אב תשפ"ו ברכת המצוות האם ברכת המצוות הוה על קיום המצוה או על מעשה המצוה

[אברך מישיבת מיר]

יש לחקור האם ברכת המצוות הוה על קיום המצוה או על מעשה המצוה

ואפשר דבזה הסתפק העמק ברכה (ברכת המצוות ב') דכתב העמק ברכה להסתפק בהא דאמרינן בגמ' בקידושין (ס"ב), דמותר להפריש תרו"מ מפירות מחוברין לכשיתלשו, ואין זה דבר שלא בא לעולם, משום דכל שבידו לתלוש לאו כמחוסר מעשה דמי. ונסתפקתי, לענין ברכה מתי מברך על ההפרשה, אי השתא בשעת הקריאת שם או בשעת חלות התרומה, והיינו בשעת תלישה.

 

[כרי]

עי' כאן https://minchasasher.com/he/shiur/פרשה-שיעורים/ברכת-המצוה-על-קיום-המצוה-או-על-מעשה-המצ-2/ ותרווה נחת

 

[אברך מישיבת מיר]

עי' כאן https://minchasasher.com/he/shiur/פרשה-שיעורים/ברכת-המצוה-על-קיום-המצוה-או-על-מעשה-המצ-2/ ותרווה נחת

לחץ כדי לכווץ...

מעניין כי המנחת אשר מסיק כי מברכים על מעשה המצוה והעמק ברכה מסיק שאין מברכים על מעשה המצוה נמצאה שנחלקו בזה האחרונים.

 

[ל.מ.]

לדעת הבה"ג בספירת העומר, שהסופר יום אחד אינו ממשיך לספור, לכאורה ס"ל שהיא מצוה אחת נמשכת, ומ"מ מברכים ברכת המצוות בכל יום, ובהכרח שהברכה היא על מעשה המצוה, ומש"כ הבה"ג שהיא מצוה אחת נמשכת היינו לענין קיום המצוה.

כתב האבודרהם בטעם שאין מברכים שהחיינו על ספירת העומר משום שיוצאים יד"ח בשהחיינו של שבועות, ולכאו' מבואר שקיום המצוה הוא ביום החמישים, ומ"מ מברכים ברכת המצוות כל יום, ומוכח שברכת המצוות היא על מעשה המצוה.

 

[אברך מישיבת מיר]

מעניין כי המנחת אשר מסיק כי מברכים על מעשה המצוה והעמק ברכה מסיק שאין מברכים על מעשה המצוה נמצאה שנחלקו בזה האחרונים.

לחץ כדי לכווץ...

לאחר שעיינתי עוד פעם בעמק ברכה מצאתי שהוא מסיק שאין לברך על תרו"מ על ההפרשה קודם שהתחייבו ע"מ שיחול לאחר שיתחייבו משום דאין עכשיו שום ציווי על מעשה המצוה, אך עדיין יש להסתפק במי שמפריש תרומות ומעשרות על פירות תלושים ע"מ שיחול לאחר ל' יום, דהכא איכא ציווי על עכשיו אף על מעשה המצוה האם יכול לברך אע"פ שאנו מקיים את המצוה כעת או לא. והג"ר אשר וייס כתב שם שמברכים על מעשה המצוה.

 

[ירא אלקים]

מה הדין בחלות לאחר ל

 

[פנחס ע]

