• וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ
    ───   חג הסוכות   ───
    פורום אוצר התורה מאחל לחו״ר הפורום ולכל בית ישראל
    חג סוכות שמח! חג שמח
    שנזכה לשמחת החג, לסוכת שלום ולשנה של ברכה.
אם רבו היה פורך את קושיתו הרי שהוראתו אחרת מרבו היא טעות לכאורה ואעפ''כ נאמר אין לו לדיין
לא על דבר שמעט ודאי שהיה לרבו תירוץ נאמרו הדברים
נאמר רק שיש לדון לפי מה שיש לפניו ולא לחשוש אילו היה לח וכדו' ולא לחשוש שאילו רבו היה חי אולי היה פורך את דברו.
 
האמת שיש כאן איזה באג מובנה לא ברור
כי הגר''ח אבי הלימוד הישיבתי המעמיק כיום לא הסכים להיות פוסק מחמת ריבוי פלפולו שתמיד היו לו השגות על הפסק
וכנודע במעשה שהביך את המו''ץ בפלפולים ארוכים בדין חנ''נ
ואילו אנן קיי''ל לא נתנה תורה למלאכי השרת ורוב חכמים לא נוחתים לפלפולים אלה ואעפ''כ תפקידם לפסוק הלכה
אז איך הדברים מסתדרים
הגראי"ל סיפר שר' חיים היה יוש בדיני תורה וכן בודק ראות לא שעיקר ההראה הייתה ביד הדיין בריסק ר' שמחה זליג ריגר
 
עוד מעשיה
אחר בא לר"מ שלו בישיבה לשאול שאשתו ראה כתם פחות מגריס בשבעה נקיים
הר"מ ענה לו שבשעה נקיים צריך שיהיה נקי!!
וז"ל הרמ"T קצו סעי' י' ודוקא כתם שהוא יותר מכגריס ועוד, אבל פחות מכגריס ועוד תולה בכינה אפילו בג' ימים ראשונים
 
נערך לאחרונה:
בנוגע לשאלה מה זה פסיקת הלכה, לדעתי, ודאי שאין הלימוד והפסק מופרדים אחד מהשני וכשאדם לומד הוא מגיע לידי מסקנות שהם רלוונטיות להלכה, אך ישנו דבר מאד חשוב שנדרש מהפוסק שהוסמך להוראה, וזה שקלול הנתונים והשיטות, שזה אומר שצריך לדעת מתי להקל ומתי להחמיר שזה לא יוצא בסוגיא בלומדע'ס, וכן לדעת איזה שיטה לפסוק להלכה כשאין סיבה ברורה להכרעה
 
לא נראה שם מדבריו שלא התעסק כ"כ מפני שלא היה מונח בהוראה אלא שזה היה תפקידו של ר' שמחה זליג ועוד נראה שם שעל כל שאלה היה מפלפל הרבה ור' שמחה זליג היה חותך
אני ראיתי שאמר שיש לו הרבה מה לטעון ולכן שואל סתמא ולא חוקר כי יש הלכה שאפשר לסמוך על הרב וזה תמוה לי מאוד.
 
לימוד מנותק מההלכה הוא לעיתים לימוד מנותק מהמציאות. לימוד מנותק מהמציאות הוא לימוד תיאורטי ומופשט שחסר בו את ההבנה הפשוטה והמוחשית.

אתן דוגמא:

מעשה שהיה בישיבה שבחור נעץ מסמר בספסל ובא בחור אחר וישב ונקרעו מכנסיו, והם באו לר"מ ושאלו האם מי שנעץ את המסמר חייב לשלם. הר"מ טען אדם מועד לעולם, ולכאורה למה שלא יהיה חייב?
לאחר מכן הגיעה השאלה למורה הוראה, והוא אמר שהמסמר הוא בור והמכנסיים הם כלים, ובור פטור על נזקי כלים.

לכששמע זאת אותו ר"מ, כמעט וזלגו עיניו דמעות. הוא אמר בצער: לימדתי בבא קמא פעמים רבות בעיון, ואיך לא חשבתי על זה לבד?
פעם לויתי מידיד כסף, ואח"כ נסתפקנו שנינו אם החוב נפרע או לא, הוא שאל אותי 'למעשה, מה הדין'?, השבתי לו 'המוציא מחבירו עליו הראיה', והוא לא היה מוכן להשלים עם זה, הוא שאל אותי שוב ושוב אם אני בטוח שזה הדין ואם זה נפסק להלכה. הזדעזעתי, לראות אנשים שסדרים שלמים דנים בפרטי וגדרי הממע"ה, וכשזה בא לידי מעשה אין לזה שום משמעות.
 
פעם לויתי מידיד כסף, ואח"כ נסתפקנו שנינו אם החוב נפרע או לא, הוא שאל אותי 'למעשה, מה הדין'?, השבתי לו 'המוציא מחבירו עליו הראיה', והוא לא היה מוכן להשלים עם זה, הוא שאל אותי שוב ושוב אם אני בטוח שזה הדין ואם זה נפסק להלכה. הזדעזעתי, לראות אנשים שסדרים שלמים דנים בפרטי וגדרי הממע"ה, וכשזה בא לידי מעשה אין לזה שום משמעות.
למעשה לכאו' הוי איני יודע אם פרעתיך שחיב? או שזה רק כשהמלוה טוען ברי?
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