כשאני יוצא מאיזה קומזיץ או ערב שירה (עם שירי קמפה, שטינמץ, פריד, בן דוד, היל ושאר ירקות) אני נמצא בהתעוררות רגשית (שיכולה לגרום לי להרבה פעולות רגשיות מכל סוג) ולא חווה חוויה שקשורה לאיזה משהו אלקי (כמו שאמרתי - הבודהיסט יחווה את אותו חוויה כמו שלך במדויק - רק לכיוון הדתי שלו...).
לא אמור להיות שום חילוק בין דביקות שלך לדביקות של בודהיסט!
דביקות משמעות אחת יש לה, אצל כל העמים וכל הדתות.
כל השאלה היא למה משמשת הדביקות.

שירה מעוררת את הנשמה.
כל אחד מתעורר לפי המושגים שהוא מכיר ולפי זה מתחבר ומתדבק למה שהוא מכיר.

בודהיסט מעורר את הפנימיות שלו לשטויות, ואנחנו לאמת.
 
אין קשר בין המצולם לכתבה.
שווי הוא דבר אמיתי בעצם הדבר.
זהב הוא יותר מכסף,
ומי שלמד יותר הוא יותר ממי שלמד פחות - זו מציאות.

אלו הם שני הדברים.
אדם שמילא את שליחותו בעולם ולא הגיע להשגים גבוהים - שליחותו בעולם הייתה להיות פחות!
ממני לא נדרש מה שנדרש מרעק"א. ממני נדרש הרבה פחות,
ולכן בנוגע לנחת רוח לבורא שנינו שווים, אבל ביחס לשווי המהותי האמיתי של מי שאנחנו - אני פחות ממנו.

ביחס לנחת רוח, ולא לשווי המציאותי.

אין קשר בין המצולם לכתבה.
הייתה זו ענווה ביחס לנתיבות ותו לא.
מאידך גיסא ידע הרעק"א להשתמש ב"גזירת רב" כשהיה צריך.

והוא אכן דבר פסול, אך ללא קשר לנידון ולדברים שנאמרו לאורך האשכול.

ההבדל הוא שהגר"א לא השריש מאום!!
כל דברי הגר"א זה מה שקיבלו כל הדורות ממתן תורה ועד לחידושי החסידות.
מייסד החסידות הוא הבעש"ט, אבל מייסד שיטת ההתנגדות הוא לא הגר"א אלא משה רבינו.

וכן, רבותי אחזו שהחסידות הביאה לעולם טעויות.
ואיני רואה שום עניין להבליע את זה, או להשמיט את זה.
מה הכוונה "שווי אמיתי"?
שווי אמיתי לא נמדד ביחס לנח"ר לבורא וכל השאר כעפרא ייחשב?
מהו ה"שווי האמיתי" שאתה מדבר עליו?
בעולם הבא הם ישבו יחדיו או לא?
אמנם זהב הוא יותר מכסף כיון שהוא עולה יותר. אבל בעולם הרוחני אין שום חשיבות חוץ מנח"ר לבורא יתברך.
מה כוונתך "ענווה גרידא ביחס לנתיבות" הרי הוא "שווה יותר" מכל האנשים הפשוטים האלו שדחפו אותו.
מה שכתבת שהגר"א לא השריש מאום זה שקר וכזב ואינו נכון כלל.
הגר"א השריש המון המון דברים.
למשל לימוד התורה כדבר הכמעט יחיד שצריך להשקיע בו וכל העבודת ה' תבוא מאליה. האם היה מישהו לפני הגר"א שדגל בזה? (המסילת ישרים בהקדמה כותב נגד זה!).
למשל אי קבלת מנהגי אשכנז והכרעת הלכה מעיון עצמי גם אם זה סותר מנהגים עתיקי יומין שבוודאי שבשכנז הוא דבר שלא היה מקובל כלל וכלל.
על כל דבר אתה יכול לומר שזה מה שהיה ממשה רבינו.
אבל אני התכוונתי לומר לך שתוריד קצת מהאגו המנופח שלך ותבין שמחלוקות בעבודת ה' ובהלכה היו חלק בלתי נפרד מהיהדות מאז שהסנהדרין הפסיקו להכריע במחלוקות.
ואין ספק לאף אחד בעולם שגדולי ומאורי החסידות יכולים לנקוט בשיטה מסוימת גם היא נגד דעתו של הגר"א.
(המ"מ הגר"ז הר"ל מברדיטשוב בעל ההפלאה הרר"ש מניקלשבורג הלבושי שרד וכו' וכו' לא יכולים לחלוק על הגר"א?)
ולכן גם למתנגד כיום מותר לכבד דעת שניה ולא לכתוב בבוטות.
 
