- הודעות
- 2,148
- תודות
- 9,951
- נקודות
- 535
יש נוסח כזה בשפתי חיים מועדים ג' עמ/ ש' בתחיל הפרק העוסק באבילות ירושלים על חסרון כבוד שמים
ד' תעניות בין המצרים ת"ב איך ניתן להתחבר מבחינה רגשית ורוחנית לימי בין המצרים? (1 צופה)
- מתחיל חוט מנסה להבין
- תאריך התחלה
-
- תגים
- בין המצרים בית המקדש
- הודעות
- 157
- תודות
- 660
- נקודות
- 91
פתיחת האשכול – מנסה להבין
השאלה המרכזית:
כיצד אדם יכול להתחבר מבחינה רגשית ורוחנית לימי בין המצרים, לאבל על חורבן בית המקדש ולמשמעות הצומות, כאשר התחושות הטבעיות אינן מתעוררות מאליהן?
---
1. איש האשכולות – להתחבר דרך הבנת משמעות החורבן
הביא מאמר העוסק בשאלה כיצד מתחברים רגשית לאבל על החורבן.
הנקודה המרכזית:
לא מספיק לדעת שיש צום ואבלות, אלא צריך להבין מה חסר בחורבן ומה המשמעות של אובדן בית המקדש.
---
2. בד קודש – הסתכלות על הפער בין הגלות לגאולה
לדבריו, הדרך הפשוטה והשווה לכל נפש היא להתבונן במציאות החיים בגלות מול המציאות העתידית של הגאולה.
הוא מציע להתחבר דרך הצער האנושי:
- חולים.
- רווקים ורווקות הממתינים לזיווג.
- זוגות המצפים לילדים.
- יתומים ואלמנות.
- ייסורים ושכול.
- עוני וקשיי פרנסה.
לעומת זאת, בגאולה:
"לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות..."
ומעבר לכך:
העולם יתעלה למצב שבו כל עסק האדם יהיה לדעת את ה'.
כלומר: כשמבינים את גודל החסרון של העולם כיום, ניתן להרגיש צער על הגלות וכיסופים לגאולה.
---
3. חיים שמעון – לימוד מקורות החורבן
הציע להתחבר דרך לימוד:
- ספר ירמיהו – לראות את התוכחה ואת החטאים שהובילו לחורבן.
- מדרש איכה – להבין את גודל הצרות שנלוו לחורבן.
- ספר יוסיפון – ללמוד את מאורעות החורבן ההיסטוריים.
לדבריו, ההבנה וההתבוננות במאורעות מעוררות את הרגש.
---
4. ישעיהו מנחלת דן – בין המצרים כמבחן לקשר עם הקב"ה
טענתו המרכזית:
ימי בין המצרים הם "מראה" למצב הרוחני של האדם במשך כל השנה.
הביא בשם החידושי הרי"ם על דברי השולחן ערוך:
מי שיש לו יראת שמים אמיתית אמור להצטער על חורבן בית המקדש.
לדבריו:
מי שכל השנה מחפש קרבת ה', קשר עם הקב"ה והגשמת תפקידו כבן ועבד ה' — באופן טבעי ירגיש בימי בין המצרים:
- געגוע.
- כיסופים.
- צער על הריחוק.
- רצון להשראת השכינה.
אבל מי שאינו מרגיש כך — הבעיה אינה דווקא בימי בין המצרים אלא בקשר הכללי שלו עם הקב"ה במשך השנה.
---
5. אברך מישיבת מיר – ספרי מוסר ככלי להתחברות
הציע ללמוד ספרים שמסבירים את עניין החורבן בלשון השווה לכל נפש:
- הרב פנקוס.
- שפתי חיים.
- שערי המועדים.
והוסיף:
"כל הרוצה להיטהר מסייעים לו".
כלומר, עצם הרצון להתחבר כבר פותח פתח לסיוע משמים.
---
6. אימתי – הרגש אינו ניתן לכפייה
העלה נקודה פסיכולוגית־פנימית:
א. צריך להיות אמיתי עם עצמו:
לא להעמיד פנים שמרגישים חיבור כאשר לא מרגישים.
ב. לתת מקום לרגשות שכן קיימים:
לפעמים יש באדם רצון עמוק לקרבת ה' ולגילויו בעולם, אך הוא אינו מזהה אותו כי אין לו מספיק הבנה שכלית.
