שיטת רבינו חיים הלוי סולובייצ'יק (1 צופה)

[נדיב לב]

תלמיד הגר"ח רבי מנחם צבי אייזנשטט תיאר את צורת שיעורו של הגר"ח בישיבה, "כל קושיא עצומה, כל מקום סתום כל סוגיא חמורה, היה מתרץ מפשט ומיישר בכוח הסברא העמוקה והמקורית, שאין דוגמתה, באיזמל חד ושנון של ההיגיון הבריא והרענן, היה מנתח לחלקים דקים שבדקים, את המושגים שהיו דומים לכאורה זה לזה, והיה מראה ומוכיח בעליל את החילוק והניגוד הרב שביניהם".

"היה הולך ומברר את ההבדל שבין שני מאמרים שבתלמוד או ברמב"ם, אשר לפי ההשקפה הראשונה הם נראים כתואמים ומחוברים יחדיו, בעוד אשר באמת היו רחוקים זה מזה כרחוק מערב ממזרח, ויש להיפך, שהיה מרכיב ומחבר שני מאמרים שהיו סותרים זה את זה, בהרכבה גמורה, עד שהיו למאמר אחד, מוצק וחזק". [הובא בספר רבן של כל בני הגולה עמ' 309].

ההדגשה שבדברים היא שהגר"ח למד את הסוגיא עצמה וטחנה היטב דק דק באיזמל חד ושנון, וניתח לא את ההבנה והמושכל של הלומד, אלא את הדינים והמושגים היוצאים מהתלמוד ומהרמב"ם.

כיוצ"ב סיפר הגרי"ז, "פעם עלתה שאלה על שולחנו של אבא, והוא ביקש ממני להגיד עליה ישוב, לכשהצעתי בפניו את שעלה בידי, גער בי, הדבר היה תמוה בעיני, שכן בטרם אמרתי את דברי שקלתי אותם היטב, הרי ידעתי כי אין לבוא לפניו בגיבובי דברים או בבויך סברות [סברות כרס], והנה אע"פ כן הוא גער בי, אלא שכמובן לא העזתי לשאול אותו לפשר הדבר. כאשר ליוויתי אותו בנסיעתו לוורשה, כעבור מספר חדשים, אמר לי פתאום, אתה חושב שגערתי בך אז מפני שדבריך לא היו ראויים להאמר, לא כי, אלא שאין זו הדרך האמת לאמיתה, ולא זהו הצד שיש להתחיל בו, אתה התחלת מצד אחר, וזה אסור, שכן אין לו לאדם לחפש דרכים וצידי צדדים מתוך עצמו, אלא עליו למצא את הדרך מתוך חז"ל, לברר את ההלכה מתוך דבריהם, להבין את הנימוק, את הפשט ואת הביאור ותו לא מידי". [מתוך מאמרו של רבי דוד זריצקי 'הגאון מבריסק'].

רבי אהרן קוטלר אמר, "יש ואנו מעיינים בספרו של הגר"ח ומוצאים דברים שאינם מובנים להשגתנו, ונראים כזרים וקשים לקבלם, אך כאן עלינו לדעת כי דרכו בלימודו הייתה שלא לבדוק בשכל האנושי שלנו, האם הדברים שהעלה אכן מתקבלים או לא, עיקר עיונו היה בסוגיית הגמרא גופא, להוכיח ממנה ומתוכה מהי האמת העולה מאליה והמוכרחת מתוך מהלך הסוגיא, ואם העלה עיונו העמוק כי הדברים שאומר הם מוכרחים, ודעתו הרחבה הכריעה כי היסוד כתוב ומבואר בגמרא, א"כ זאת היא ההלכה וכזאת היא האמת, ומעתה שוב אין מקום לבוא ולבדוק את הדברים, האם הם מתקבלים בשכל האנושי שלנו או לאו". [דעת יואל [קלופט] מאמר ג].

רבי יחיאל מיכל פיינשטיין אמר, "כאשר למד הגר"ח תורה, הוא למד גופי תורה, הוא לא הלביש את התורה ברעיונות ובסברות משלו, בלבושים דרושים, אלא הגה ועמל במהות דברי התורה בעצמן וגופן, במגמה להבין מה התורה עצמה מלמדת אותנו, ולא תוספות משלו להלביש את התורה". [הספד על הגרי"ד בן הגרי"ז, בהיכל ישיבת עץ חיים בירושלים, אור לי"א אדר תשמ"א, הובא בספר רבן של כל בני הגולה עמ' 495].