שטויות.
ישנם דברים שנחלקו בהם ראשונים, ועד להופעת החסידות, אצל כולם ההכרעה הייתה כדרך אחת ובאה החסידות ושינתה את המהלך.
אבל מלבד אלו, הכל אלו חידושים של החסידות.
תורה לשמה,
עבירה לשמה,
דביקות מעל תורה,
התקשרות לצדיק,
הנחלת תורת הנסתר לכלל,
ואלי עוד כמה ששכחתי.

אין שום זווית בחסידות שהמתנגדים "זנחו" אלא שהם תמיד העמידו את הדברים בסולם ערכים שהיה מקובל עד אז, ובאה החסידות ונתנה את אור הזרקור על מה שהיה אמור להיות משני כלפי הדברים האחרים.
נכון מאד, אך כל הסוגיות שכתבת בהם העמידו החסידים חידוש שלא היה נהוג בשנים עברו, הוא רק 'סימפטום' ליסוד ושורש דרכם, ששם דווקא לא באו כמחדשים כ"כ.
 
מה הכוונה "שווי אמיתי"?
שווי אמיתי לא נמדד ביחס לנח"ר לבורא וכל השאר כעפרא ייחשב?
מהו ה"שווי האמיתי" שאתה מדבר עליו?
בעולם הבא הם ישבו יחדיו או לא?
אמנם זהב הוא יותר מכסף כיון שהוא עולה יותר. אבל בעולם הרוחני אין שום חשיבות חוץ מנח"ר לבורא יתברך.
רק דבר אחד שכחת.. שיש חילוק והבדל עצום בין נחת רוח לבורא, לבין 'רצון' לעשות נחת רוח לבורא,
נחת רוח לבורא הוא דבר אחד, והקב"ה גם קבע בתורה כיצד עושים לו נחת רוח,
ואילו רצון לעשות נחת רוח, אה"נ שהוא דבר גדול ומזה גופא יש לו נחת רוח, אך הוא רק בשיעור של 'רצון' !
'מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה' נאמר רק היכן שרצה לעשות את המעשה שעושה נחת רוח, אלא שנעבך לא עשה לבסוף, ולדבריך, מה החידוש הרי בשניהם הנחת רוח היא אותו הדבר..
ואל תעז לומר ששם הוא ענין של שכר ועונש דווקא דבזה יש עניין בכאילו עשאה, כיוון שלדבריך בעולם האמת אין שום חשיבות חוץ מנח"ר - א"כ שוב מה עניין השכר ועונש עצמם, וע"כ שענין השכו"ע גופייהו הוא עניין הנחת רוח, ודווקא היכא שרצה לעשות המעשה 'המתוקן' מעלה עליו כאילו עשאה ודו"ק.
מה שכתבת שהגר"א לא השריש מאום זה שקר וכזב ואינו נכון כלל.
הגר"א השריש המון המון דברים.
אמת.
למשל לימוד התורה כדבר הכמעט יחיד שצריך להשקיע בו וכל העבודת ה' תבוא מאליה. האם היה מישהו לפני הגר"א שדגל בזה?
כולם...
(המסילת ישרים בהקדמה כותב נגד זה!).
ח"ו רח"ל, המס"י מדבר על לימוד תורה לא ממקום של לימוד תורה, אלא ממקום של פלפול, ואכ"מ.
[אאל"ט, לשון המס"י שם היא 'פלפולים אשר לא נתחייבנו בהם', ואם כדבריך שמדבר על לימוד תורה הרגיל, הרי אין כזה דבר פלפול שלא נתחייבת בו, שהרי האדם נתחייב לשים עצמו בתורה בכל מקום שבו יכול ומסוגל להעמיד את הדברים, וכי זה פלפולים שלא נתחייבנו בם, וע"כ שהוא כפש"כ.].
למשל אי קבלת מנהגי אשכנז והכרעת הלכה מעיון עצמי גם אם זה סותר מנהגים עתיקי יומין שבוודאי שבשכנז הוא דבר שלא היה מקובל כלל וכלל.
על כל דבר אתה יכול לומר שזה מה שהיה ממשה רבינו.
אבל אני התכוונתי לומר לך שתוריד קצת מהאגו המנופח שלך ותבין שמחלוקות בעבודת ה' ובהלכה היו חלק בלתי נפרד מהיהדות מאז שהסנהדרין הפסיקו להכריע במחלוקות.
ואין ספק לאף אחד בעולם שגדולי ומאורי החסידות יכולים לנקוט בשיטה מסוימת גם היא נגד דעתו של הגר"א.
(המ"מ הגר"ז הר"ל מברדיטשוב בעל ההפלאה הרר"ש מניקלשבורג הלבושי שרד וכו' וכו' לא יכולים לחלוק על הגר"א?)
כל הרשימה שכתבת, אכן לא יכולים ומסוגלים לחלוק על הגר"א, עם כל הכבוד - לחלוק על הגר"א אולי אפי' חלק מן הראשונים לא יכלו לעשות כן !!
עם זאת בוודאי ישכולים להעמיד את הבנתם בסוגי' ובהבנת הדברים, אף אם הדברים אינםן עומדים ומסתדרים עם דברי הגר"א, וזהו דבר מחודש מאד, שנתחדש בתורה.
המחלוקת עם ת"ח יכולה להיות אף אם אינם שווים בחכמה ובמנין, כיוון שהאדם 'לעצמו' יכול לפסוק כפי שנראית לו צורת הדברים, כמובן אך אם הגיע לזה בדרכים שבהם נקנית התורה, ולא סתם שכך נראה לו...
ולענין פסק הלכה - בזה בוודאי שבד"כ אזלינן ע"פ הת"ח הגדול, אך זו סוגי' ארוכה ועמוקה, ואכ"מ.
ולכן גם למתנגד כיום מותר לכבד דעת שניה ולא לכתוב בבוטות.
בוודאי, ובפרט שאין כיום מתנגדים, ובוודאי ובוודאי שלא חסידים.
 
