נודע בקרב עדת ישראל רוב דבקותו בגעגועי נפש של הגה"ק השפע חיים מקלויזנבורג בלימוד התורה ושקידת התורה. עד ימינו אנו מוזמן כל הרוצה לגשת לטיש ליל ש"ק בקרית צאנז ולראות את כ"ק אדמו"ר שליט"א מוסר פלפול עצום מכל חלקי תורה, והפלא הגדול למתבונן לראות איך חלק בלתי מבוטל מהציבור הקדוש 'אוחז' עימו מתחילה ועד סוף.
אספר מחוויותי.
פעם אושפזה רעייתי לאוי"ט בבי"ח לניאדו לג' ימים שהם שני לילות. היות ואין לי קרוב וגואל בקריה, ובס"ה היה מדובר לשני לילות, לא חיפשתי לי מקום לינה, אלא העברתי את לילותי בשטיבלאך הנודע שם, (אאל"ט שמו הוא 'אהל נחמיה').
הדבר הראשון שתפס את עיני, שבכל חדר וחדר, הספר המרכזי (מלבד סידורים) הוא ש"ס בבלי. כאן מפרשים וגמרות, שם ספרי פוסקים וגמרות, וארון ההוא ספרי חסידות וגמרות, וכן ע"ז הדרך.
בבואי לשם קרוב לחצי הלילה ישבו מוץ לשטיבל קבוצת בחורים שהיה ניכר ממראם, ובעיקר משיחתם, שאינם מהעידי עידית של הקהילה, ולא היה נראה שיש למישהו שם תואר מורינו (המקובלים בקהל הקודש צאנז לבחור שנבחן על 1000 דפי גמ'), או החבר (600 דף) או אפי' צורבא (300 דף, הלואי עלי). נושא שיחתם היה שחקני ומשחקי כדורגל...
אני מתמקם בספסל האחורי של השטיבל המרכזי, השעון מורה על השעה אחת לפנות בוקר, והנה פלא: לבית המדרש נכנסת כל הקבוצה כאחת, ומתיישבת ללמוד דף גמרא. סיימו והלכו.
בשעה שלש לפנות בוקר, כבר החלו מגיעים זקני הקהל, והתיישבו ללמוד בחברותא 'א בלאט גמ' תוס''.
בשעה שש בבוקר, הגיעו למקום זוגות של ילדים והתיישבו ברעננות וחיות ללמוד גמ'! לפני שהולכים לחיידר...
או אז נוכחתי מה רבה ועצומה אש הקודש שהבעיר אדמו"ר השפע חיים בלבב בני קהלו, והדבר התפרש אצלי, שממש כמו שלא יעלה על הדעת בלב איש הישראלי לבטל יום אחד מהנחת תפילין, כך פשוט ל'צאנזער חסיד' שאין יום בלי לימוד גמרא...
[נודע, שבליל יום הקדוש אחר אמירת כל נדרי, קודם וסובבו עם ספרי התורה בין הקהל, הכריז הגה"ק בעל שפע חיים זי"ע, שמי שאינו לומד בכל יום לכה"פ 'דף גמ' תוס', לבד ינשק את ספרי התורה!]