לדבריו:
הרגש האמיתי לא נוצר בכוח אלא מתגלה מתוך האדם.
---
7. אימתי בשם ידידו – הצער מגיע לאחר הבנה
הביא רעיון:
"צער זה לא דבר שמחפשים אותו, אי אפשר להצטער על משהו שצריך הבנה שכלית בכלל על מה להצטער."
כלומר:
הצער אינו משהו שמייצרים באופן מלאכותי בחודש תמוז, אלא הוא "צף" כאשר האדם מבין את החסרון.
הציע להתבונן רגע לפני תפילות כמו:
- "ולירושלים עירך ברחמים תשוב".
- "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח".
ולהרגיש את משמעות המילים.
---
8. בד קודש – השכל יוצר את הרגש
חלק על דברי אימתי.
טענתו:
לא נכון לומר שהרגש פשוט צף ואי אפשר ליצור אותו.
לדבריו:
השכל מביא את הרגש.
דוגמא:
אדם שאינו מבין מדוע פטירת אדם היא דבר כואב — לא יצטער.
אבל אם יבין את גודל האובדן והחסרון — יגיע הצער.
כך גם בחורבן:
מי שיבין כיצד החיים בזמן בית המקדש היו שונים לגמרי, וכמה הגאולה תשנה את העולם — יוכל להצטער ולהשתוקק לגאולה.
---
9. אימתי – הבהרת דבריו
חזר והסביר שאינו חולק על הצורך בהתבוננות שכלית.
כוונתו:
השכל הוא תנאי הכרחי, אבל לאחר שהאדם מבין — אי אפשר "להכריח" רגש.
לדבריו:
רגש אמיתי אינו רגש מאולץ.
כלומר:
צריך ליצור תנאים לרגש, אבל לא לזייף אותו.
---
10. פלדמן – ארבע דרגות בהתחברות
הציע מדרג:
דרגה א:
האדם הפשוט מתחבר דרך הצרות האישיות שלו:
אם לא הייתה גלות — הרבה מצוקות לא היו קיימות.
דרגה ב:
להסתכל על צרות כלל ישראל:
מלחמות, גיוס, קשיים לאומיים.
דרגה ג:
להעמיק בצרות של כל יהודי ויהודי.
דרגה ד:
להגיע למבט עמוק יותר:
להרגיש את הצער של הקב"ה על שהגלה את בניו.
---
11. מוהר"ר – בין המצרים כהכנה לימים הנוראים
טען:
החיבור העמוק לתפילות הימים הנוראים, שעוסקות בעיקר בחסרון גילוי מלכות ה' בעולם, שייך במיוחד למי שניצל את ימי בין המצרים להבין את החסרון הזה.
כלומר:
האבל על החורבן הוא הכנה לעבודת ה' של ראש השנה ויום כיפור.
---
12. אור זרוע לצדיק – מקורות קדומים לרעיון
הביא מהרש"א על מסכת בכורות:
המהרש"א משווה בין:
- כ"א יום של בין המצרים.
- כ"א יום מר"ה עד הושענא רבה.
לדבריו:
כשם שכ"א הימים האחרונים הם ימים של כפרה וליבון עוונות, כך גם כ"א ימי בין המצרים — אף שהם ימי פורענות — יש בהם תהליך של תיקון וזיכוך.
היסוד:
הייסורים עצמם יכולים להביא לכפרה.
---
13. אור זרוע לצדיק – יתרון האור מן החושך
הוסיף:
העניין של ימים אלו הוא:
"יתרון האור מן החושך"
דווקא מתוך תחושת החסרון והחורבן ניתן להגיע להרגשת מעלת האור.
כמו כן הביא:
אוהב ישראל:
כ"א ימי בין המצרים הם שורש לכ"א הימים הטובים בשנה.
לדבריו:
ימים אלו בעצמותם הם ימים גדולים, אלא שהטוב שבהם נסתר בגלל מצב העולם.
כאשר נזכה לתיקון — הם עצמם יהפכו לימי שמחה גדולים.
בני יששכר:
הביא את הרעיון שמבחינה פנימית ימים אלו הם ימים של רחמים ותיקון.
---
14. אימתי – בקשת מקור פחות חסידי
לאחר המקורות החסידיים שאל:
האם יש מקור קדום יותר, בסגנון פחות חסידי, לרעיון שהימים עצמם הם זמן של עבודה רוחנית להתחבר לגילוי כבוד ה'?