(המ"מ הגר"ז הר"ל מברדיטשוב בעל ההפלאה הרר"ש מניקלשבורג הלבושי שרד וכו' וכו' לא יכולים לחלוק על הגר"א?)
כל הרשימה שכתבת, אכן לא יכולים ומסוגלים לחלוק על הגר"א, עם כל הכבוד - לחלוק על הגר"א אולי אפי' חלק מן הראשונים לא יכלו לעשות כן !!
עם כל הכבוד אבל מנין לך שכל הרשימה הזו לא היו יכולים ומסוגלים לחלוק על הגר"א, (ולהוסיף לומר שאולי פי' חלק מן הראשונים לא יכלו לעשות, אף שזה נאמר בהסתייגות).
 
רק דבר אחד שכחת.. שיש חילוק והבדל עצום בין נחת רוח לבורא, לבין 'רצון' לעשות נחת רוח לבורא,
נחת רוח לבורא הוא דבר אחד, והקב"ה גם קבע בתורה כיצד עושים לו נחת רוח,
ואילו רצון לעשות נחת רוח, אה"נ שהוא דבר גדול ומזה גופא יש לו נחת רוח, אך הוא רק בשיעור של 'רצון' !
'מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה' נאמר רק היכן שרצה לעשות את המעשה שעושה נחת רוח, אלא שנעבך לא עשה לבסוף, ולדבריך, מה החידוש הרי בשניהם הנחת רוח היא אותו הדבר..
ואל תעז לומר ששם הוא ענין של שכר ועונש דווקא דבזה יש עניין בכאילו עשאה, כיוון שלדבריך בעולם האמת אין שום חשיבות חוץ מנח"ר - א"כ שוב מה עניין השכר ועונש עצמם, וע"כ שענין השכו"ע גופייהו הוא עניין הנחת רוח, ודווקא היכא שרצה לעשות המעשה 'המתוקן' מעלה עליו כאילו עשאה ודו"ק.

אמת.

כולם...