חיפשתי בבר מינן ומצאתי כך:
חידושי הגרי"ד סימן א
הרמב"ם בפי"א מהל' ברכות ה"ח כתב כל מצוה שעשייתה היא גמר חיובה מברך בשעת עשייה וכל מצוה שיש אחר עשייתה ציווי אחר אינו מברך אלא בשעה שעושה הציווי האחרון, עכ"ל. והקשה מו"ר הגרי"ד סאלאוויציק זצ"ל דכפה"נ שהברכה על קיום המצוה ולא על מעשה המצוה, ל"ל להרמב"ם להאריך כ"כ, ולכאורה נראה מהרמב"ם שהברכה נתקנה על מעשה המצוה ולא על קיום המצוה ולזה הוצרך הרמב"ם לבאר דדוקא בעשיה שע"י מקיים המצוה מברך ולא בעשיית חפצא של מצוה. והנה בהלכה ה' כתב הרמב"ם העושה מצוה ולא ברך אם מצוה שעדיין עשייתה קיימת מברך אחר עשייה ואם דבר שעבר הוא אינו מברך, כיצד הרי שנתעטף בציצית או שלבש תפילין או שישב בסוכה ולא בירך תחילה חוזר ומברך אחר שנתעטף וכו', ואם אפשר לברך על קיום המצוה ל"ל לטעמא דעשייתה קיימת, ותיפו"ל שצריך לברך עובר לעשייתו על קיום דלהבא, ובע"כ דהברכה נתקנה על מעשה מצוה ולא על קיום מצוה, ולכך כתב הרמב"ם דכיון שעשייתה נמשכת שפיר שייכא הברכה על מעשה המצוה. ומה"ט א"ש הא דשליח מברך, ואף על גב דלית לי' שום קיום מצוה מ"מ הרי עושה המעשה מצוה.

אולם הרע"א בתשובה סימן ט' דן בנכנס לגור בבית שיש בו מזוזה אם מברך על קיום המצוה, וכן בחוזר לביתו אחרי זמן שלא דר בו באופן דחשיב הפסק ואין הברכה בשעת קביעות המזוזה יכול לחול על הזמן של עכשיו אם חוזר ומברך, ומבואר מדבריו דנתקנה ברכה על קיום המצוה וגם בלא שום עשיה צריך לברך, אלא שהביא מהברכי יוסף שהברכה נתקנה רק על שעת קביעות המזוזה וקיום מצוה גרידא בלי מעשה מצוה אינו טעון ברכה, עכ"ד מורי זצוק"ל.

(גבורת יצחק פורים סי' מא)

 

[ירא אלקים]

א] שליח
עיין שו"ע תלב סעיף ב.
מגן אברהם סימן תלב ס"ק ו
משמע דאם בע"ה אינו בודק רק מצוה לאח' לבדוק אותו אחר מברך וצ"ע דהיאך יברך הא אין המצוה מוטלת עליו לבדוק ול"ד למ"ש סי' תקפ"ה גבי שופר שהתוקע מברך דשאני התם שהשומ' שומע הברכ' ויוצא בברכתו אבל הכא למה יברך הבודק כיון שאין המצוה עליו וצ"ל דמ"מ מצוה קעביד דומיא דמיל' שהמצו' על אבי הבן ומ"מ אם אחר מל אותו אחר מברך עכ"ד המ"א.
בית מאיר אורח חיים סימן תלב
ובדמיונו ממילא ליתא דשם כל זמן שאב אינו מוהלו חייבים ב"ד למולו והחיוב נמי על העושה. ואולם הקושי' מעקרא אינה דהא ריש תרומות שנינו חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה וכולם מפני העדר ברכה הרי שבמקום שא"א לברך אין לעשות המצוה ושנינן נמי שם חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתם תרומ' וחד מנייהו התורם את שאינו שלו שלא ברשו' בעלים ומבואר הא ברשות תורם לכתחילה ובברכה דאל"כ ליחשב ברישא ששה דלכתחילה לא. וכן מבואר בהרמב"ם פ"ד מה' תרומות העושה אדם והיינו לכתחילה ובודאי היינו שהשליח מברך כדקי"ל נמי בא"ע בשליח קדושין והטעם דכל שליח מדבר אף הברכ' בשם משלח וכדמצינן בתורה ובנביאים שדיברו על שם משלחם וק"ל:

מבואר פלוג' בין המ"א לבין הבי"מ אם אדם שעושה מצווה בשליחות מישהו אם הברכה שייכת לו, ועוד יל"ד בבי' דברי הב"מ ולכאו' שייך לנושא דהכא יש מעשה מצווה אבל אין קיום מצווה.

 

[ירא אלקים]

מה הדין בחלות לאחר ל

לחץ כדי לכווץ...

לחץ כדי לכווץ...