---
נקודת המחלוקת המרכזית באשכול
דעת אימתי:
- רגש אמיתי לא ניתן להכריח.
- צריך הבנה והתבוננות, אבל לאחר מכן הרגש צריך לצמוח מבפנים.
- אין טעם ליצור "צער מלאכותי".
דעת בד קודש:
- השכל הוא הגורם שמוליד את הרגש.
- אם אדם יתבונן מספיק בעומק החסרון — ממילא יגיע לצער.
- לכן ניתן לעבוד באופן פעיל כדי להגיע לרגש.
המכנה המשותף
שניהם מסכימים:
- אי אפשר להגיע לחיבור בלי התבוננות.
- צריך להבין מה חסר.
- ימי בין המצרים אינם רק זמן של אבל טכני אלא הזדמנות לחוש את חסרון גילוי ה' בעולם ולהתכונן לגאולה.
---
מקור: AI אוצר
יש נקודה נוספת שלדעתי מונעת ממנו להתחבר לבין המצרים
ובדגש על נקודה נוספת
אנחנו רגילים להתקדם לפי הקצב שלנו, מי שחינך את עצמו בזה, להיות שלם עם המצב האישי שלו, ולנסות לנצל ולמצות כמה שיותר
מהכוחות שלו וכו',
אנחנו מורגלים כבר להיות שלמים עם המצב שלנו
לו יצוייר יבקשנו ממנו להתפלל לחלק מאיתנו לדעת את כל הש''ס, או שיהיה לנו רוח הקודש או משהו שהוא באמת לא קשור לדרגות שלנו ושזו תיהיה התפילה העיקרית שלנו מלב רותח, זה פשוט לא יהיה שייך והגיוני, אפי' שאנחנו כן שייכים לזה מכח היותנו בני אברהם וכו',
אבל התרגלנו להסתכל על הד' אמות הבאות שאנחנו צריכים להתקדם... דבר שהוא בסיסי וחיובי במהותו בשאיפות
להסתכל על הצעדים הקטנים הקרובים ....
ולכן להכניס משיח גאולה בית המקדש לתוך הרצונות [ במיוחד כרצון חזק יבואר לקמן ], זה לא קשור ....
ובדגש על נקודה נוספת
אנחנו רגילים להתקדם לפי הקצב שלנו, מי שחינך את עצמו בזה, להיות שלם עם המצב האישי שלו, ולנסות לנצל ולמצות כמה שיותר
מהכוחות שלו וכו',
אנחנו מורגלים כבר להיות שלמים עם המצב שלנו
לו יצוייר יבקשנו ממנו להתפלל לחלק מאיתנו לדעת את כל הש''ס, או שיהיה לנו רוח הקודש או משהו שהוא באמת לא קשור לדרגות שלנו ושזו תיהיה התפילה העיקרית שלנו מלב רותח, זה פשוט לא יהיה שייך והגיוני, אפי' שאנחנו כן שייכים לזה מכח היותנו בני אברהם וכו',
אבל התרגלנו להסתכל על הד' אמות הבאות שאנחנו צריכים להתקדם... דבר שהוא בסיסי וחיובי במהותו בשאיפות
להסתכל על הצעדים הקטנים הקרובים ....
ולכן להכניס משיח גאולה בית המקדש לתוך הרצונות [ במיוחד כרצון חזק יבואר לקמן ], זה לא קשור ....
- הודעות
- 155
- תודות
- 410
- נקודות
- 56
זה לא חיבור אמיתי אלא אגואיסטיות! כי החיבור הוא עם כאב השכינה ולא צרות גשמיות שלנו
- הודעות
- 155
- תודות
- 410
- נקודות
- 56
אני מסכים. אז מה הפתרון שאתה מציע?
אין לי פתרון
יש לי ''דם ויזע והרבה דמעות'':)
לענינו אני חושב שהכרת הבעיה והשורש שלה מוסיפה לבהירות בהתמודדות ...
וזה חצי מהדרך כבר ....
אין שום סיכוי בעולם שאברך בגיל 30 יצליח לחשוב באמת על צער השכינה, בלי להכניס את צערו האישי לתמונה.
ולפיכך, הדרך היחידה שבה אנו יכולים להתחבר היא הדרך היותר פחותה, לחשוב על צרותינו.
וביותר, שאף זהו צער השכינה דקלני מזרועי קלני מראשי וכו'.,
נערך לאחרונה:
מניין ההנחה שמשיח וגאולה זה "לא קשור לדרגות שלנו"?
