חוקת מהו גדר התנאי של הזאת שלישי ושביעי (1 צופה)

[נהנה מקושיא טובה]

הגמ' בקידושין דף סב. לגבי המחלוקת אי בעינן תנאי כפול או לא, ומק' הגמ' מהפסוק הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר, ואם לא יתחטא ביום השלישי וביום השביעי לא יטהר, דבשלמא למ''ד דבעינן תנאי כפול שפיר, אבל למ''ד החולק דלא בעינן תנאי כפול לא הוצרך הכתוב לכפלו עיי''ש, ומבואר בגמ' חידוש גדול דלכאורה ק' מה שייך הך נידון לנידון של תנאי כפול דהרי איזה תנאי יש כאן הלא יש כאן ציווי וסדר התורה האיך לטהר את עצמו,

ובאמת דכבר עמדו בזה התוס' שם ד''ה בשלמא דבהרבה מקומות כגון כשכתיב ורחץ במים וטהר לא הוצרך לכתוב ואם לא רחץ לא יטהר, ותירצו התוס' דהתם מילתא דפשיטא הוא דזה רק ציווי התורה ופשוט דאם לא רחץ לא יטהר, אבל כאן משמע קצת שהוא לשון תנאי מדכתיב הוא יתחטא והוי כאילו כתיב ואם יתחטא עיי''ש, וא''כ מבואר לכאורה מפורש דגדר ההזאה של שלישי ושביעי הוא בגדר תנאי, ויל''ע מה שייך בזה תנאי, ומהו התנאי, ומהו גדרו,

 

[יצחק א]

אולי יש לומר,
הרי בכל הטומאות צריך טבילה בלבד, ואילו כאן הצריכה תורה הזאה, אמנם אין זה במקום הטבילה, שהרי כידוע צריך טבילה בנוסף להזאה (וראה תוס' מגילה כ),
ואם כן יש לומר, שפשוט שטמא צריך לטבול, אלא כאן באה התורה והתנתה שלא תועיל הטבילה בלא כל ההזאות הללו, ונמצא שאין ההזאות הללו אלא בגדר תנאי לטבילה, שאותה מצינו שמטהרת בשאר מקומות.

 

[הצעיר שבחבורה]

הגמ' בקידושין דף סב. לגבי המחלוקת אי בעינן תנאי כפול או לא, ומק' הגמ' מהפסוק הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר, ואם לא יתחטא ביום השלישי וביום השביעי לא יטהר, דבשלמא למ''ד דבעינן תנאי כפול שפיר, אבל למ''ד החולק דלא בעינן תנאי כפול לא הוצרך הכתוב לכפלו עיי''ש, ומבואר בגמ' חידוש גדול דלכאורה ק' מה שייך הך נידון לנידון של תנאי כפול דהרי איזה תנאי יש כאן הלא יש כאן ציווי וסדר התורה האיך לטהר את עצמו,

ובאמת דכבר עמדו בזה התוס' שם ד''ה בשלמא דבהרבה מקומות כגון כשכתיב ורחץ במים וטהר לא הוצרך לכתוב ואם לא רחץ לא יטהר, ותירצו התוס' דהתם מילתא דפשיטא הוא דזה רק ציווי התורה ופשוט דאם לא רחץ לא יטהר, אבל כאן משמע קצת שהוא לשון תנאי מדכתיב הוא יתחטא והוי כאילו כתיב ואם יתחטא עיי''ש, וא''כ מבואר לכאורה מפורש דגדר ההזאה של שלישי ושביעי הוא בגדר תנאי, ויל''ע מה שייך בזה תנאי, ומהו התנאי, ומהו גדרו,

לחץ כדי לכווץ...

עלה במחשבתי במהלך השבת, האם ניתן לומר שעיקר הטהרה בימים היא תלויה, אלא שתנאי הוא בטהרת הימים שתהא בהם הזאה.

 

[יצחק א]

עלה במחשבתי במהלך השבת, האם ניתן לומר שעיקר הטהרה בימים היא תלויה, אלא שתנאי הוא בטהרת הימים שתהא בהם הזאה.

לחץ כדי לכווץ...

