האם האוסרים לעשן ייאסרו גם אוכל לא בריא?
הרי זה ברור שגם אם הם אוסרים אוכל לא בריא הם ייאסרו רק מדרגה מסוימת, והשאלה היא, היכן הוא הקו המבדיל, מהי רמת המוצרים הלא בריאים האסורים ומאיזו רמה מתחיל ההיתר? והא אי אפשר לצמצם.
 
מועתק מעלון פנימי:

ידוע מש"כ האגר"מ (חו"מ ח"ב עו) ודעימיה להתיר אך כיון שטעמו משום שזה לא כ"כ מסוכן אמר בנו הגר"ד ועוד רבים שבזמנו עדין לא ידעו שמסוכן ברמה שיודעים היום ומודה הוא לאיסור בזמנינו (הגרי"ש אלישיב בהתחלה היה מורה להיתר ואחרי זה חזר בו כך מתבאר מתשבותיו)

ולהלן רשימת רבנים שהורו שלא לעשן:

הגר"א קוטלר (אסיא ק"ג – ק"ד עמוד 15) הגר"י קמינצקי (שם עמוד 149) הגרש"ז (הליכות שלמה תפילה עמ' רל"ב הערה 6) הגרב"צ אבא שאול (חכמה ומוסר עמ' רכ"א) הגרי"ש אלישיב (וישמע משה ח"א עמוד תל"ח) הגר"ע יוסף (הליכות עולם ח"א עמ' רס"ו עי"ש) הגר"ש ואזנר (שבט הלוי ח"י רצ"ה) הגרנ"ק (חוט השני יו"ט עמ' צ"ח שעה"צ ל"ה "ודאי דאין לעשן") הגרח"ק (שאלת רב עמוד צ"ב) הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"ד קט"ו) הגרב"ד פוברסקי (מכתב בספר חיים ללא עישון) הגר"א נבננצל (דגל ירושלים ג עמ' קכ"ב) הגר"י גנס (מקדש ישראל והזמנים עמוד נ"ה) הגר"א וייס (שו"ת מנחת אשר ח"א עמ' קי"ח) הגר"ע פריד
[יש שמועה שהג"ר נתן קופשיץ מתיר]

ויש שהביאו בשם הגרא"מ שך (זבח משפחה ח"ד עמוד 391) שאמר "גם אני עישנתי לפני שנתפרסמה הידיעה שיש סכנה בעישון עכשיו לעת זקנה אין לי הכח ואילו היה לי כח הייתי יוצא במלחמת מצוה ונלחם נגד המעשנים שנמצאו בין בני התורה" (ע"ע פסחים קי"ג. לא תשתי סמא)
 
לא נכון.
בתשובה הוא דן אם מותר להושיט למעשן גפרורים, ומעלה צד שיש בזה משום לפני עיוור, אבל אין שום רמז שהוא מתיר ואדרבה מדבריו משמע שאוסר.
לא נכון.
עיין בתשובה (אולי ע"ו?) שכתב להתיר.
 
