כנראה שאני טיפש כי עדין איני יודע מה הקשר לדברי, בסך הכל טענתי שחוץ מצו הבורא אין ערך, וממילא דל צווי הבורא אין בעיה.
נכון..
אך מר כתב שבאופן זה הדבר מותר גם לשם בידור, וע"ז הבאתי דברי הרמ"א שאף כאשר שניהם רוצים ביבום, אין עושים זאת אא"כ כוונתם לשם מצוה.
לפי עניות דעתי נראה שמי שברור שלא יקיים רצון בוראו במקרה מסוים אם יבוא לידו אף קודם שיבוא לידו הוא עתיד ליתן את הדין על זה, בפני עצמו.
אני כתבתי שכמו שלא יעלה על הדעת לאסור להזיז כפית לשם בידור כך לא יעלה על הדעת לאסור דבר שה' התיר, יהיה אשר יהיה.
ע"ז הנידון.
ח"ו, ישתקע הדבר ולא ייאמר.
[ב] רע בעיניך לדרוש ולקבל שכר (עי' סנהדרין עא.)?
אה, הבנתי.
אשמח לדעת את דבריו.
לא ראיתי עדנה את דבריו בפנים, אלא שמעתים בשיעורו של הגר"א וייס שליט"א, מצו"ב.
אז לא לזה כוונתי אלא שאין מושג 'אסור' בלי צווי אלהי מפורש או הבנה שכלית שכך רצון הבורא, סברא גרידא.
נדמה לי שנכב"ב, איני זוכר היכן.
סי' תקפ"ח ס"ק ה', וביו"ד קיז ס"ק א'.
יש צד כזה, וכמדומה שהנו"כ ברמב"ם דנו בזה האם כעת שנתערבוואבד זכרם ממילא אין מצווה. אבל אם יוודע אכן יהיה נידון, וראיתי בעבר מסורת מהגר"א שמסר להגר"ח כד' סימנים להכרת עמלק, ואין לנו אותם, ויש בזה מעשה מפליא.
יבמות סג:
באמת נושא לדיון
פשוט לי שכמו שאין ה' חפץ בתוצאה ואף במעשה מצוות אנשים מלומדה אינו חפץ וכמדומה החינוך כתב את הטעם שלא די בכוונה לבדה אף שנראה שרחמנא ליבא בעי, מפני שכוונה שאין בה כדי להביא לידי מעשה אין לה משמעות של כוונה.
יש מושג שנקרא אין לו עליו אלא תרעומת דהיינו שאף שאין הדין מחייב בנזק ותשלום בכל אופן היות והשני עשה מעשה לא מוסרי מותר להתרעם עליו, כמובן שצריך להתפייס אבל זה נידון לעצמו.
מאי דפשיטא למר מספקא לדידי מנלן הא
למעשה לדבריך אף שיכול להיות שיהיה לך עליו תרעומת
הייתי אומר מהשכל הישר אבל גם אני לא אהבתי כשאמרו כשתגדל תבין, אז ארחיב מעט.
שמא על זה נאמר תפוס את הרעיון.
כן!