הרי לנו צורת לימודו של הגר"ח; מתוך דברי חז"ל עצמם יש ללמוד ולהשכיל ההלכה – הנימוק הפשט והביאור, אף הנימוק תורה הוא, וההגעה אליו היא אך ורק מתוך התורה עצמה ולא מתוך שכל האדם.

לחץ כדי לכווץ...

יישר כח. בניגוד לציטוטים הנכבדים שהבאת בשם גדולים, אך יש מי שראה בשיטת מרנא הגר"ח פחות אמת צרופה יותר מחשבה הגיונית, ראה במצו"ב מדברי הגר"י וינברג במכתב לבן הגר"ח הגר"מ סולובייצ'יק ונדפס במעיין וז"ל:
"חידושי אביך הגאון ז"ל הם אמיתיים מבחינת המחשבה ההגיונית אבל אין הם אמיתיים מבחינה היסתורית (הטעות במקור. וצ"ל היסטורית). להרמב"ם ז"ל היתה דרך לימוד ומחשבה אחרת לגמרי. הבאתי ראיות חותכות שבתשובות הרמב"ם לא נמצא אף דבר אחד הדומה במהותו לחידוש הגר"ח ז"ל. הרמב"ם מתרץ את עצמו באופן אחר לגמרי. הוא אמר לי גירסא אחרת, פירוש אחר, או טעות המעתיק או הכורך וכו'. וגם טעיתי ושכחתי... אבל אין לקפח את שכרו של הגר"ח חלילה בו קם לנו רמב"ם חדש שהינהו פאר למחשבה התורנית". עד כאן לשונו במכתב.

וכאן עוד הורחב בנסיון לעשות חלוקה בין שיטת הגר"ח לשיטות לימוד אחרות.

על שלוש שאלות עונים תירוץ אחד - למה? | דרכי תלמוד וכללי הוראה

ידוע בשם הגר"ח כי על שלוש שאלות יש לענות תירוץ אחד וזה היסוד של חזקה ועוד ויש לדון למה באמת כ"ה, למה עדיף תירוץ אחד משלושה?

forum-otzar-hatorah.co.il

כמו כן באשכול אחר המקוש"ב צוטט מה שהתבטא מרן הגר"ח עוזר בדבר הלימוד בחי' הגר"ח וז"ל: "שלא נעשה ללמוד ממנו לכל מאן דהוא כי רק תלמידיו שלמדו אצלו מבינים אותו".

ור' מרדכי גיפטר מספר ששמע מרבי מרדכי פגרמונסקי שהתאונן על כך "היאך בחורים צעירים יכולים ללמוד את ר' חיים בפשטות והוא הגאון העילוי הנ"ל צריך להתייגע שעות כדי להבין מה שאומר ואמר דמי שאינו סוער בעמקות התורה כמו הראגעטשאווער אינו מתחיל לדעת מה כתוב בר' חיים אבל הילדים הצעירים הלומדים תורת הגר"ח ונדמה להם שהם מבינים את דבריו כמה רחוקים המה בכלל מלהבין תורה אדם כזה אינו אלא טיפש ואין לו שום שייכות לתורה" עכ"ד.

האם תוכל ללמוד בעיון גדול יותר? - רעיון | דרכי תלמוד וכללי הוראה

בס' חיזוק' חלק ז' עמ' מז במכתב הגאון ר' שמעון משה דיסקין ז"ל ר"י קול תורה אחר שמרחיב הדיבור אודות מציאות המתרבה מאד דהיינו חוסר הסיפוק שבתלמידי ישיבה אף מבעלי כשרונות המשקיעים כוחות עצומות בלימודם מעיד הראש ישיבה הנ"ל מה שקיבל ששה יסודות במסורת הלימוד מרבותינו בתראי וקמאי בלי שום חולק בדבר א...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[יאשע בער]

לא שמעתי מעולם, אשמח מאוד אם תרחיב.

לחץ כדי לכווץ...