מי יכול לעלות את התשובה?
שו"ת אגרות משה חושן משפט חלק ב סימן עו
אם יש איסור בעישון סיגריות.
אסרו חג שבועות תשמ"א. מע"כ ידידי הנכבד מאד בן תורה וירא שמים באמת מוהר"ר ד"ר ר' מאיר רוזנער שליט"א.
הנה ליתן כלל להא דאמרו שומר פתאים ה' בשבת (קכ"ט ע"ב) ובנדה (מ"ה ע"א) בשני דברים שאיכא בהם חשש סכנתא ולא זהירי בהו, אף שודאי בסתם חשש סכנתא אסור לסמוך ע"ז אף אם יזדמן כה"ג בדבר שיש בו חשש סכנתא ולא זהירי בהו אינשי, נראה פשוט דבדבר דאיכא הרבה שלא קשה להו לבריאותם כלום כגון הרבה מיני אוכלין שהאינשי נהנין מהם ביותר כבשרא שמנא ודברים חריפים ביותר אבל קשה זה לבריאותן של כמה אינשי, ליכא בזה איסור מלאוכלן מצד חשש סכנה, מאחר דהרוב אינשי לא מסתכנין מזה. ועיין ברמב"ם פ"ד מדעות שנקט שם עניני אוכלין ומשקין הטובים לבריאות הגוף והרעים לבריאות הגוף ולא כתב בלשון איסור לא מדאורייתא ולא מדרבנן שאסרו חכמים, כדכתב בהסרת מכשול שיש בו סכנת נפשות בפי"א מרוצח ה"ד שאסור להניחו ומחוייבין להסירו אפילו שהוא חשש רק לעצמו מעשה דקרא דהשמר לך ושמור נפשך ובלאו דלא תשים דמים, וכשאיכא רק חשש סכנה אסרו מדרבנן ומכין מכת מרדות (שם /רמב"ם פ"ד מה' דעות/ בה"ה) וחשיב פרטי הדברים עד סוף הפרק וגם בפי"ב, אלא כתב רק הקדמה מסברא בעלמא בראש הפרק /רמב"ם פ"ד מה' דעות/ הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא שהרי א"א שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק עצמו, והוא משום דעל כל הדברים האלו שפרט אותם לא שייך לאוסרן ממש מאחר דהרוב מהן עניני הנאה הן ולרובא דרובא דאינשי לא מזיק להו כלום ואיכא הרבה מהן שא"א להזהר בהו להרבה אינשי שטרידי בפרנסתן ואיכא הרבה שלא שייך שיזהרו בזה עניים שמרויחין רק מה שמצומצם לכדי חייהם שלכן לא שייך לאסור אלא רק לעורר להעלמא במה שידעו איזה דבר הוא טוב ואיזה דבר הוא רע וליעץ להם כהלשון שנקט הרמב"ם שם /פרק ד' הל' דעות/ בכל הפרק. ולדברים כאלו דמי עישון סיגריות שאלו הרגילין בזה נהנין מזה מאד ומצטערין כשאין להם סיגריות עוד יותר מחסרון מיני אוכלין טובים, ואף יותר מחסרון אוכלין לגמרי לזמן קצר, והקלקול לחלות מזה הוא עכ"פ רק מיעוט קטן וכ"ש להחלות מזה בסרטן (קענסער) ובעוד מחלות מסוכנות הוא קטן ביותר דאף שמע"כ ראה הרבה חולים שמע"כ שהוא רופא ונמצא בבית החולים ורואה כמעט בכל יום חולים בסרטן הריאה והגרון וגם באיברים אחרים שנמצאו יותר באלו שמעשנים סיגריות, וכן הוא נמי גם בשאר בתי חולים, מ"מ ודאי כל החולים הנמצאים בבתי החולים וגם בצירוף אלו שלא באו לבתי החולים הוא מיעוטא לגבי אלו דעלמא שנמצאו בבתיהם שלא נחלו כלל, ובחשש כזה אמרינן שומר פתאים ה'.
אבל ודאי מן הראוי לכל איש ובפרט לבני תורה שלא לעשן מאחר שהוא חשש סכנתא ואין בזה שום תועלת וגם הנאה לאלו שלא הורגלו בזה וממילא ודאי אין להתרגל לזה ולא יניח אדם לבניו הקטנים שיתרגלו בזה אף אם הוא עצמו נתרגל, וגם בלא ענין חשש הסכנה הזה יש לאסור להתרגל בזה דהא ודאי אין להמשיך עצמו לרבוי תאוות והנאות, אלא אדרבא מהראוי לכל אדם למעט עצמו מתאוות ותענוגים יתרים.
והנני ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.
 
ידוע מש"כ האגר"מ (חו"מ ח"ב עו) ודעימיה להתיר אך כיון שטעמו משום שזה לא כ"כ מסוכן אמר בנו הגר"ד ועוד רבים שבזמנו עדין לא ידעו שמסוכן ברמה שיודעים היום ומודה הוא לאיסור בזמנינו (הגרי"ש אלישיב בהתחלה היה מורה להיתר ואחרי זה חזר בו כך לכאורה מתבאר מתשבותיו)

ולהלן רשימת רבנים שהורו שלא לעשן:

