• וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ
    ───   חג הסוכות   ───
    פורום אוצר התורה מאחל לחו״ר הפורום ולכל בית ישראל
    חג סוכות שמח! חג שמח
    שנזכה לשמחת החג, לסוכת שלום ולשנה של ברכה.
אם רבו היה פורך את קושיתו הרי שהוראתו אחרת מרבו היא טעות לכאורה ואעפ''כ נאמר אין לו לדיין
לא על דבר שמעט ודאי שהיה לרבו תירוץ נאמרו הדברים
נאמר רק שיש לדון לפי מה שיש לפניו ולא לחשוש אילו היה לח וכדו' ולא לחשוש שאילו רבו היה חי אולי היה פורך את דברו.
 
האמת שיש כאן איזה באג מובנה לא ברור
כי הגר''ח אבי הלימוד הישיבתי המעמיק כיום לא הסכים להיות פוסק מחמת ריבוי פלפולו שתמיד היו לו השגות על הפסק
וכנודע במעשה שהביך את המו''ץ בפלפולים ארוכים בדין חנ''נ
ואילו אנן קיי''ל לא נתנה תורה למלאכי השרת ורוב חכמים לא נוחתים לפלפולים אלה ואעפ''כ תפקידם לפסוק הלכה
אז איך הדברים מסתדרים
הגראי"ל סיפר שר' חיים היה יוש בדיני תורה וכן בודק ראות לא שעיקר ההראה הייתה ביד הדיין בריסק ר' שמחה זליג ריגר
 
עוד מעשיה
אחר בא לר"מ שלו בישיבה לשאול שאשתו ראה כתם פחות מגריס בשבעה נקיים
הר"מ ענה לו שבשעה נקיים צריך שיהיה נקי!!
וז"ל הרמ"T קצו סעי' י' ודוקא כתם שהוא יותר מכגריס ועוד, אבל פחות מכגריס ועוד תולה בכינה אפילו בג' ימים ראשונים
 
נערך לאחרונה:
בנוגע לשאלה מה זה פסיקת הלכה, לדעתי, ודאי שאין הלימוד והפסק מופרדים אחד מהשני וכשאדם לומד הוא מגיע לידי מסקנות שהם רלוונטיות להלכה, אך ישנו דבר מאד חשוב שנדרש מהפוסק שהוסמך להוראה, וזה שקלול הנתונים והשיטות, שזה אומר שצריך לדעת מתי להקל ומתי להחמיר שזה לא יוצא בסוגיא בלומדע'ס, וכן לדעת איזה שיטה לפסוק להלכה כשאין סיבה ברורה להכרעה
 
לא נראה שם מדבריו שלא התעסק כ"כ מפני שלא היה מונח בהוראה אלא שזה היה תפקידו של ר' שמחה זליג ועוד נראה שם שעל כל שאלה היה מפלפל הרבה ור' שמחה זליג היה חותך
אני ראיתי שאמר שיש לו הרבה מה לטעון ולכן שואל סתמא ולא חוקר כי יש הלכה שאפשר לסמוך על הרב וזה תמוה לי מאוד.
 
לימוד מנותק מההלכה הוא לעיתים לימוד מנותק מהמציאות. לימוד מנותק מהמציאות הוא לימוד תיאורטי ומופשט שחסר בו את ההבנה הפשוטה והמוחשית.

אתן דוגמא:

מעשה שהיה בישיבה שבחור נעץ מסמר בספסל ובא בחור אחר וישב ונקרעו מכנסיו, והם באו לר"מ ושאלו האם מי שנעץ את המסמר חייב לשלם. הר"מ טען אדם מועד לעולם, ולכאורה למה שלא יהיה חייב?
לאחר מכן הגיעה השאלה למורה הוראה, והוא אמר שהמסמר הוא בור והמכנסיים הם כלים, ובור פטור על נזקי כלים.

לכששמע זאת אותו ר"מ, כמעט וזלגו עיניו דמעות. הוא אמר בצער: לימדתי בבא קמא פעמים רבות בעיון, ואיך לא חשבתי על זה לבד?
פעם לויתי מידיד כסף, ואח"כ נסתפקנו שנינו אם החוב נפרע או לא, הוא שאל אותי 'למעשה, מה הדין'?, השבתי לו 'המוציא מחבירו עליו הראיה', והוא לא היה מוכן להשלים עם זה, הוא שאל אותי שוב ושוב אם אני בטוח שזה הדין ואם זה נפסק להלכה. הזדעזעתי, לראות אנשים שסדרים שלמים דנים בפרטי וגדרי הממע"ה, וכשזה בא לידי מעשה אין לזה שום משמעות.
 