ל"נ שעניין אבלות על החורבן שייך לכל אחד ואחד
משמעותם של הגלות והחורבן הוא מצב של - ליבא לפומא לא גליא
הקדושה לא מתגלה בצורה המוחשית בעולם הזה
עם ישראל נתונים למשיסה ולא כמו שהיה ראוי לבן המלך
יש הרבה אנשים שמדברים על ה', אבל חסר לנו כבני אדם את המימד המוחשי של קרבנות, של בית ה', של "נורא אלוקים ממקדשיך"
צא ולמד שזה חלק גדול מהקושי שלנו בעבודת ה'
שאנחנו עובדים אבל לא רואים תוצאות, לא רואים שזה האמת
ודו"ק ויש מקום להאריך
משמעותם של הגלות והחורבן הוא מצב של - ליבא לפומא לא גליא
הקדושה לא מתגלה בצורה המוחשית בעולם הזה
עם ישראל נתונים למשיסה ולא כמו שהיה ראוי לבן המלך
יש הרבה אנשים שמדברים על ה', אבל חסר לנו כבני אדם את המימד המוחשי של קרבנות, של בית ה', של "נורא אלוקים ממקדשיך"
צא ולמד שזה חלק גדול מהקושי שלנו בעבודת ה'
שאנחנו עובדים אבל לא רואים תוצאות, לא רואים שזה האמת
ודו"ק ויש מקום להאריך
תרשה לי לחלוק עליך מנסיון אישי
וזה לא גאווה, זה שייך פשוט צריך למצוא את הדרך הנכונה !
ואת האהבה לה' האמיתית !
ואת החיבור הנכון לכל הרעיון הזה של התגלות ה' בעולמו וכו' ....
לא היתה הכוונה שנתאבל על צרותינו שלנו אלא שע"י נחוש בצער הגלות המרה וע"ז שהקב"ה גם בגלות, מלבד זאת בקינות מוזכרות גם צרות עמ"י לאורך הדורות, מסעי הצלב ושריפת התלמוד ועוד
יש להבדיל בין דברים שהם אבלות על בית המקדש
ובין הציפיה למשיח
בזמן המשיח לא יהיה קנאה ותחרות וכל המעדנים מצויים כעפר
זאת לא היתה בכלל המציאות בזמן בית המקדש
היו חולים, היו מריבות, היו קשיים
ודאי לא שייך להתאבל על זה
להתאבל זה על משהו שהיה לנו ואיננו
רק שבימות המשיח יהיה בית המקדש השלישי וזה שייך לתשעה באב שמתאבלים על בית המקדש והגלות
זו לא גאווה, זהו שקר עצמי...
אנו לא מצפים לבית ראשון, וגם לא לבית שני.
אנו מחכים לבית שלישי,
שכולל את כל הדברים שהזכרת, ועוד אחרים.
למה אתה חושב כך
גם אם אתה עוד לא הגעת
ייתכן בהחלט שאחרים הגיעו ....
הכרתי עוד אחרים שהם פי מאתיים ממני
בצער אמיתי על הגלות ועל השכינה
והכרתי אותם טוב מאוד באישי
וזה מגיע מלימוד מעמיק ומקיף ברמח''ל
עם שילוב של אדם אמיתי ומרומם ונעלה
שהצליח !!!שהגיע לחיבור הזה עם ה' !
- הודעות
- 193
- תודות
- 721
- נקודות
- 95
בכל מגילת איכה, וכן בקינות (לא יודע אם בכולם אבל ודאי ברובם), אנו מקוננים על הצער שלנו הגשמי והרוחני.
??
העיר רבתי עם היתה כאלמנה וכו'
מקוננים על ירושלים ועל כלל ישראל, שזה מדריגה להגיע לצער השכינה, ולא על הצער הפרטי.
מפני שלא חווינו אותם מעולם, כמשל הידוע על ההבדל בין עבד שנמכר לעבדות שמצפה לטעם החירות, לבן השפחה שאינו מכיר מציאות אחרת.
אך מאדם בעל דרגה מצופה להרגיש זאת גם במצבנו זה.
חברים מקוונים לאחרונה
- AVRAHAM
- MMH
- א. ל.
- אבא ביתך
- אבן בוחן
- אבקש
- אברך 11
- אברך מעמיק
- אברך קלאסי
- אגור
- אהבת ישראל
- אהרון. כהן. חיים. סופר. מומחה.