מתוך המכלול:
דבי רבי ישמעאל ודבי רבי עקיבא הם כינויים לשני בתי מדרש מתקופת התנאים אשר, על פי הגישה הרווחת במחקר התלמוד ותחילתה אצל הרב דוד צבי הופמן, ייצגו שתי אסכולות מדרשיות, ולהם מיוחסים חיבורי מדרשי ההלכה. בין שתי האסכולות יש הבדלים שונים, הן במתודולוגיה המדרשית, הן בשמות החכמים שפעלו בבתי המדרש, והן בלשון וסגנון הדרשות.

הבאת ההבדלים במקורות חז"ל​

קיומן של שתי אסכולות מדרשיות שונות ידוע כבר מתקופת התלמוד.

ר׳ ישמעאל ששימש את רבי נחוניא בן הקנה שהיה דורש את כל התורה כולה בכלל ופרט, איהו נמי דורש בכלל ופרט, רבי עקיבא ששימש את נחום איש גם זו שהיה דורש את כל התורה כולה בריבה ומיעט, איהו נמי דורש ריבה ומיעט

— תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף כ"ו עמוד א'​

לחץ כדי לכווץ...

חלוקה זו המוצגת בגמרא מבססת את ההבדלים העיקריים בן בתי המדרש על המתודולוגיות המדרשיות. בנוסף, חלוקה זו מציינת שההבדלים המשתקפים אצל רבי עקיבא ורבי ישמעאל, מקורם כבר בדור שמעליהם, אצל רבותיהם, נחום איש גמזו ורבי נחוניא בן הקנה.[א] בתלמודים מובאות מספר מימרות נוספות המתארות את דרכי הלימוד של רבי עקיבא ” נחמיה עימסוני שימש את רבי עקיבה עשרים ושתים שנה, ולמדו: 'את'ים ו'גמ'ים – ריבויין, 'אכ'ין ו'רק'ין – מיעוטין[1]” ”שאל רבי ישמעאל את ר"ע כשהיו מהלכין בדרך א"ל אתה ששימשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה שהיה דורש כל אתין שבתורה”.[2]

ההבדלים המתודולוגיים בין בתי המדרש​

בין בתי המדרש יש הבדלים רבים בשיטות בהם הם דורשים את הפסוקים. עם זאת, במקרים רבים המחלוקת נסובה רק סביב צורת המדרש, ואילו המסקנא ההלכתית זהה בין בתי המדרש.[3]

דיברה תורה כלשון בני אדם​

לדעת רבי עקיבא, לכל מילה בתורה יש משמעות, ואם מילה מופיעה בצורה יותר נרחבת מהמינימום הנדרש בשביל משמעותה, לייתור יש משמעות הלכתית. לעומת זאת, לדעת רבי ישמעאל "דיברה תורה כלשון בני אדם", וכשם שבני אדם משתמשים לעיתים בלשונות נרחבות לשם סגנון יפה, כך התורה. כך למשל, כאשר נאמר בתורה "איש איש", או "הכרת תכרת", לדעת רבי עקיבא יש ללמוד הלכה נוספת מהכפילות,[ב] ואילו לדעת רבי ישמעאל זהו סגנון דיבור רגיל, וצריך ללמוד רק את תוכן הדברים.[ג] וכך הובאה מחלוקתם בצורה ישירה בירושלמי: ”"המול ימול"[ד]. – מיכן לשתי מילות. אחת למילה ואחת לפריעה, אחת למילה ואחת לציצים. עד כדון כרבי עקיבה דו אמר לשונות ריבויין הן, כרבי ישמעאל דו אמר לשונות כפולות הן התורה דברה ריבתה כדרכה: "הלוך הלכת", "נכסף נכספת", "גנב גנבת". מנן ליה? אמר רבי יודה בן פזי: "אז אמרה חתן דמים למולות"[ה][6][7]
דוגמה נוספת היא המחלוקת סביב המילה "ובת" שמופיעה בפסוק ”וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף”,[8] דין שלדעת רבי ישמעאל חל רק על ארוסה, ולדעת רבי עקיבא חל גם על בת כהן נשואה. וכך מופיע בברייתא ”רבי עקיבא אומר: אחת ארוסה ואחת נשואה יצאת לשריפה. יכול אפילו פנויה? נאמר כאן "אביה" ונאמר להלן "אביה" מה להלן זנות עם זיקת הבעל אף כאן זנות עם זיקת הבעל. אמר לו רבי ישמעאל: אי מה להלן נערה והיא ארוסה, אף כאן נערה והיא ארוסה?[ו] אמר לו רבי עקיבא: ישמעאל אחי {ויקרא כא-ט} "בת" "ובת" אני דורש.[ז] אמר לו (רבי ישמעאל) וכי מפני שאתה דורש בת ובת, נוציא זו לשריפה?”[9]
מחלוקת זו נחשבת במחקר התלמוד למחלוקת היסודית שבין רבי ישמעאל לרבי עקיבא, ומקובל להצמיד אליה מחלוקת דומה, שרבי ישמעאל מעדיף ללמוד במידות הגיוניות ואילו רבי עקיבא נצמד לטקסט, מדקדק בו, ולומד את ההלכה מהכתוב במקום בו היא מוזכרת.[10]