ח"ו רח"ל, המס"י מדבר על לימוד תורה לא ממקום של לימוד תורה, אלא ממקום של פלפול, ואכ"מ.
[אאל"ט, לשון המס"י שם היא 'פלפולים אשר לא נתחייבנו בהם', ואם כדבריך שמדבר על לימוד תורה הרגיל, הרי אין כזה דבר פלפול שלא נתחייבת בו, שהרי האדם נתחייב לשים עצמו בתורה בכל מקום שבו יכול ומסוגל להעמיד את הדברים, וכי זה פלפולים שלא נתחייבנו בם, וע"כ שהוא כפש"כ.].

כל הרשימה שכתבת, אכן לא יכולים ומסוגלים לחלוק על הגר"א, עם כל הכבוד - לחלוק על הגר"א אולי אפי' חלק מן הראשונים לא יכלו לעשות כן !!
עם זאת בוודאי ישכולים להעמיד את הבנתם בסוגי' ובהבנת הדברים, אף אם הדברים אינםן עומדים ומסתדרים עם דברי הגר"א, וזהו דבר מחודש מאד, שנתחדש בתורה.
המחלוקת עם ת"ח יכולה להיות אף אם אינם שווים בחכמה ובמנין, כיוון שהאדם 'לעצמו' יכול לפסוק כפי שנראית לו צורת הדברים, כמובן אך אם הגיע לזה בדרכים שבהם נקנית התורה, ולא סתם שכך נראה לו...
ולענין פסק הלכה - בזה בוודאי שבד"כ אזלינן ע"פ הת"ח הגדול, אך זו סוגי' ארוכה ועמוקה, ואכ"מ.

בוודאי, ובפרט שאין כיום מתנגדים, ובוודאי ובוודאי שלא חסידים.
מה שכתבת בתחילה שיש הבדל בין רצון וכו' הוא דבר נכון ולא זה מה שבאתי לומר.
התייחסתי למש"כ בד קודש שיש איזה "שווי אמיתי" של דבר למרות שביחס לנח"ר לבורא הם שווים בפעם הבאה להתסתכל על מה שכתבתי.
מה שכתבת "כולם" אולי תוכל לצטט לי מישהו????
המס"י כותב מפורש שנדרשת התעסקות בענייני ירא"ש ומפלפולי דאורייתא לא יצא בהכרח ירא"ש. ההתפתלויות שלך בהבנת דבריו הפשוטים של המס"י הם בגדר "פלפולים שלא נתחייבנו בהם"...
מה שכתבת שהם אינם יכולים לחלוק על הגר"א ואף ראשונים הם הזיה מוחלטת שהגר"א בוודאי התנגד לזה. וידוע המעשה מהגר"ח וולוז'ינער ש]עם חשב אחרת מרבו המובהק ואמר לו שיעשה כפי מה שיצא לו.
 
עם כל הכבוד אבל מנין לך שכל הרשימה הזו לא היו יכולים ומסוגלים לחלוק על הגר"א, (ולהוסיף לומר שאולי פי' חלק מן הראשונים לא יכלו לעשות, אף שזה נאמר בהסתייגות).
מה שכתבת שהם אינם יכולים לחלוק על הגר"א ואף ראשונים הם הזיה מוחלטת שהגר"א בוודאי התנגד לזה. וידוע המעשה מהגר"ח וולוז'ינער ש]עם חשב אחרת מרבו המובהק ואמר לו שיעשה כפי מה שיצא לו.
לא כתבתי שאינם יכולים לחלוק, אלא שללא חידוש התורה שלכל אחד יש את חלקו בתורה ויכול ואף צריך להביע את הבנתו בזה - מדילן לא היינו אומרים כזאת, אלא אין אפשרות ויכולת להתמודד עם מי שגדול הימנו, וסברא פשוטה היא, שמסתמא החכם יותר הבין את סברתו של השני ואעפ"כ לא אמר כך, וא"כ מה על השני להלין, והרי הוא אינו יכול לומר שהבין את סברתו של החכם - כי דלמא לא הבין זאת מספיק..
מה שכתבת בתחילה שיש הבדל בין רצון וכו' הוא דבר נכון ולא זה מה שבאתי לומר.
התייחסתי למש"כ בד קודש שיש איזה "שווי אמיתי" של דבר למרות שביחס לנח"ר לבורא הם שווים בפעם הבאה להתסתכל על מה שכתבתי.
וע"ז כתבתי, שבוודאי ובוודאי שגם בנחת רוח לבורא יש 'שווי' ודרגות, וזו לא דרגה אחת שווה, וד"פ.
המס"י כותב מפורש שנדרשת התעסקות בענייני ירא"ש ומפלפולי דאורייתא לא יצא בהכרח ירא"ש. ההתפתלויות שלך בהבנת דבריו הפשוטים של המס"י הם בגדר "פלפולים שלא נתחייבנו בהם"...
חבל מאד, זו דרך וגישה, ולא סתם ויכוח על הבנה ספציפית,
אני ממליץ על גישה פחות דעתנית, ויותר מכילה ומקבלת [אף אם לא בהכרח מסכים..], אחרת - לעולם לא תוכל להבין את דברי הטוען כנגדך, ואך משום שאיידי דטריד למיפלט לא בלע...
להוריד אגו זה מאוד קשה...
נכון, אך לפחות להכיר בזה..
קצת מגוחך לדבר על נושא כ"כ עמוק ורחב כדביקות בה' - ממקום של אגו..
אם כי, ישנם רבים וטובים שאינם מגיעים מהמקום הנמוך הלז...
 
