- הודעות
- 4,752
- תודות
- 17,323
- נקודות
- 895
בפרשתינו (במדבר כא, ז): "וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם". ופרש"י: "מכאן למי שמבקשים ממנו מחילה שלא יהא אכזרי מלמחול".
פירוש רש"י מעמיד יסוד מוסרי והלכתי נעלה, לפיו כאשר הפוגע מביע חרטה ומבקש סליחה, אין לנפגע להתבצר בעמדתו ולגלות אטימות, אלא עליו למחול בלב שלם כפי שנהג רועה ישראל.
ברם, תשתית זו מעוררת תהייה מהותית לנוכח דברי הגמרא במסכת בבא קמא (צב.): "מנין שאם לא מחלו לו שהוא אכזרי? שנאמר: 'וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹקִים וַיִּרְפָּא אֱלֹקִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ'". ניצבת כאן תמיהה מובנית של כפילות מיותרת לכאורה – לשם מה נזקקה התורה לשני מקורות נפרדים כדי להשריש הנהגה אחת? אם כבר למדנו מאבי האומה שאדם הממאן לסלוח מוגדר כאכזרי, מהו התוכן הנוסף או הממד המחודש שמביא עמו משה רבנו בפרשתנו, וכיצד משלימים שני הכתובים זה את זה?
פירוש רש"י מעמיד יסוד מוסרי והלכתי נעלה, לפיו כאשר הפוגע מביע חרטה ומבקש סליחה, אין לנפגע להתבצר בעמדתו ולגלות אטימות, אלא עליו למחול בלב שלם כפי שנהג רועה ישראל.
ברם, תשתית זו מעוררת תהייה מהותית לנוכח דברי הגמרא במסכת בבא קמא (צב.): "מנין שאם לא מחלו לו שהוא אכזרי? שנאמר: 'וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹקִים וַיִּרְפָּא אֱלֹקִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ'". ניצבת כאן תמיהה מובנית של כפילות מיותרת לכאורה – לשם מה נזקקה התורה לשני מקורות נפרדים כדי להשריש הנהגה אחת? אם כבר למדנו מאבי האומה שאדם הממאן לסלוח מוגדר כאכזרי, מהו התוכן הנוסף או הממד המחודש שמביא עמו משה רבנו בפרשתנו, וכיצד משלימים שני הכתובים זה את זה?