דרישה של כפילויות בתורה​

פרשיות שונות בתורה מופיעות יותר מפעם אחת, בשינויים שונים. כך למשל פרשיית "אשם גזילות" מופיעה הן בספר ויקרא, בפרשת צו,[11] והן בספר במדבר, בפרשת נשא.[12] בפרשת צו מובאים הדינים הכללים של הגוזל, ובפרשת נשא מובא הדין של הגוזל ממי שאין לו יורש (גר). לדעת רבי ישמעאל, הפרשה נכתבה פעמיים רק בשביל החידוש הזה, דינו של הגר, ורק את הקטע הזה יש לדרוש. לעומתו, לדעת רבי עקיבא יש לדרוש כל מילה בשתי הפרשות. וכך מופיע בספרי[ח] על פרשיה זו

זו מדה בתורה: כל פרשה שנאמרה במקום אחד, וחיסר בה דבר אחד, וחזר ושנאה במקום אחר, לא שנאה אלא על שחיסר בה דבר אחד. רבי עקיבא אומר כל מקום שנאמר בה לאמר צריך לידרש.

— ספרי נשא פיסקה ב​

לחץ כדי לכווץ...

”
לדעת יעקב נחום אפשטיין, ”מדה זאת שינתה את כל פני מדרשו של ר׳ ישמעאל, שהרי לפיה כל הפרשיות המיותרות לא נשנו אלא בשביל דבר אחד שנתחדש בהן, ואין צורך אפוא לדרוש בכפולה כל מלה ומלה.”[13]

רשות – חובה​

ישנם פסוקים רבים בתורה המתארים מציאות, והתייחסות הלכתית אליה. בקטע של תיאור המציאות, לא ברור האם ההגעה אל המציאות היא דבר רצוי מבחינה הלכתית, או שהתורה לא מתערבת בנושא, ורק מצווה מה עושים במקרה בו הגיעו למציאות. לדעת רבי עקיבא, במקרים רבים המציאות המתוארת היא דבר רצוי מבחינה הלכתית. כך לדוגמה מובא בגמרא במסכת סוטה ”"וקנא את אשתו"[ט] רשות, דברי רבי ישמעאל ורבי עקיבא אומר חובה. "לה יטמא"[י] רשות דברי רבי ישמעאל ור"ע אומר חובה {ויקרא כה-מו} "לעולם בהם תעבודו".[י"א] רשות דברי רבי ישמעאל ר' עקיבא אומר חובה”[14] מחלוקת דומה קיימת סביב המילה "אם", שלדעת רבי עקיבא משמשת לתיאור מצב רצוי, ולדעת רבי ישמעאל מתארת מצב אפשרי.[י"ב][16] מחלוקת זו, בשונה מרוב המחלוקות בדרכי המדרש, גוררת אחריה גם מחלוקת הלכתית.[17]

ההבדלים הסגנוניים בין בתי המדרש​

החכמים הפועלים​

בין בתי המדרש יש הבדלים בחכמים שפעלו בהם. ישנם חכמים שמופיעים רק בבית מדרש אחד, ישנם חכמים שמופיעים בצורה מסיבית בבית מדרש אחד ובצורה פחות בבית מדרש אחר, וישנם חכמים המופיעים בשני בתי המדרש, אולם הכינויים שלהם משתנים בין בתי המדרש.
חכמים המשתייכים לבית המדרש של רבי עקיבא
רבי שמעון בר יוחאי, רבי יהודה בר אילעאי, רבי יוסי, רבי מאיר.[18]
חכמים שמופיעים רק בבית המדרש של רבי ישמעאל
רבי נתן, רבי יונתן, רבי יאשיה.[18]

