אב תשפ"ו ברכת המצוות טעם הראשונים דבדיעבד מברך אף בלא עובר לעשייתן (1 צופה)

[אברך מישיבת מיר]

נחלקו הפוסקים הם אפשר לברך ברכת המצוות כשאינו עובר לעשייתן והנה דעת ההג' אשרי (הובא בש"ך יט ג) דאפשר לברך ברכת המצוות אף לאחר עשייתן, וקשה מאי שמא בברכת הנהנין שלא שייך לברך לאחר אכילה.

וראיתי בזה כמה פרושים:

א. המשמרת חיים (עניני ברכות) הביא דההג' אשרי סבירא ליה שאין הברכה באה על ההנאה אלא על עצם ציווי המצווה אולם יש תנאי שיברך רק כשעושה את המצוה ועל כן סבירא ליה לההג' אשרי שיכול לברך אף אחר קיום המצוה משא"כ ברכות הנהנין מברך על ההנאה וזה לא שייך לברך לאחר שנהנה, וכעין זה כתב בספר חדושי רבי דוב לנדו (ברכות סי' י"ח).

ב. הגרב"מ אזרחי (ברכת מרדכי על המשמרת חיים) מבאר דחלוק קיום מצוה מהנאה, כי לאחר זמן עיכול אזלה לה ההנאה, משא"כ לאחר קיום המצוה הרי היא קיימת לעולמי עד לכך רשאי לברך על זה אף לאחר קיום המצוה וכמו קוגם זמן עיכול.

ג. עוד מבאר הגרב"מ כי כמו שקודם העיכול חשוב שעת מעשה במצוה לאחר הקיום חשוב שעת מעשה ושייך לברך על זה.

ד. והגר"ד לנדו (שם) הביא שמקור דברי ההג' מיימוני הוא מדברי האור זרוע (קר"ש סי' כ"ה) ושם ביאר הטעם וז"ל: אלא ודאי ההיא דרבינא שאני דמיירי בסעודה דאסור לאדם שיהנה מן עוה"ז בלא ברכה וכיון דעבר ואכל והגיע ברכה אחרונה צריך לברך ברכה אחרונה, משא"כ ברכת המצות הואיל ואין אחרי' ברכה אימא אפי' אחר מעשה יחזור ויברך.

 

[הצעיר שבחבורה]

ב. הגרב"מ אזרחי (ברכת מרדכי על המשמרת חיים) מבאר דחלוק קיום מצוה מהנאה, כי לאחר זמן עיכול אזלה לה ההנאה, משא"כ לאחר קיום המצוה הרי היא קיימת לעולמי עד לכך רשאי לברך על זה אף לאחר קיום המצוה וכמו קוגם זמן עיכול.

לחץ כדי לכווץ...

לאחר האכילה קודם זמן עיכול מברך ברכת הנהנין?