אלא אין אפשרות ויכולת להתמודד עם מי שגדול הימנו, וסברא פשוטה היא, שמסתמא החכם יותר הבין את סברתו של השני ואעפ"כ לא אמר כך, וא"כ מה על השני להלין, והרי הוא אינו יכול לומר שהבין את סברתו של החכם - כי דלמא לא הבין זאת מספיק..
ואפשר לומר שהוא כן הבין את סברת החכם ועכ"ז לא סבר כמוהו.
נראה לך שהאמוראים שנחלקו בדינים לא הבינו אחד את השני, ולא ירדו לעומק סברותיהם של החולקים עליהם.
ומנין לנו לדעת גודל חכמת הראשונים.
 
ואפשר לומר שהוא כן הבין את סברת החכם ועכ"ז לא סבר כמוהו.
נראה לך שהאמוראים שנחלקו בדינים לא הבינו אחד את השני, ולא ירדו לעומק סברותיהם של החולקים עליהם.
ומנין לנו לדעת גודל חכמת הראשונים.
ח"ו רח"ל,
לא הובנתי כראוי,
כל מה שכתבתי שא"א לחלוק, היה זה כתשובה לאחד שכתב בנימה שהייתה נשמעת כביכול זלזול בהגר"א,
וע"ז כתבתי שהויכוח ביניהם הוא לא ויכוח אישי [חסידים ומתנגדים...], כי אם הוא היה אישי - לא היהי ניתן לחלוק על הגר"א, מסיבה פשוטה שאף אחד לא התקרב לקצה כרסולו בכל פרמטר.
אך דווקא ממקום של תורה אלוקית, בוודאי שניתן להעמיד צד, ואף אם הוא כנגד הגר"א, וברמה העקרונית אף כנגד ראשונים [כהחזו"א], רק שהוא נושא מאד רחב, וכמובן שבסוף גם בשביל להעמיד הבנה כנגד הבנה אחרת, צריך שתהיה איזושהי הלימה בין המתווכחים - מה שאין בינינו להראשונים, וזאת כן היה בין הגר"א לחסידים, מכמה טעמים, ובעיקר שבד"כ בחכמי אותו הדור אין טענה של דרגה אחרת, משום שלא בשמים היא.. משא"כ בפער של מאות דורות הוא כבר ענין יותר מציאותי [כמובן לא מציאות פיזית אלא מציאות רוחנית..],
לא הסברתי עצמי כראוי כלל, ובעז"ה בהמשך אולי אעמיד הדברים בצורה יותר ברורה ומסודרת.
 
וע"ז כתבתי שהויכוח ביניהם הוא לא ויכוח אישי [חסידים ומתנגדים...], כי אם הוא היה אישי - לא היהי ניתן לחלוק על הגר"א, מסיבה פשוטה שאף אחד לא התקרב לקצה כרסולו בכל פרמטר.
כוונתי שאם זה היה אישי ג"כ א"א לקבוע את הקביעה הזו מכיון שאין אנו מבינים בצדיקים האלו, ואין לנו השגה לא בבעל שם טוב הק' ותלמידיו ולא בגר"א ותלמידיו. ולכן א"א להשוות ולומר כך.
 
@AI אוצר
האם תוכל לסכם לנו את האשכול הזה סיכום בינים מלא לא מקוצר, תודה.
שלום רב, לבקשתכם מצורף סיכום ביניים של האשכול "דביקות בד', כיצד?". הסיכום עוקב אחר המהלכים המרכזיים והפולמוסים שהתפתחו בין המשתתפים.