לשונות ייחודיים​

במדרשי ההלכה יש שימוש נרחב בטרמינולוגיה. רוב המונחים זהים בשני בתי המדרש,[19] אולם ישנם מונחים שלשון ההצגה שלהם שונה בין בתי המדרש. היינו שהמונח קיים בשני בתי המדרש, אולם הלשון שלו משתנה. כך למשל בהצגת פירוש אלטרנטיבי, בדבי רבי ישמעאל ישתמשו בלשון "אתה אומר א. או אינו אלא ב?" ואילו בדבי רבי עקיבא ישתמשו בלשון "א. יכול ב?"

הסבר ייתור של מילים	למה נאמר	מה תלמוד לומר
הצעת הסבר אלטרנטיבי	אתה אומר א או אינו אלא ב	א יכול ב
הצגת פירוש על מנת לדחותו בהמשך	שומע אני	יכול
מיעוט (ציון שקבוצה מסוימת אינה כלולה בדין הנידון)	להוציא	פרט
ריבוי (ציון שקבוצה מסוימת כלולה גם היא בדין הנידון)	להביא	לרבות

חלוקת מדרשי ההלכה לבתי המדרש​

על פי הגישה הרווחת במחקר, מדרשי ההלכה מתחלקים בין בתי המדרש, כך שכל קובץ ממדרשי ההלכה שנמצא בידינו נכתב על ידי קבוצת חכמים מאחד מבתי המדרש, ובהתאמה, דרך הלימוד והסגנון שלו יהיו בסגנון של אותו בית מדרש. משמעות חלוקה זאת היא שהמדרשים האנונימיים שבאותו קובץ, נאמרו על ידי חכמים מאותו בית מדרש. עם זאת, לעיתים מביא קובץ מדרשי מבית מדרש אחד, מדרש עם שם אומרו מבית המדרש השני.[21] מאז תחילת הדפוס, היה מוכר בעולם היהודי רק חיבור מדרשי אחד לכל חומש, בלי היצמדות לאחד מבתי המדרש: מכילתא דרבי ישמעאל לשמות, ספרא לויקרא, וספרי לבמדבר ודברים. [י"ג][22] בסוף המאה ה־19 החל להתגלות המדרש מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי על ידי החוקרים אייזיק הירש וויס, מאיר איש שלום,[23] שליקט קטעים מהמכילתא מתוך ספרי הראשונים שציטטו אותה, ישראל לוי שהראה כי ציטוטים מהמכילתא מופיעים גם במדרש הגדול, ורד"צ הופמן, שאף הוציא לאור מהדורה של המכילתא על פי ציטוטים ממדרש הגדול, ועל פי מעט קטעי גניזה שהיו בידיו. מאז, ובעקבות התקדמות מחקר הגניזה, התגלו מדרשים נוספים לכל אחד מהחומשים.

שמות	מכילתא דרבי ישמעאל	מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי
ויקרא	קטעים מתוך הספרא[י"ד]	ספרא
במדבר	ספרי במדבר	ספרי זוטא במדבר
דברים	תחילת הספרי דברים;[ט"ו] מדרש תנאים לדברים	רוב הספרי דברים;[ט"ז] ספרי זוטא דברים

טקסט הכיתוב

​

יש לציין כי חלק מן החוקרים וביניהם חנוך אלבק, וכן משה דוד הר, סבורים כי אף שבוודאי ישנה חלוקה בין רבי ישמעאל לרבי עקיבא אין זה שתי אסכולות שונות ובתי מדרש שונים ומדרשים שונים אלא יש כאן קבוצות שונות של מדרשים, לדעתם אנו מוצאים דרשות מבית מדרש זה במדרש זה וכן להפך. אולם הדעה הרווחת במחקר היא כי קיימים שתי בתי מדרש.

