ד' תעניות בין המצרים ת"ב "לך אכול בעצב לחמך, ואל תשתה יינך, כי לא רצה האלקים את מעשינו"

[אברהם]

צריך גם להזכיר את דברי המפרשים על הסדר של ז' דנחמתא
שההפטרה הראשונה היא נחנו נחמו עמי, ואח"כ ותאמר ציון עזבני ה', שכנסת ישראל אינה מקבלת את התנחומין, וע"ז אנו מפטירים שוב עניה סוערה לא נוחמה, עד שהקב"ה אומר אנכי אנכי הוא מנחמכם וכו'
(אולי יש כאן מישהו שיכול להביא את הסדר, מסתמא זה נמצא בלבוש).

ולענייננו, זאת אומרת שהנחמה היא לא כזאת פשוטה. לא רצים מתשעה באב אל הנחמה.

 

[הרב מרודוש]

אני סבור כהמצדדים בריצוי וחילי מגמ' בחלק ומאחר ומידת הדין מעכבת אנו למה מחכים כדי לקבל שכר
וברור שאני לפחות לא הצדיק הכי גדול אבל כמו שציינו כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה
ואם אני השתדלתי להתאבל ולבכות כפי כוחי ולפשפש במעשי כפי כוחי ולא נושענו זה בעיקר בגלל הכלל וכמובן גם בגללי אבל אני חושב שה' שמח בעבודה שלי ביום הזה גם אם הוא היה מצפה ליותר וכידוע מאמר הגר''א על שמח בחלקו של הקב''ה

לחץ כדי לכווץ...

בקינות שלי היה כעי' זה בשם המס"י
שאל יאמר אדם מי אני שאביא את הגאולה הלא כבר רבים וטובים ממני כבר ניסו
וע"ז כתב דמ"מ הקב"V שמח בבקשתו

 

[מנגו]

אני הרבה זמן כבר חושב על כך שכל שנה באמצע ט' באב יש לי את התחושה שהנה, עכשיו בטוח הוא כבר מגיע
וזה תחושה טובה ומבורך
אך מדוע בחג הפסח לדוגמה שאין לי לא קרבן פסח ולא חגיגה ולא שלמי ראיה, לא טהרה ולא וכו' וכו'- ואז משום מה זה לא כ"כ חסר לי ואני לא בטוח שהנה- הוא מגיע...
אני מרגיש שבט' באב כבר נמאס לי מהסרחון א"א לאכול בשר ויין, מוזיקה וכו'- כבר ממש בא לי שהוא יבוא
בפסח וסוכות - יחסית טוב לי, יש בשר ,יין משפחה, טיולים- מהחסר לי שהוא יבוא, בדיוק עכשיו?!

 

[עמך]

כל הווארטים על כל המתאבל זוכה ורואה בשמחתה, בלשון הווה, מהחתם סופר ועוד, לא באים להכהות את ההרגשה הקשה של האבלות.
האבלות צריכה להיות בכל תוקפה, עם כל העוצמה והכאב, ואז אפשר להרגיש את זה.
לא לענין לבוא מראש לתשעה באב מתוך גישה שהאבלות היא היכי תימצי להגיע אל השמחה...

לחץ כדי לכווץ...

מי אמר שלא, דברתי על שלב הנחמה, וכפי שהדגשתי ממעשה דר"ע.

הזכרתי למעלה מדברי הפוסקים שגם בת"ב נדחה אין ראוי לאכול במוצאי התענית בשר ויין,
מכמה תגובות למעלה זה נראה שאילו הפסיקה היתה בידם, הם היו מתקנים סעודה בבשר ויין, הלא הגיע זמן הנחמה והשמחה.
(נכון שבאמת כעת זה זמן הנחמה, אבל זה צריך לבוא מתוך 'עבודה', מתוך קושי, מתוך אי השלמה עם המצב שאנו נמצאים בו).

לחץ כדי לכווץ...

הבית המשיך להשרף עד חצות ולכן שלב האבלות נמשך. [ואגב נחמה זה לא מילה נרדפת לשמחה, מערב ערבים שלא בחכמה].

 

[עמך]

אני הרבה זמן כבר חושב על כך שכל שנה באמצע ט' באב יש לי את התחושה שהנה, עכשיו בטוח הוא כבר מגיע
וזה תחושה טובה ומבורך
אך מדוע בחג הפסח לדוגמה שאין לי לא קרבן פסח ולא חגיגה ולא שלמי ראיה, לא טהרה ולא וכו' וכו'- ואז משום מה זה לא כ"כ חסר לי ואני לא בטוח שהנה- הוא מגיע...
אני מרגיש שבט' באב כבר נמאס לי מהסרחון א"א לאכול בשר ויין, מוזיקה וכו'- כבר ממש בא לי שהוא יבוא
בפסח וסוכות - יחסית טוב לי, יש בשר ,יין משפחה, טיולים- מהחסר לי שהוא יבוא, בדיוק עכשיו?!