---

### סיכום ביניים: הפולמוס על מהות הדביקות והדרך להשגתה

#### 1. דביקות בלימוד התורה: הרגשה מול מציאות
הדיון נפתח בשאלה כיצד ניתן להרגיש דביקות בלימוד סוגיות גשמיות כמו "שור שנגח את הפרה".
  • נחמן ל. טוען שבלימוד תורת החסידות קל יותר להרגיש דביקות כי היא עוסקת בעניינים רוחניים, בעוד שבגמרא הרגש הזה חסר.
  • יאשע בער ובד קודש (בשיטת הגר"א והנפש החיים) טוענים שדביקות אינה "הרגשה" סובייקטיבית אלא מציאות אובייקטיבית. עצם העיסוק בתורה, שהיא רצון השם, מחבר את האדם לבורא באופן אוטומטי, בין אם הוא מרגיש זאת ובין אם לאו. מי שמחפש "הרגשות" עלול ליפול לדמיונות.
  • צופה מן הצד ועוזי ומגני מדגישים שבידיעה שהאדם עוסק ב"דבר ה'", הוא דבק בו. לימוד העומק והעמל בתורה הם המביאים לחיבור המקסימלי.

#### 2. מחלוקת חסידות ומתנגדים (ליטאים)
ציר מרכזי באשכול עוסק בהבדלי הגישות בין תלמידי הגר"א לבין תלמידי הבעש"ט והתניא:
  • בשיטת החסידות (נהורא סתימאה, אור זרוע לצדיק): התורה היא אמצעי לדביקות. כדי שהלימוד "יפרח לעילא", הוא חייב להיות מלווה ביראה ואהבה (דחילו ורחימו). החסידות מדגישה את נוכחות האלוקות בכל פרט בגשמיות (צמצום לא כפשוטו).
  • בשיטת המתנגדים (בד קודש): התורה היא הדביקות עצמה. אין צורך ב"גלגלי עזר" של מחשבות זרות או הכנות רגשיות מרובות; הלימוד לשמה (לשם הבנת התורה) הוא הערך העליון. הגר"א אחז בשיטת "צמצום כפשוטו", לפיה בעולם הגשמי כפי שאנו חווים אותו אין גילוי אלוקות ישיר, ולכן הדביקות נעשית דרך התורה שהיא מעל העולם.

#### 3. תורה לשמה – מהי?
  • בד קודש מגדיר "לשמה" כלימוד לצורך הבנת התורה עצמה והוספת דעת.
  • אין עוד תוהה האם בדורנו שפל ניתן להגיע לדביקות רק דרך הלימוד ללא הכנות מוסריות ורגשיות. הוא טוען שהלימוד צריך להביא לשינוי בנפש ולתחושת תלות בה'.
  • אור זרוע לצדיק מקשה: אם הדביקות היא אוטומטית, מדוע נצטווינו "ולמצוה לדבקה בו"? ומוכיח מהתניא והנפש החיים שנדרשת כוונה כלשהי לפני הלימוד.

#### 4. שווי האדם ומעלת הלימוד
לקראת סוף האשכול התפתח דיון סוער על שוויים של בני אדם:
  • בד קודש טוען ש"מי שלומד יותר הוא שווה יותר" מציאותית (כמו זהב מול כסף), ורבי עקיבא איגר שווה יותר מאדם פשוט במובן המהותי של קנייניו הרוחניים.
  • אור זרוע לצדיק ויהודי פנימי חולקים בתוקף: אצל הקדוש ברוך הוא העיקר הוא הניצול של הכוחות וההשתדלות ("אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו"). לשיטתם, הנחת רוח של ה' מיהודי פשוט שעמל כפי יכולתו שווה לנחת רוח מהצדיק הכי גדול.

#### 5. תפקיד השירה והרגש בעבודת ה'
  • דבר היושר מעורר סערה בטענה ששירה וקומזיצים הם התעוררות רגשית-פיזית גרידא (שיכולה לקרות גם לבודהיסט) ואינם מהווים "דרגה רוחנית" אמיתית אם אינם מלווים בשינוי התנהגותי ושכלי.
  • יאשע בער, עמוסיך ואברך מעמיק משיבים שהשירה היא כלי. ככל כלי, ניתן לנתב אותה לקדושה או לטומאה. היא פותחת את הלב ומאפשרת לרעיונות שכליים לחדור פנימה, אך מסכימים שרגש ללא תוכן מוצק עלול להישאר "ריק" לאחר שהמוזיקה נפסקת.