תרומת הדשן סימן רסט [הנדון בתינוק שיום ל חל בשבת אי לעשות פדיון בתוך ל' לאח"ז לשבת]
ותו דהיאך יעשה עם הברכות דברכת פדיון ושהחיינו, אם יברך בע"ש בשעת נתינת המעות אכתי אין בנו פדוי לשמואל, וגם לרב אכתי לא מחייב לפדותו, והיאך יברך וציונו ובפלוגתא דרב ושמואל אינו אלא בדיעבד אי פדוי או לאו. ובשבת אין ראוי לברך דלאו מידי קעביד השתא וממילא הבן פדוי בכניסת שבת שהוא יום ל"א כל כמה דלא נתאכלו המעות, ולהכי עדיף טפי למינטריה עד א' בשבת.

 

[ירא אלקים]

בעניין הלל בליל פסח יש שיטת ראשונים שמברכים על כל חצי וחצי, ואולי זהו הביאור שהברכה תלויה במעשה מצווה ולא בקיום

 

[ירא אלקים]

שו"ת הרשב"א חלק א סימן יח
אלא כל מצוה שאין בה מעשה אין מברכין עליה כגון השמטת כספים וכיוצא בהן.

 

[אברך מישיבת מיר]

שו"ת הרשב"א חלק א סימן יח
אלא כל מצוה שאין בה מעשה אין מברכין עליה כגון השמטת כספים וכיוצא בהן.

לחץ כדי לכווץ...

ובאמת כן כתב אף הבית יוסף (או"ח תל"ב) דאין מברכים ברכה על ביטול חמץ משום דסגי שיבטלו בלב, ע"ש. וא"כ משמע מדבריהם דהברכה הוה על מעשה המצוה כפי שכתב כבודו
ושמא יש לדחות דלעולם י"ל דכוונתם שמברכים על קיום המצוה, אלא דסביר ליה להבית יוסף שאי אפשר לברך על קיום מצוה שנעשית ללא מעשה, דכיון דלא ניכר שעושה מצוה אין מברכים על זה.

 

[אברך מישיבת מיר]

תרומת הדשן סימן רסט [הנדון בתינוק שיום ל חל בשבת אי לעשות פדיון בתוך ל' לאח"ז לשבת]
ותו דהיאך יעשה עם הברכות דברכת פדיון ושהחיינו, אם יברך בע"ש בשעת נתינת המעות אכתי אין בנו פדוי לשמואל, וגם לרב אכתי לא מחייב לפדותו, והיאך יברך וציונו ובפלוגתא דרב ושמואל אינו אלא בדיעבד אי פדוי או לאו. ובשבת אין ראוי לברך דלאו מידי קעביד השתא וממילא הבן פדוי בכניסת שבת שהוא יום ל"א כל כמה דלא נתאכלו המעות, ולהכי עדיף טפי למינטריה עד א' בשבת.

לחץ כדי לכווץ...

יש לדחות דהתם אינו יכול לברך בער"ש דאכתי לא נצטווה על המצוה.

 

[אברך מישיבת מיר]

א] שליח
עיין שו"ע תלב סעיף ב.
מגן אברהם סימן תלב ס"ק ו
משמע דאם בע"ה אינו בודק רק מצוה לאח' לבדוק אותו אחר מברך וצ"ע דהיאך יברך הא אין המצוה מוטלת עליו לבדוק ול"ד למ"ש סי' תקפ"ה גבי שופר שהתוקע מברך דשאני התם שהשומ' שומע הברכ' ויוצא בברכתו אבל הכא למה יברך הבודק כיון שאין המצוה עליו וצ"ל דמ"מ מצוה קעביד דומיא דמיל' שהמצו' על אבי הבן ומ"מ אם אחר מל אותו אחר מברך עכ"ד המ"א.
בית מאיר אורח חיים סימן תלב
ובדמיונו ממילא ליתא דשם כל זמן שאב אינו מוהלו חייבים ב"ד למולו והחיוב נמי על העושה. ואולם הקושי' מעקרא אינה דהא ריש תרומות שנינו חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה וכולם מפני העדר ברכה הרי שבמקום שא"א לברך אין לעשות המצוה ושנינן נמי שם חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתם תרומ' וחד מנייהו התורם את שאינו שלו שלא ברשו' בעלים ומבואר הא ברשות תורם לכתחילה ובברכה דאל"כ ליחשב ברישא ששה דלכתחילה לא. וכן מבואר בהרמב"ם פ"ד מה' תרומות העושה אדם והיינו לכתחילה ובודאי היינו שהשליח מברך כדקי"ל נמי בא"ע בשליח קדושין והטעם דכל שליח מדבר אף הברכ' בשם משלח וכדמצינן בתורה ובנביאים שדיברו על שם משלחם וק"ל:

מבואר פלוג' בין המ"א לבין הבי"מ אם אדם שעושה מצווה בשליחות מישהו אם הברכה שייכת לו, ועוד יל"ד בבי' דברי הב"מ ולכאו' שייך לנושא דהכא יש מעשה מצווה אבל אין קיום מצווה.