לחץ כדי לכווץ...

יפה מאוד, אגב פסח הוא באמת זמן מיוחד לגאולה, תשעה באב לא,
שמעתי מדרשן שאמר מדוע אנו מבקשים על משיח כשיש צרות, וכשהכל חלק כאילו לא צריכים אותו,
זה מראה שהבקשה מגיע מתוך הצורך שלנו ולא בשביל גאולת ה', כשיצעקו משיח גם כשאין איזה צרה ח"ו, אז הוא יגיע.

 

[אברהם]

הבית המשיך להשרף עד חצות ולכן שלב האבלות נמשך. [ואגב נחמה זה לא מילה נרדפת לשמחה, מערב ערבים שלא בחכמה].

לחץ כדי לכווץ...

נראה שלא שמת לב מה כתבתי. הדגשתי שגם בת"ב נדחה (שחל בעשירי) כתוב בפוס' שאין לאכול בשר במוצאי ת"ב, לא משום שבעשירי חרב הבית, אלא משום אבילות היום שעבר.

הסיבה שעירבתי נחמה ושמחה, כי יש שתי נוסחאות שמובאים בראשונים. המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה או זוכה ורואה בשמחתה.

 

[אברהם]

אני הרבה זמן כבר חושב על כך שכל שנה באמצע ט' באב יש לי את התחושה שהנה, עכשיו בטוח הוא כבר מגיע
וזה תחושה טובה ומבורך

לחץ כדי לכווץ...

מעניין שכך אתה מרגיש בתשעה באב, (אולי זה מתאים לאחרי חצות).
הייתי אומר שזה בא מהערבוב שיש היום בין הגלות והגאולה... בין האבלות והציפייה, בין הצער על מה שהיה והתקווה למה שיהיה.
האמת היא שתשעה באב הוא הזמן הכי רחוק מגאולה, יום שכולו חייב, הזמן שבו מסיחים דעת מהמשיח ועוסקים בעיקר בחורבן שהיה,
אלא שמשיח בא ב'היסח הדעת', ולכן בת"ב נולד משיח...

לעומת זאת, ליל הסדר זה ודאי זמן לגאולה, בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל.

 

[נושם עמוק]

נחמו נחמו עמי יאמר אלדיכם...

 

[עמך]

כמה מקורות:
ספר מהרי“ל (מנהגים הלכות שבעה עשר בתמוז ותשעה באב סימן כז) כתב ’שבת נחמו הוא השבת הסמוך אחר ט‘ באב וישמחו כל העם ויבטחו לנחמת ביאת הגואל‘.
ספר יוסף אומץ (אות תתצ“ג ד‘): ’אחר שעברו תשיעי ועשירי יסיח דעתו מן החורבן ויזכור לנחמה, ומפני זה קורין שבת שאחר ת“ב שבת נחמו ע“ש ההפטרה משא“כ בשאר שבתות השנה, ומרבין בו בפיוט ובזמרה וראוי להתענג בו יותר מבשאר שבתות השנה, וכ“כ בן שועיב שמצוה לעשותו כיו“ט‘.
חידושי הריטב"א מסכת תענית דף כו עמוד ב
מתני' אמר רשב"ג לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכפורים. פי' יום הכפורים שניתנו בו לוחות שניות, וט"ו באב שבו ידעו שכלו מתי מדבר בשנת הארבעים, ומפני זה נהגו לעשות סעודה בשבת שלאחר ט' באב.

 

[אימתי]

יפה מאוד !
איזה חידושים !!
ומה באמת ההסבר הרי כל השנה אנחנו אמורים להיות אבלים ,
כמו המון ממנהגי האבלות שממשיכים איתנו
רק שלא נהגנו להקפיד על חלקם
כמו ימלא פיו צחוק .. ושמיעת שירים ועוד
אז איך זה מסתדר ?
שפתאום נגמרת האבלות ?
הרי עכשיו היא רק התעוררה ביתר שאת?
מאיפה הנחמה ?
אולי זה רק ביחס לאבלות הקשה שלפני כן ?

 

[עמך]

ומה באמת ההסבר הרי כל השנה אנחנו אמורים להיות אבלים ,
כמו המון ממנהגי האבלות שממשיכים איתנו
רק שלא נהגנו להקפיד על חלקם
כמו ימלא פיו צחוק .. ושמיעת שירים ועוד
אז איך זה מסתדר ?
שפתאום נגמרת האבלות ?
הרי עכשיו היא רק התעוררה ביתר שאת?
מאיפה הנחמה ?
אולי זה רק ביחס לאבלות הקשה שלפני כן ?

לחץ כדי לכווץ...

רק בגלל שבכינו זה אומר שאכפת לנו מבהמ"ק וא"כ הוא וודאי ייבנה, הוספתי למעלה הסבר בעוד כמה שורות,
ולמי שיש זמן יכול לעיין בקונ' שהוצאתי בס"ד בעיקר מעמ' 33