הגר"א קוטלר (אסיא ק"ג – ק"ד עמוד 15) הגר"י קמינצקי (שם עמוד 149) הגרש"ז (הליכות שלמה תפילה עמ' רל"ב הערה 6) הגרב"צ אבא שאול (חכמה ומוסר עמ' רכ"א) הגרי"ש אלישיב (וישמע משה ח"א עמוד תל"ח) הגר"ע יוסף (הליכות עולם ח"א עמ' רס"ו עי"ש) הגר"ש ואזנר (שבט הלוי ח"י רצ"ה) הגרנ"ק (חוט השני יו"ט עמ' צ"ח שעה"צ ל"ה "ודאי דאין לעשן") הגרח"ק (שאלת רב עמוד צ"ב) הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"ד קט"ו) הגרב"ד פוברסקי (מכתב בספר חיים ללא עישון) הגר"א נבננצל (דגל ירושלים ג עמ' קכ"ב) הגר"י גנס (מקדש ישראל והזמנים עמוד נ"ה) הגר"א וייס (שו"ת מנחת אשר ח"א עמ' קי"ח) הגר"ע פריד

ויש שהביאו בשם הגרא"מ שך (זבח משפחה ח"ד עמוד 391) שאמר "גם אני עישנתי לפני שנתפרסמה הידיעה שיש סכנה בעישון עכשיו לעת זקנה אין לי הכח ואילו היה לי כח הייתי יוצא במלחמת מצוה ונלחם נגד המעשנים שנמצאו בין בני התורה" (ע"ע פסחים קי"ג. לא תשתי סמא)
 
אשמח אם מישהו יצטט לי את האיסור ונשמרתם מתוך הטור, שולחן ערוך או הרמב"ם.
אני מעוניין לבדוק מתוך לשונם האם זה כלול באיסור או לא
 
רמב"ם הלכות רוצח פרק י"א, הלכה ד

אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיכשל בה אדם וימות. כגון שהיתה לו באר או בור בחצירו בין שיש בו מים בין שאין בו מים חייב לעשות חוליא גבוהה עשרה טפחים. או לעשות לה כסוי כדי שלא יפול בה אדם וימות. וכן כל [ג] מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה. שנאמר השמר לך ושמור נפשך. ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאין לידי סכנה ביטל מצות עשה ועבר בלא תשים דמים.

שו"ע חושן משפט, סימן תכ"ז, סעיפים ח

וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה שנאמר "השמר לך ושמור נפשך", ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה ביטל מצות עשה ועובר ב"לא תשים דמים":
 
אשמח אם מישהו יצטט לי את האיסור ונשמרתם מתוך הטור, שולחן ערוך או הרמב"ם.
אני מעוניין לבדוק מתוך לשונם האם זה כלול באיסור או לא
רמ"א יור"ד קט"ז ה "וכן יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה כי סכנתא חמירא מאיסורא ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור"
 
רמ"א יור"ד קט"ז ה "וכן יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה כי סכנתא חמירא מאיסורא ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור"
להיזהר?
זה מה שמצאת?

רמ"א או"ח צ"ז א "יזהר שלא יניח ידו על סנטרו בשעת התפלה דהוי דרך גסות הרוח"

בקיצור זה כמו להניח יד על הסנטר
 
רמב"ם הלכות רוצח פרק י"א, הלכה ד

אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיכשל בה אדם וימות. כגון שהיתה לו באר או בור בחצירו בין שיש בו מים בין שאין בו מים חייב לעשות חוליא גבוהה עשרה טפחים. או לעשות לה כסוי כדי שלא יפול בה אדם וימות. וכן כל [ג] מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה. שנאמר השמר לך ושמור נפשך. ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאין לידי סכנה ביטל מצות עשה ועבר בלא תשים דמים.

שו"ע חושן משפט, סימן תכ"ז, סעיפים ח

וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה שנאמר "השמר לך ושמור נפשך", ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה ביטל מצות עשה ועובר ב"לא תשים דמים":
מכשול שיש בו סכנת נפשות, הכוונה שמישהו יכול למות באותו רגע, לא שאולי עוד עשרות שנים זה יגרום לו למחלה שאולי ימות ממנה
 
חזור
חלק עליון
✖ ❓