פעם לויתי מידיד כסף, ואח"כ נסתפקנו שנינו אם החוב נפרע או לא, הוא שאל אותי 'למעשה, מה הדין'?, השבתי לו 'המוציא מחבירו עליו הראיה', והוא לא היה מוכן להשלים עם זה, הוא שאל אותי שוב ושוב אם אני בטוח שזה הדין ואם זה נפסק להלכה. הזדעזעתי, לראות אנשים שסדרים שלמים דנים בפרטי וגדרי הממע"ה, וכשזה בא לידי מעשה אין לזה שום משמעות.
למעשה לכאו' הוי איני יודע אם פרעתיך שחיב? או שזה רק כשהמלוה טוען ברי?
 
סיפור משונה וחריג שאינו יכול ללמד מאומה, לא מכיר אף ר"מ ברמה שיכול לקרות לו סיפור כזה.
אכן, כנראה לא זכרתי היטב מה אמר אותו ר"מ, אולי טען שזה גרמא או משהו אחר - על כל פנים סוף הסיפור היה ונברא ושמעתיו לפני שנים מת"ח בר סמכא.
 
לא מבין לכולם ברור שאותו ר"מ לא אמור לשמש כאדם שמלמד אנשים איך ללמוד תורה - הוראה.
מה זה הדיונים הפילוסופים האלו.
יש מישהו שלא מסכים?
סיפור משונה וחריג שאינו יכול ללמד מאומה, לא מכיר אף ר"מ ברמה שיכול לקרות לו סיפור כזה.
אני לא רוצה להכניס ראשי בין ההרים הגדולים, אבל אני הקטן לא מסכים!
ואני גם בהחלט מכיר יותר מר"מ אחד 'ברמה' שיכול לקרות לו כזה דבר!
ויותר מכך, אני גם מכיר רבנים ומורי הוראה שיכול לקרות להם כזו טעות!

וזה להבדיל מ:
עוד מעשיה
אחר בא לר"מ שלו בישיבה לשאול שאשתו ראה כתם פחות מגריס בשבעה נקיים
הר"מ ענה לו שבשעה נקיים צריך שיהיה נקי!!
וז"ל הרמ"T קצו סעי' י' ודוקא כתם שהוא יותר מכגריס ועוד, אבל פחות מכגריס ועוד תולה בכינה אפילו בג' ימים ראשונים
וההבדל פשוט:
בדוגמא הראשונה, הר"מ לא המציא את תשובתו [אם בכלל הוא התכוון לענות הלכה, ויותר מסתבר שהוא אמר לתלמידיו שישאלו רב, אבל לכאורה למה שלא ישלם והרי אדם מועד לעולם], הוא ענה דבר נכון בעצם, אלא שהוא שייך את זה למקום הלא נכון, ולמרות שזו טעות גמורה, ואולי אפילו מביכה, הטעות היתה בניתוח של המקרה, בהבנה מה היה כאן, או שהוא לא ניתח כלל לפני שענה [חמור!], או שהוא לא הצליח לנתח טוב [כי עסיק בהאי מסכתא לא תשייליה במסכתא אחרינא]. ואעפ"י שטעות היא, מכל מקום מצאנו בהחלט מושג של דיין שטועה בפסק שלו, ואפילו טועה בדבר משנה לא מצאנו שאינו יכול לשמש יותר כדיין, הוא צריך לשלם על מה שעשה, אבל טעות לא מפריכה אדם.
משא"כ במעשיה השניה, אותו ר"מ המציא הלכה!
דבר שלא נכתב מעולם, על שום דבר ועל שום מקרה, ואותו ר"מ המציא אותו באותו רגע. זה מגלה פנים בתורה שלא כהלכה!
 
דרך אגב, התופעה של האנשים, ואין זה קשור אם הם רמי"ם או רבנים או יותר מכך 'סתם' יהודים, שעונים וממציאים הלכות
נובעת בדרך כלל מחוסר יכולת לא לענות ולומר 'איני יודע' כפשוטו.
יש רבים שאמנם יגידו: אני לא יודע 'אבל' נראה לי שכך וכך...
תופעה זו מקורה בכך שאדם רוצה להיות כנה עם עצמו, אבל עדיין הוא לא רוצה לצאת כמי שאין לו מושג בנידון האמור,
לא רבים מסוגלים להדות לזולתם [וגם לעצמם] שיש דברים ששאלו אותם ואין להם שמץ של מושג, לצאת בלי להביע שום דעה!
לומר: אני 'לא יודע' וכאן לעצור!
 
