטל בשבת,
שאלו. אבל יש עירוב?
ענה : אני לא סומך עליו.



עד כאן הקלישאה המגוחכת הנ"ל.

שאלתי:
האם בכזה אופן הגוי חייב מיתה, כי יש עירוב?
או שיכול לומר באמת שהוא לא סומך עליו?
ספק נפשות להקל
 
שאלתי:
האם בכזה אופן הגוי חייב מיתה, כי יש עירוב?
או שיכול לומר באמת שהוא לא סומך עליו?
רמב"ם הלכות מלכים פרק י
עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד, וכן עכו"ם ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו, כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע, ואם עסק בתורה, או שבת, או חדש דבר, מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה אבל אינו נהרג.

הטענה של הרב @איצי שספק נפשות להקל לא נכונה מכיון שלא הורגים ממש.
ואף טענתו של הרב @עוזי ומגני והרכב @עמך אינה מכיון שזיל בתר טעמא ואין קשר בין זה לאמת.וכפי שכתב הרב @שמריהו
והמעשה שסיפר ה @אברך מעמיק כנראה שטעם הדבר הוא שכל מה שאסרו לחדש מצות זהו רק כשאינם עושים זאת בדרך ליהדות.
 
ואף טענתו של הרב @עוזי ומגני והרכב @עמך אינה מכיון שזיל בתר טעמא ואין קשר בין זה לאמת
אם מדאו' יש כאן עירוב, ולא סומך עליו מדאו', אין לך מחדש דת גדול מזה, :)
גוי שיבוא ויאמר שהוא לא שמר שבת כי הוציא מחדר לחדר באותו בית וכי אינו בכלל גוי ששבת ואף שהתכוון לחלל השבת מ"מ לא מהני מה שממציא לעצמו מלאכות כדי לחלל את השבת.
 
אולי באמת צריך לבדוק עד כמה נחשב הדבר בגדר חלק מהדת למשל תפילין דר"ת זמן ר"ת תפילין בחול המועד ודברים שהתפשטו בחלק מכלל ישראל אם באמת כן הוא סובר מה אכפת לי האמת.
 
עד כאן הקלישאה המגוחכת הנ"ל.

שאלתי:
האם בכזה אופן הגוי חייב מיתה, כי יש עירוב?
או שיכול לומר באמת שהוא לא סומך עליו?
אולי יבאר מר את יסוד השאלה,
יש רק שתי אפשרויות, או שיש עירוב או שאין. אין כזה דבר "לא סומך"
עכשיו, אם אכן אין עירוב הרי שהוא באמת חילל שבת. ואם יש עירוב הרי שהוברר שהגוי טעה והתכון לחלל שבת ונמצא שומרה בעל כרחו ומה יעשה גוי שכל מלאכות השבת המצויות לו הותרו על ידי מכון מסויים? האם נהרגנו מחמת כך?
 
אולי יבאר מר את יסוד השאלה,
יש רק שתי אפשרויות, או שיש עירוב או שאין. אין כזה דבר "לא סומך"
עכשיו, אם אכן אין עירוב הרי שהוא באמת חילל שבת. ואם יש עירוב הרי שהוברר שהגוי טעה והתכון לחלל שבת ונמצא שומרה בעל כרחו ומה יעשה גוי שכל מלאכות השבת המצויות לו הותרו על ידי מכון מסויים? האם נהרגנו מחמת כך?
כל אלו שלא סומכים על העירוב.
מה טענתם?

אני יסביר את שאלתי,
כידוע יש מושג של שוויה אנפשיא לחתיכא דאיסורא,
דהיינו אילו מגיים שני עדים ומעידים דבר מה, וחד אומר שאני יודע שהם טועים, לקולא אין דבריו כלום, אבל לחומרא יש לו לעשות כדבריו, וב"ד כופין אותו,
האם יכול הגוי לומר, קים לי שעירוב אינו עירוב? מדין שוויה אנפשיא?
 
כל אלו שלא סומכים על העירוב.
מה טענתם?
או שהם מחמירים כאותם השיטות שרוחב ט"ז אמה סגי כדי להחשיב רה"ר שא"א להופכה לרה"י ע"י צוה"פ [וכהכרעת המ"ב שבעל נפש יחמיר]
או שהם חוששים שגרים מחללי שבת שלא שכרו מהם וע"כ א"א להוציא כלי בית לחצר גם עם ההיקף מצוין
או שהם חוששים שמחיצות העירוב נסמכים על כל מיני קולות וצירופים
אולם שעירוב יהא פסול מדאו' הינו שמדאו' יחשב כרה"ר ולא כרה"י לכל הדעות הוא דבר רחוק מאד

אני יסביר את שאלתי,
כידוע יש מושג של שוויה אנפשיא לחתיכא דאיסורא,
דהיינו אילו מגיים שני עדים ומעידים דבר מה, וחד אומר שאני יודע שהם טועים, לקולא אין דבריו כלום, אבל לחומרא יש לו לעשות כדבריו, וב"ד כופין אותו,
האם יכול הגוי לומר, קים לי שעירוב אינו עירוב? מדין שוויה אנפשיא?
עד שאתה שואל על גוי תשאל על יהודי
יהודי שאמר קי"ל שעירוב אינו עירוב והוציא מרה"י לאותו מקום האם יהרגו אותו?
כמדומני שמיתה זה דין על בי"ד בשונה ואפי' במלקות זה מח' אם מלקים על שוויא או שרק מפרשים אותו
וע"כ לא מהני שוויא להרוג אדם
ועכ"פ כאן זה לקולא שהרי אסור לו לשמור שבת והוא רוצה להקל בגלל שקיי"ל וזה לא שייך בכלל
 
אני יסביר את שאלתי,
כידוע יש מושג של שוויה אנפשיא לחתיכא דאיסורא,
דהיינו אילו מגיים שני עדים ומעידים דבר מה, וחד אומר שאני יודע שהם טועים, לקולא אין דבריו כלום, אבל לחומרא יש לו לעשות כדבריו, וב"ד כופין אותו,
האם יכול הגוי לומר, קים לי שעירוב אינו עירוב? מדין שוויה אנפשיא?
אטו יש דיני קים לי או שוויא בגוי??
 
זאת שאלתי

אבל לאחר עיון בנושא ברור ששויה ליכא כיון דהוי לקולא, ולא לחומרא,
פשוט ואי"צ לפנים שאין לגוי לא קים לי ולא שוויא בין לקולא בין לחומרא.
ולא מבעיא דינא דקים לי שכולו דין בדיני ישראל ולגוי ליכא כלל שייכות למחלוקת הפוסקים או ספיקא דדינא שיאמר "קים לי כאחד ממכם", אלא אף דינא דשוויא אנפשיה חתיכה דאיסורא הוא כוח לישראל לאסור על עצמם אך לא שייך בגוי כלל.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון