מתוך המכלול
חוקרי שואה נוספים, ובהם
לוסי דווידוביץ' ו
ישראל גוטמן, שללו את קיומו של האירוע, הן משום שלא נמצאו עדויות התומכות בקיומו, ולא סביר שאירוע כזה התרחש בלי שייוודע בגטו, והן משום ש
חוקי הגזע הנאציים אסרו מגע גופני עם יהודיות, ולכן לא סביר שחיילים גרמנים היו עושים זאת בפרהסיה ובצורה מאורגנת. הסתייגות נוספת מתייחסת לכך שהמכתב כתוב ביידיש בניב הונגרי, בעוד שהחתומה עליו, חיה פלדמן, התגוררה בפולין.
גם בחוגי
אגודת ישראל ישנם כאלה שנמנעים מלעסוק בסיפור ה-93a
חוקרת השואה החרדית,
אסתר פרבשטין, מביאה את הסיפור ב
הערת שוליים בספרה "
בסתר רעם", ומציינת כי יש להטיל ספק באמינותו. במספר 93 היא רואה
מספר טיפולוגי, כמספרם של כלי השרת ב
משנה ב
מסכת תמיד (ג ד)<a a>. בראיון ל"הארץ" הביאה פרבשטין את סיפורן של ה-93 כדוגמה בולטת למיתוסים אודות השואה שנוצרו בציבור החרדי, וציינה "במקרה הטוב מדובר בעניין שנוי במחלוקת"<a>.
במאמרם המקיף אודות סיפורן של הנערות, קובעים
יהודית תידור באומל ויעקב ג. שכטר: "כיום משוכנעים למעשה כל המלומדים שהאירוע מעולם לא התרחש". עם זאת, הם מציינים: "בעוד שאין באפשרותנו לטעון בוודאות גמורה שהאירוע אכן התרחש, ובעצם יש לנו ספקות רציניים לגביו, ניתן להשיב ולהפריך חלק מן הנקודות המועלות בניסיון לקעקע את אמיתותו ההיסטורית".