לחץ כדי לכווץ...

אמת ויעוי' בשעורי הגר"א וייס דכתב הכיבדברי המגן אברהם אלא שלא הביא דברי הבית מאיר.

עי' כאן https://minchasasher.com/he/shiur/פרשה-שיעורים/ברכת-המצוה-על-קיום-המצוה-או-על-מעשה-המצ-2/ ותרווה נחת

לחץ כדי לכווץ...

 

[אברך מישיבת מיר]

התוס' ביבמות (צ' ע"ב) כתב להקשות דמדמברכינן להתעטף בציצית משמע דבשעת העיטוף עביד מצוה, ע"ש. והנה בציצית מעשה המצוה הוא העיטוף, אבל קיום המצוה הוה רק במה שהוא מעוטף, ומכיון שהיה צריך לברך מה שהוא מעוטף, ולא על מעשה העיטוף, משמע שהברכה היא על קיום המצוה ולא על מעדשה המצוה, דאי הברכה הוה על מעשה המצוה היה יכול לברך להתעטף אף אם קיום המצוה הוה במה שהוא מעוטף, אלא ודאי שהמצוה על קיום המצוה ולא על מעדשה המצוה.

ויש לדחות דודאי הברכה צריכה להיות על קיום המצוה שהרי אנו אומרים 'וציונו' והציווי הוא על קיום המצוה, אך עדיין יש להסתפק על מה תקנו ברכה על מעשה המצוה או על קיום המצוה.

 

[ירא אלקים]

יש לדחות דהתם אינו יכול לברך בער"ש דאכתי לא נצטווה על המצוה.

לחץ כדי לכווץ...

דבר ראשון מבואר בד' דא"א לברך בשבת כיון דלא עביד מעשה.

 

[ירא אלקים]

ובאמת כן כתב אף הבית יוסף (או"ח תל"ב) דאין מברכים ברכה על ביטול חמץ משום דסגי שיבטלו בלב, ע"ש. וא"כ משמע מדבריהם דהברכה הוה על מעשה המצוה כפי שכתב כבודו
ושמא יש לדחות דלעולם י"ל דכוונתם שמברכים על קיום המצוה, אלא דסביר ליה להבית יוסף שאי אפשר לברך על קיום מצוה שנעשית ללא מעשה, דכיון דלא ניכר שעושה מצוה אין מברכים על זה.

לחץ כדי לכווץ...

צריך ביאור קצת והיכן מצינו סברא מעי"ז אטו בברכת הנהנין ושבח מצינו כזה דין,

 

[אברך מישיבת מיר]

דבר ראשון מבואר בד' דא"א לברך בשבת כיון דלא עביד מעשה.

לחץ כדי לכווץ...

אבל עדיין צ"ע דאם היה ציוי על הפדיון בער"ש האם יכול לברך כב ביום שישי ולברך על מעשה המצוה.

 

[ירא אלקים]

יש לדחות דהתם אינו יכול לברך בער"ש דאכתי לא נצטווה על המצוה.

לחץ כדי לכווץ...

ועוד דמבו' שם בלשונו ב' טעמים א' דאינו פדוי עוד, ואף למ"ד שכבר פדוי כיון שאין מחויב בזה אינו יכול לברך
ולכ' מבו' בשי' התה"ד דבעי' תרתי גם מעשה וגם קיום [ממה שהבאתי לעיל מדבריו לגבי הברכה בשבת]

 

[ירא אלקים]

אבל עדיין צ"ע דאם היה ציוי על הפדיון בער"ש האם יכול לברך כב ביום שישי ולברך על מעשה המצוה.

לחץ כדי לכווץ...

עמש"כ בזה בהודעה קודמת