 

[נתתי חכמה]

יישר כח. בניגוד לציטוטים הנכבדים שהבאת בשם גדולים, אך יש מי שראה בשיטת מרנא הגר"ח פחות אמת צרופה יותר מחשבה הגיונית, ראה במצו"ב מדברי הגר"י וינברג במכתב לבן הגר"ח הגר"מ סולובייצ'יק ונדפס במעיין כותב וז"ל:
"חידושי אביך הגאון ז"ל הם אמיתיים מבחינת המחשבה ההגיונית אבל אין הם אמיתיים מבחינה היסתורית (הטעות במקור. וצ"ל היסטורית). להרמב"ם ז"ל היתה דרך לימוד ומחשבה אחרת לגמרי. הבאתי ראיות חותכות שבתשובות הרמב"ם לא נמצא אף דבר אחד הדומה במהותו לחידוש הגר"ח ז"ל. הרמב"ם מתרץ את עצמו באופן אחר לגמרי. הוא אמר לי גירסא אחרת, פירוש אחר, או טעות המעתיק או הכורך וכו'. וגם טעיתי ושכחתי... אבל אין לקפח את שכרו של הגר"ח חלילה בו קם לנו רמב"ם חדש שהינהו פאר למחשבה התורנית". עד כאן לשונו במכתב.

לחץ כדי לכווץ...

לא רואה סתירה בין דברי הרב ויינברג לדברי הרבנים הנ"ל.

הנקודה היא אחת: הגר"ח לא חיפש מה הסברא והשכל של הלומד, אלא מה יוצא מניתוח הסוגיא, [שזה כמובן ע"י שכל הלומד].

הרי לנו צורת לימודו של הגר"ח; מתוך דברי חז"ל עצמם יש ללמוד ולהשכיל ההלכה – הנימוק הפשט והביאור, אף הנימוק תורה הוא, וההגעה אליו היא אך ורק מתוך התורה עצמה ולא מתוך שכל האדם.

לחץ כדי לכווץ...

עיקר מטרתי כאן הוא להוציא מליבן של טועים, הסבורים כי דרך לימודו של הגר"ח היה רק לשאול מה ולא למה וכל כה"ג.
זה אינו, הגר"ח מאוד חשק להבין ולדעת הדין, גדרו אף טעמו.
רק הדרך להבין הדין, הנימוק הפשט והביאור, הוא ע"י לימוד מעמיק של הסוגיא, שע"י ניתוח נכון של הסוגיא אפשר להבין הדין בכל צדדי ההבנה.
ואם לא אז לא.

 

[נתתי חכמה]

עיקר מטרתי כאן הוא להוציא מליבן של טועים, הסבורים כי דרך לימודו של הגר"ח היה רק לשאול מה ולא למה וכל כה"ג.
זה אינו, הגר"ח מאוד חשק להבין ולדעת הדין, גדרו אף טעמו.
רק הדרך להבין הדין, הנימוק הפשט והביאור, הוא ע"י לימוד מעמיק של הסוגיא, שע"י ניתוח נכון של הסוגיא אפשר להבין הדין בכל צדדי ההבנה.
ואם לא אז לא.

לחץ כדי לכווץ...

לא בכדי החזיק הגר"ח יסודותיו וסברותיו, לאמת מוחלטת,

וכמסופר רבות כהנה, "כששוחח פעם עם אחד מתלמידיו על חידוש שחידש בענין ארבע אמות, העלה התלמיד קושיא חמורה מתוך גמרא מפורשת, הגר"ח לא התרשם מהקושיא וטען כי אין בנמצא גמרא כזאת, כשהראה התלמיד לרבו כי הצדק אתו, הגיב הגר"ח קצרות, אכן דברי הגמרא צריכים עיון, אך הדברים נכונים ומסתברים לכשעצמם". "כשביאר פעם דברי רמב"ם מוקשים, ותלמיד פלוני הקשה לו על ביאורו מדברי הרמב"ם במקום אחר, השיב לו כי דבריו של הרמב"ם שם אמנם צריכים ביאור ויש ליישבם, אך לא חזר בו מביאורו", [הובא בספר רבן של כל בני הגולה עמ' 479 480].

רבי אשר קלמן בארון התבטא "אילו היה נתקל בגמרא מפורשת העומדת בסתירה לדבריו של הגר"ח, היה אומר כי דברי הגמרא צריכים עיון", [ספר יובל המאה של ישיבת טלז עמ' 252].

עוד כיוצ"ב עי' בספר מוולאז'ין עד ירושלים עמ' 226.