אני לא רוצה להכניס ראשי בין ההרים הגדולים, אבל אני הקטן לא מסכים!
ואני גם בהחלט מכיר יותר מר"מ אחד 'ברמה' שיכול לקרות לו כזה דבר!
ויותר מכך, אני גם מכיר רבנים ומורי הוראה שיכול לקרות להם כזו טעות!

וזה להבדיל מ:

וההבדל פשוט:
בדוגמא הראשונה, הר"מ לא המציא את תשובתו [אם בכלל הוא התכוון לענות הלכה, ויותר מסתבר שהוא אמר לתלמידיו שישאלו רב, אבל לכאורה למה שלא ישלם והרי אדם מועד לעולם], הוא ענה דבר נכון בעצם, אלא שהוא שייך את זה למקום הלא נכון, ולמרות שזו טעות גמורה, ואולי אפילו מביכה, הטעות היתה בניתוח של המקרה, בהבנה מה היה כאן, או שהוא לא ניתח כלל לפני שענה [חמור!], או שהוא לא הצליח לנתח טוב [כי עסיק בהאי מסכתא לא תשייליה במסכתא אחרינא]. ואעפ"י שטעות היא, מכל מקום מצאנו בהחלט מושג של דיין שטועה בפסק שלו, ואפילו טועה בדבר משנה לא מצאנו שאינו יכול לשמש יותר כדיין, הוא צריך לשלם על מה שעשה, אבל טעות לא מפריכה אדם.
משא"כ במעשיה השניה, אותו ר"מ המציא הלכה!
דבר שלא נכתב מעולם, על שום דבר ועל שום מקרה, ואותו ר"מ המציא אותו באותו רגע. זה מגלה פנים בתורה שלא כהלכה!
אני במקומך הייתי אומר הפוך.
בעוד המקרה שבאשכול הוא מקרה שכל דרדק שלמד ב"ק יודע לענות עליו (נסיתי - אתה יכול לעשות נסיון) ומורה הוראה שנופל בזה פעם הבאה לא הייתי בא לשאול אותו שאלה בממונות.
במקרה השני הוא זוכר את השיעורים של המדריך חתנים ובאמת בשבעה נקיים צריך בדיקה נקייה.
 
אני במקומך הייתי אומר הפוך.
בעוד המקרה שבאשכול הוא מקרה שכל דרדק שלמד ב"ק יודע לענות עליו (נסיתי - אתה יכול לעשות נסיון) ומורה הוראה שנופל בזה פעם הבאה לא הייתי בא לשאול אותו שאלה בממונות.
במקרה השני הוא זוכר את השיעורים של המדריך חתנים ובאמת בשבעה נקיים צריך בדיקה נקייה.
אחדד שוב:
ברור שמדובר בטעות, אפילו בטעות חמורה!
אבל טעות לא מפריכה בן אדם!
מה תעשה בפעם הבאה? תחליט לבד האם לגשת אליו או לא.
בעיני, ובהדגשה, ככל שציטוט המעשיות היה מדויק, ר"מ שעונה שבז"נ צריך 'נקי', כלומר, הוא דייק באותו רגע את הביטוי והמציא הלכה, אין זה שום זכרון! זו המצאה! כי הרי בז"נ צריך להיות נקי וכך גם לא בז"נ. אין דם האוסר בז"נ יותר מאשר בשאר זמנים.
 
כל הפוסל במומו פוסל!
גם אני מיהרתי להגיב בלי לחשוב יותר מדי!
ועכשיו אני קולט שכנראה הרב @א. ל. התכוון לדין המיוחד שיש בז"נ שיש אופן שסותרת יומה בלבד אע"פ שאין זה מראה אסור, ואם כן זה כן ישב על משהו.
אבל עדיין נראה לי יותר שזו המצאה גדולה יותר.
 
סתם שאלה מישהו מהתנאים מהאמוראים הק' או מהראשונים שלא היה מורה הוראה?
היה בזמן התלמוד אנשים שלמדו לא בשביל לדעת את המעשה אשר יעשון?
מה שהיה שאמרו כל הלומד שלא על מנת לעשות נוח לו שנהפכה שליתו על פניו ולא יצא לאויר העולם (ירושלמי ריש ברכות)
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