ייש"כ, נראה שהם דברי אמת!
שהרי כן לישנא דקרא:
{יא} הַנֹּגֵ֥עַ בְּמֵ֖ת לְכָל-נֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם וְטָמֵ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים: {יב} הוּא יִתְחַטָּא-ב֞וֹ בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י יִטְהָ֑ר וְאִם-לֹ֨א יִתְחַטָּ֜א בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י לֹ֥א יִטְהָֽר:

כהמשך לזה, נראה קצת להרחיב ולהטעים בביאור הענין, שראיתי שחקר הגר"י ענגיל בהזאת שלישי ושביעי אם הטומאה יורדת בהדרגה, קצת בכל הזאה, או שאין הטומאה מסתלקת כלל אלא לבסוף בבת אחת.
ונראה לתפוס כדרך הראשונה, ולבאר בדרך זו כל ענין טומאת שבעה שמצינו, כגון בנדה ויולדת. שזה שהצריכה התורה להמתין ז' ימים, היינו משום שע"י משך הזמן הטומאה נקלשת מעצמה ויכולה לסור בטבילה, אבל לפני כן תוקף הטומאה חזק מידי ואין הטבילה מועלת.
והשתא דאתית להכי, גם טומאת מת יש ענין זה, שהרי ציותה התורה להמתין ז' ימים כבשאר מקומות, והיינו כדי שתיקלש הטומאה, אלא שכאן מצינו דבר חדש - שצריך הזאה, ולא סגי בימים גרידא. ואם כן באמת הימים עצמם פועלים הטהרה, וההזאה אינה אלא תנאי, דאין הימים לבדם מועילים בלא הזאה, אבל ההזאה מקלישה את הטומאה, וגורמת שיועיל משך הזמן כבשאר מקומות.

 

[אברך מישיבת מיר]

ייש"כ, נראה שהם דברי אמת!
שהרי כן לישנא דקרא:
{יא} הַנֹּגֵ֥עַ בְּמֵ֖ת לְכָל-נֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם וְטָמֵ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים: {יב} הוּא יִתְחַטָּא-ב֞וֹ בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י יִטְהָ֑ר וְאִם-לֹ֨א יִתְחַטָּ֜א בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י לֹ֥א יִטְהָֽר:

כהמשך לזה, נראה קצת להרחיב ולהטעים בביאור הענין, שראיתי שחקר הגר"י ענגיל בהזאת שלישי ושביעי אם הטומאה יורדת בהדרגה, קצת בכל הזאה, או שאין הטומאה מסתלקת כלל אלא לבסוף בבת אחת.
ונראה לתפוס כדרך הראשונה, ולבאר בדרך זו כל ענין טומאת שבעה שמצינו, כגון בנדה ויולדת. שזה שהצריכה התורה להמתין ז' ימים, היינו משום שע"י משך הזמן הטומאה נקלשת מעצמה ויכולה לסור בטבילה, אבל לפני כן תוקף הטומאה חזק מידי ואין הטבילה מועלת.
והשתא דאתית להכי, גם טומאת מת יש ענין זה, שהרי ציותה התורה להמתין ז' ימים כבשאר מקומות, והיינו כדי שתיקלש הטומאה, אלא שכאן מצינו דבר חדש - שצריך הזאה, ולא סגי בימים גרידא. ואם כן באמת הימים עצמם פועלים הטהרה, וההזאה אינה אלא תנאי, דאין הימים לבדם מועילים בלא הזאה, אבל ההזאה מקלישה את הטומאה, וגורמת שיועיל משך הזמן כבשאר מקומות.

לחץ כדי לכווץ...

איפה כתב כן הגר"י ענגיל?

 

[יצחק א]

איפה כתב כן הגר"י ענגיל?

לחץ כדי לכווץ...

היה שמור אצלי הענין עם המקור, אך כעת איני מוצא הקובץ, וחבל על דאבדין.

חפשתי בפרוייקט, לא מצאתי בדיוק בסגנון שכתבתי, אפשר היתה הכוונה לדבריו בלקח טוב:


ועוד מצינו שכתב על היחס בין ההזאה לטבילה (וזה באתוון דאורייתא כו):