- אהרן הירש
- אוצר הדורות
- אור העולם
- אור זרוע לצדיק
- אורות
- אוריאל
- אוריה ק.
- אחד מארץ
- אחד מהפורום
- איד
- איישר חילי
- איכא אנא
- אילת השחר
- איש
- איש אחד היה
- איש אמת
- איש חסיד היה
- איש יהודי
- איש פשוט מאוד
- אך טוב וחסד
- אל'יהו
- אלחנן וינברג
- אלחנן מ
- אלי אילני
- אליהו חזן
- אליהו נחמן
- אמיתי
- אמר הקטן
- אמר ליה
- אמרי פי
- אמרי שפר
- אנש א'
- אנשיל
- אספן עתיקות
- אפרים
- אשר שלמה
- בודד על גג
- בין החכמים
- בינה לעתים
- בליש
- במחשבה תחילה
- בן יוסף
- בן עזאי
- בן עלייה
- בן פטורא
- בן תורה
- בניהו
- בעולם
- בעל דבר
- בעל החלומות
- בצלצלי שמע
- בקלם
- בר אביי
- ברכת שמעון
- גביהא בן פסיסא
- גברא זוטרא
- גמח
- גפטון
- דבר חפץ
- דוד בן ישי
- דוד המלך
- דקלים
- דרשן
- דרשני
- האיש השרוי בשמחה
- הבנש"ק
- החושב
- החפץ חיים
- היא אוצרו
- הלומד מכל אדם
- הלכה בפרשה
- המכיר את מקומו
- הנעלם שבמשה
- העמל
- הצעיר שבחבורה
- הרב הירושלמי
- הרב מרודוש
- השר מקוצי
- והב בסופה
- ונחנו מה
- זאת קומתך
- זיז שדי
- חדושא
- חוצניק
- חיים ארוכים
- חיינו
- חם ליבי
- חמש
- חן וחסד
- חפץ לזכות אחרים
- חקר הלכה
- חשבון נפש
- י הירשזאהן
- יא. well
- יאר
- יהודי פנימי
- יהודי פשוט ממש
- יהונתן איבגי
- יהושע בביאן
- יואל אלחנן
- יואל שילה
- יוסל שקדן
- יחיאל דוד
- ימינו תחבקיני
- יעקב 5
- יצחק א
- יצחקוב
- יצחקוש
- יקטן
- יקר מאד
- יראת ה'
- יש לחקור
- יש קונה עולמו
- ישעיהו מנחלת דן
- ישראל אדלר
- ישראל מאיר מליק
- ישראל משה
- ישרע'ס
- יתברך שמך בפי כל חי
- כה עשו חכמינו
- כותב
- כמעיין המתגבר
- כנסת-ישראל
- ל.מ.
- לב שומע
- לבי במזרח
- לי נראה
- מאן דכר שמיה
- מאריס01
- מבקשי תורה
- מה ידידות
- מי ישורנו
- מכנדבי
- מלפני אוריאל
- ממוני גבך
- ממזרח שמש
- מנחם1
- מרכז
- משה אמת ותורתו אמת
- משה נ
- משה שמואל
- מתיבות
- ן' מיגאש
- נאמן
- נאמן האוצר
- נדיב לב
- נהנה מקושיא טובה
- נהר מעדן
- נוירא
- נחמן ל.
- נפשי חמדה
- נקודה טובה
- ספיר ויהלום
- סתם איש
- עוז לו בך
- עוזי ומגני
- עושה פלא
- עטרת אב
- על קצה הקולמוס
- עמך
- ענף מעצי היער
- פארענצ'עס
- פותח שערים
- פז אופיר
- פנחס נחום
- פנחס ע
- פרידנזון
- פרייליך
- צמא דעת
- צפון 5
- צריך ביאור
- קוצר ברינה
- קטנטן
- קרית מלך
- ראם
- רבינא
- רוני
- רפאל העכט
- רפאל ממודיעין
- רק יהודי
- שטייגעניסט
- שלומי
- שלמה דייטש
- שמואל הקטן
- שמואל66
- שמחנו
- שמעון ן' יוסף
- שמש בגבעון
- תולדות
- תורת פיך
- תורתי
- תיבת גמא
- תיקו
- תלמיד אחד
- תלמיד חכמי הדור
- תנא קמא
- תשב"ר
- תשבץ
- תתאה גבר