---
מצב נוכחי: הדיון כעת עוסק בשאלת הסמכות של גדולי החסידות לחלוק על הגר"א, ובניסיון להגדיר מהו "שווי אמיתי" של יהודי בעולם הרוחני.

מקור: AI אוצר
 
אני מסכים עם ההסכמה, כמובן,

אבל לא הבנתי כיצד הקושי המהותי נענה, כלומר - היאך חוויה רגשית תשיג אקט של דביקות בהשי"ת? דביקות בהשי"ת מושגת בצורה אינטלטואלית - ולא בצורה רגשית שקיימת גם לבעלי חיים.
כהמשך לדברי הרבנים, רציתי להוסיף נקודה נוספת, מהותית מאד, והיא,
שהאדם צריך לעבוד את הקב"ה בכל כוחותיו, שזה כולל בין את השכל ובין את הרגש, ומי שעובד את ה' רק עם השכל ולא עם הרגש, הרי הוא מפסיד הפסד מכופל, האחד, שלא כולו עובד את ה' אלא רק שכלו, והשני, שרוב בני האדם הרגש שלהם גובר על השכל, וא"כ זה אומר שהחלק ששייך לעבודת ה' - השכל - כנוע לרגש שהוא כלי שלא עובדים אתו את ה'.
 
נכון מאד, אך כל הסוגיות שכתבת בהם העמידו החסידים חידוש שלא היה נהוג בשנים עברו, הוא רק 'סימפטום' ליסוד ושורש דרכם, ששם דווקא לא באו כמחדשים כ"כ.
ברור שכן.
וכמו שאמרתי שורש החידוש היה בהעמדת סולם הערכים. מה קודם למה ומה עדיף על מה.
 
מה הכוונה "שווי אמיתי"?
שווי אמיתי הוא במעשה ולא בנחת רוח.
יש איסורי לאו גרידא, יש איסורי מיתות בי"ד ויש איסורי כריתות.
כולם באותו דרגה???
ודאי שיש הבדל בשווי בין האיסורים והמצוות.
שווי אמיתי לא נמדד ביחס לנח"ר לבורא וכל השאר כעפרא ייחשב?
כנ"ל.
יש מעשה ששווה יותר.
בדיוק כמו שיש איסורים שחמורים יותר.
מהו ה"שווי האמיתי" שאתה מדבר עליו?
כנ"ל.
בעולם הבא הם ישבו יחדיו או לא?
לא.
אמנם זהב הוא יותר מכסף כיון שהוא עולה יותר. אבל בעולם הרוחני אין שום חשיבות חוץ מנח"ר לבורא יתברך.
שטויות.
מה כוונתך "ענווה גרידא ביחס לנתיבות" הרי הוא "שווה יותר" מכל האנשים הפשוטים האלו שדחפו אותו.
הסיפור הוא שהנתיבות ורעק"א ישבו יחד, וכיבדו אותם.
ורעק"א אמר שהכבוד הוא לנתיבות ולא לו, וממילא ראוי שגם הוא יצא לכבד את הנתיבות.
וכך אמר גם הנתיבות ביחס לרעק"א, והעגלה נשארה ריקה.
מה שכתבת שהגר"א לא השריש מאום זה שקר וכזב ואינו נכון כלל.
הגר"א השריש המון המון דברים.
הוא העמיד את הדברים שהיו ידועים וברורים עד אז,
והחסידות ניסתה לעקור ולשנות.
ובחלק מן המקומות, הקהילות והמשפחות היא גם הצליחה.
למשל לימוד התורה כדבר הכמעט יחיד שצריך להשקיע בו וכל העבודת ה' תבוא מאליה. האם היה מישהו לפני הגר"א שדגל בזה? (המסילת ישרים בהקדמה כותב נגד זה!).
שטויות.
עד להופעת החסידות התורה הייתה עיקר העיקרים וכל עם ישראל השקיע בעיקר בזה.
כמו שנאמר אדם לעמל יולד לעמל פה. והגר"א לא המציא את זה.
למשל אי קבלת מנהגי אשכנז והכרעת הלכה מעיון עצמי גם אם זה סותר מנהגים עתיקי יומין שבוודאי שבשכנז הוא דבר שלא היה מקובל כלל וכלל.
שטויות.
הגר"א לא דגל בפסיקת הלכה מעיון עצמי.
הוא אחז שיש לו אפשרות לחלוק, וכך קיבלוהו גדולי הדורות, כמו שאמר החזו"א שהוא אחד ממוסרי התורה.
על כל דבר אתה יכול לומר שזה מה שהיה ממשה רבינו.
יש הבדל בין יכול לומר,
לבין האמת.
אני אמרתי את האמת, ואתה "יכול לומר".
אבל אני התכוונתי לומר לך שתוריד קצת מהאגו המנופח שלך ותבין שמחלוקות בעבודת ה' ובהלכה היו חלק בלתי נפרד מהיהדות מאז שהסנהדרין הפסיקו להכריע במחלוקות.
מעולם לא באתי להכריע, ח"ו.
אלא הבעתי את דעת רבותי ואבותי.
וכל אחד יעשה לפי מנהג רבותיו ואבותיו.
ואין ספק לאף אחד בעולם שגדולי ומאורי החסידות יכולים לנקוט בשיטה מסוימת גם היא נגד דעתו של הגר"א.
(המ"מ הגר"ז הר"ל מברדיטשוב בעל ההפלאה הרר"ש מניקלשבורג הלבושי שרד וכו' וכו' לא יכולים לחלוק על הגר"א?)
דעת הגר"א היא לא דעתו היא דעת רבותיו,
בניגוד גמור לדעת הבעש"ט שהוא המציא אותה.
ולכן גם למתנגד כיום מותר לכבד דעת שניה ולא לכתוב בבוטות.
מותר אך אין כזה חיוב...
 