והלא אין פשר לביטחון כזה, שסברות אדם גדול ככל שיהיה, לא יכולות לסתור לדברי גמרא או רמב"ם.
וע"כ דהבין הגר"ח סברותיו מהתלמוד עצמו, וסברות התלמוד אכן לא יכולות להיות סתירה לתלמוד עצמו.
אמנם כמובן שנדרש ביטחון גדול שצורת הוצאת הסברא מהתלמוד אכן אמת היא, וביטחון זה שייך להיות לאדם גדול כהגר"ח.

 

[כרי]

יישר כח. בניגוד לציטוטים הנכבדים שהבאת בשם גדולים, אך יש מי שראה בשיטת מרנא הגר"ח פחות אמת צרופה יותר מחשבה הגיונית, ראה במצו"ב מדברי הגר"י וינברג במכתב לבן הגר"ח הגר"מ סולובייצ'יק ונדפס במעיין וז"ל:
"חידושי אביך הגאון ז"ל הם אמיתיים מבחינת המחשבה ההגיונית אבל אין הם אמיתיים מבחינה היסתורית (הטעות במקור. וצ"ל היסטורית). להרמב"ם ז"ל היתה דרך לימוד ומחשבה אחרת לגמרי. הבאתי ראיות חותכות שבתשובות הרמב"ם לא נמצא אף דבר אחד הדומה במהותו לחידוש הגר"ח ז"ל. הרמב"ם מתרץ את עצמו באופן אחר לגמרי. הוא אמר לי גירסא אחרת, פירוש אחר, או טעות המעתיק או הכורך וכו'. וגם טעיתי ושכחתי... אבל אין לקפח את שכרו של הגר"ח חלילה בו קם לנו רמב"ם חדש שהינהו פאר למחשבה התורנית". עד כאן לשונו במכתב

לחץ כדי לכווץ...

יישר כח אני גם ראיתי את זה בהמעין ונשכח ממני באיזה גיליון בדיוק שמא תעשה עמדי חסד של אמת ואין אמת אלא תורה (ירו' ראש השנה פרק הלכה ח) ותאמר לי היכן זה בדיוק?

 

[למה זה תשאל לשמי?]

יישר כח אני גם ראיתי את זה בהמעין ונשכח ממני באיזה גיליון בדיוק שמא תעשה עמדי חסד של אמת ואין אמת אלא תורה (ירו' ראש השנה פרק הלכה ח) ותאמר לי היכן זה בדיוק?

לחץ כדי לכווץ...

ניסן תשסז, רצ"ב.
המאמאר נמצא מיד בתחילה.

 

[כרי]

ניסן תשסז, רצ"ב.
המאמאר נמצא מיד בתחילה.

לחץ כדי לכווץ...

תודה אבל אני התכוונתי למשהו יותר לאחרונה הנידון היה על הר' חיים הידוע על עובר ומתוך זה הסביר הכותב את הבדלי הגישות

 

[למה זה תשאל לשמי?]

יישר כח אני גם ראיתי את זה בהמעין ונשכח ממני באיזה גיליון בדיוק שמא תעשה עמדי חסד של אמת ואין אמת אלא תורה (ירו' ראש השנה פרק הלכה ח) ותאמר לי היכן זה בדיוק?

לחץ כדי לכווץ...

לא הבינותי, מה שציטטת זה בדיוק מה שמופיע שם?!

 

[הנעלם שבמשה]

הגדירו נא רבותי, בכמה משפטים, עמודים, קונטרסים את שיטתו של מאור ראשי הישיבות, ושיטת תלמידיו - שיש שדבקו בתורתו (ר' ברוך בער) ויש שנטו מעט (ר' שמעון שקאפ). בהצלחה משני פנים...

לחץ כדי לכווץ...

המאמר הכי יפה מדויק ומתמצת שיש בעניין לדעתי זה המכתב של הרב יהודה לייב דון-יחיא זצ''ל (תלמידו של הגר''ח) שכתב אודות שיטת הלימוד של הגר''ח זצ''ל וזה מובא בסוף חידושי הגר''ח סטנסיל מהדורת מישור

 

[יאשע בער]

תודה אבל אני התכוונתי למשהו יותר לאחרונה הנידון היה על הר' חיים הידוע על עובר ומתוך זה הסביר הכותב את הבדלי הגישות

לחץ כדי לכווץ...

לכאו' כוונתך למאמר של הרב אלישע פרידמן בגליון הזה.