אני לא רוצה להכניס ראשי בין ההרים הגדולים, אבל אני הקטן לא מסכים!
ואני גם בהחלט מכיר יותר מר"מ אחד 'ברמה' שיכול לקרות לו כזה דבר!
ויותר מכך, אני גם מכיר רבנים ומורי הוראה שיכול לקרות להם כזו טעות!
וזה להבדיל מ:
וההבדל פשוט:
בדוגמא הראשונה, הר"מ לא המציא את תשובתו [אם בכלל הוא התכוון לענות הלכה, ויותר מסתבר שהוא אמר לתלמידיו שישאלו רב, אבל לכאורה למה שלא ישלם והרי אדם מועד לעולם], הוא ענה דבר נכון בעצם, אלא שהוא שייך את זה למקום הלא נכון, ולמרות שזו טעות גמורה, ואולי אפילו מביכה, הטעות היתה בניתוח של המקרה, בהבנה מה היה כאן, או שהוא לא ניתח כלל לפני שענה [חמור!], או שהוא לא הצליח לנתח טוב [כי עסיק בהאי מסכתא לא תשייליה במסכתא אחרינא]. ואעפ"י שטעות היא, מכל מקום מצאנו בהחלט מושג של דיין שטועה בפסק שלו, ואפילו טועה בדבר משנה לא מצאנו שאינו יכול לשמש יותר כדיין, הוא צריך לשלם על מה שעשה, אבל טעות לא מפריכה אדם.
משא"כ במעשיה השניה, אותו ר"מ המציא הלכה!
דבר שלא נכתב מעולם, על שום דבר ועל שום מקרה, ואותו ר"מ המציא אותו באותו רגע. זה מגלה פנים בתורה שלא כהלכה!