עם כל הכבוד אבל מנין לך שכל הרשימה הזו לא היו יכולים ומסוגלים לחלוק על הגר"א, (ולהוסיף לומר שאולי פי' חלק מן הראשונים לא יכלו לעשות, אף שזה נאמר בהסתייגות).
כי הגר"א התקבל בעולם היהודי כולו כאחד ממוסרי התורה, ללא קשר להתנגדות והחסידות,
וכל השאר לא מתקרבים לזה, למרות גדלותם העצומה.
 
המס"י כותב מפורש שנדרשת התעסקות בענייני ירא"ש ומפלפולי דאורייתא לא יצא בהכרח ירא"ש. ההתפתלויות שלך בהבנת דבריו הפשוטים של המס"י הם בגדר "פלפולים שלא נתחייבנו בהם"...
טעות עצומה בדבריו, וסילוף של ממש.
כדאי ללמוד מס"י, עם פירוש או לשמוע מרב...

נתחייבנו ללמוד את התורה בדיוק כמו שנתחייבנו להיות ירא"ש, ולכן מילים כמו "פלפולים אשר לא נתחייבנו בם" שאומר המס"י לא יכולים להיות שייכים ללימוד רגיל.
הוא מדבר על תורת הפלפול, שהרבה פעמים כלל לא היה בה אמת, אלא רק חידודי שמעתתא.
 
עד להופעת החסידות התורה הייתה עיקר העיקרים וכל עם ישראל השקיע בעיקר בזה.
עד להופעת החסידות היו הרבה יותר אנשים כפריים שלא היה ידעו מה זה תורה, אולי תדפדף קצת אחורה בהיסטוריה.
ומצב העם היה מאוד חלוש מרוב המגידים שעוררו דינים על כלל ישראל.
 
הוא אחז שיש לו אפשרות לחלוק, וכך קיבלוהו גדולי הדורות.
כבר נתבאר בגמ' דאזלינן בתר שופט שבדורו וז"ל הגמ' במס' ר"ה ואומר ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו.
כמו שאמר החזו"א שהוא אחד ממוסרי התורה.
אתה צודק, אבל גם הבעש"ט הק' היה ממוסרי התורה.
וכל השאר לא מתקרבים לזה, למרות גדלותם העצומה.
הכל תלוי במזל ואפי' ס"ת שבהיכל, ולכל גדול נועד תפקיד אחר, אך לומר שהם לא מתקרבים לזה, זאת א"א לומר.
וכי אתה יודע מי גדול יותר.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון