וא''כ מה עושים בקידושים שאוכלים אח''כ מזונות?
אין חובה. וכך הוא משמעות הגמ' בתחילת ערבי פסחים [וכ"פ הגר"א, וע"ע בתוס' שם].
אך ופי עדיף כן ובפרט בלילה. עי' בשועה"ר [רע"א סי"ז].
ובערה"ש רצה להביא ראיה לחייב ממה שלא יראה הפת בושתו.
 
אדרבה, מנהג הקדום היה שהיו מקדשים כשאין דבר לפניהם, ואז מביאין כל צרכי סעודה ואתא סעודתא ביקרא דשבתא, וזה היה נהוג כשהיו מביאין שולחנות קטנים לפני כ"א מהמסובין, והיו עורכים את השלוחנות במקום אחר ואחר הקידוש מביאין אותם, אבל אנו מכסין הפת. ולטעם זה היה המנהג לכסות כל המזון שעל השלחן.

תוספות מסכת שבת דף קיט עמוד ב
ומצא נר דלוק ושולחן ערוך - וא"ת דאמר בריש ערבי פסחים (דף ק:) ושוין שאין מביאין את השולחן אא"כ קידש וי"ל דערוך הוא במקום אחר אלא שאין מביאין אותו עד אחר הקידוש כי היכי דתיתי סעודתא ביקרא דשבת כדאיתא בשאלתות דרב אחאי ודוקא בימיהם שהיו להם שלחנות קטנים לפני כל אחד ואחד אבל שלנו גדולים הם וקשה לטלטלם.

מרדכי מסכת שבת פרק כל כתבי רמז תח
והא דאמרינן פרק ערבי פסחים [*דף ק] שאין מביאים השולחן אא"כ קדש י"ל דלעולם ערוך הוא מבערב אבל לא היו מביאים את השולחן במקום אכילה עד לאחר קידוש כדאיתא בשאילתות דרב אחאי וקרובי תכא מיקמי דליקדוש קדושא לא מקרבינן כי היכי דליתא סעודה ביקרא דשבתא היינו לדידהו ששולחנן היו קטנים אבל אנן ששולחנות דידן גדולים ואנו עורכים אותן תחלה במקום אכילה לכן פורסין אנו מפה קודם קידוש לכסות את הלחם ואת המזון ולאחר קידוש מסירין מפה העליונה ואתא סעודתא ביקרא דשבתא.


 
זה מנהג ישראל שמקפידים עליו מאד זכר למן. והוא כבר בגדר הלכה וכפי שנפסק בשלחן ערוך.
אבל זה רק בסעודה ראשונה ושנייה, ובשלישית הרי ודאי שאין חיוב לברך על פת, מקילים יותר.
שלחן ערוך סימן עדר.
 
זה מנהג ישראל שמקפידים עליו מאד זכר למן. והוא כבר בגדר הלכה וכפי שנפסק בשלחן ערוך.
אבל זה רק בסעודה ראשונה ושנייה, ובשלישית הרי ודאי שאין חיוב לברך על פת, מקילים יותר.
שלחן ערוך סימן עדר.
טעם זכר למן שייך כשבא לברך על הפת, ונ"מ שטעם זה שייך גם כשמברך על הפת, וכן שלטעם זה צריכה הפת להיות מכוסה עד אחר ברכת המוציא, כמש"כ המ"ב רעא,ט.
אבל אין מכאן להכריח שהפת צריכה להיות לפניו בעת הקידוש.
 
טעם זכר למן שייך כשבא לברך על הפת, ונ"מ שטעם זה שייך גם כשמברך על הפת, וכן שלטעם זה צריכה הפת להיות מכוסה עד אחר ברכת המוציא, כמש"כ המ"ב רעא,ט.
אבל אין מכאן להכריח שהפת צריכה להיות לפניו בעת הקידוש.
לכאוה זה היה המנהג כי אם לא מה הפירוש שלא יראה בושתו של פת.
משמע שכך היה המנהג.
האם זה חיוב לא נראה.
 
אבל אנן ששולחנות דידן גדולים ואנו עורכים אותן תחלה במקום אכילה לכן פורסין אנו מפה קודם קידוש לכסות את הלחם ואת המזון ולאחר קידוש מסירין מפה העליונה ואתא סעודתא ביקרא דשבתא.
אצלנו השולחן ערוך, אך החלות מתחממות בפלטה עד לרגע האחרון, השאלה היא מתי להגיש אותן, האם יש דין שיהיה פת על השולחן בשעת הקידוש?

טעם זכר למן שייך כשבא לברך על הפת, ונ"מ שטעם זה שייך גם כשמברך על הפת, וכן שלטעם זה צריכה הפת להיות מכוסה עד אחר ברכת המוציא, כמש"כ המ"ב רעא,ט.
האם כך המנהג?
 
בגמ' בפשטות לא יביא ואם הביא פו"מ ומקדש
שמעתי שע"פהסוד יש ענין להביא
מ"מ יש עוד טעמים לכיסוי, וקשה שבגמ' נראה שמכסים רק בדיעבד כשהביאו את החלות,
וע"כ נראה לחדש שכל הטעמים לכיסוי טפלים לטעם של הפת בושתו, וכשלא הביאו אה"נ אין טעם לכסות
 
וע"כ נראה לחדש שכל הטעמים לכיסוי טפלים לטעם של הפת בושתו, וכשלא הביאו אה"נ אין טעם לכסות
ואין הדברים עולים בקנה אחד עם מה שהוזכר לעיל
וכן שלטעם זה צריכה הפת להיות מכוסה עד אחר ברכת המוציא, כמש"כ המ"ב רעא,ט.
אמנם, מזכרוני שאינו מוסכם, ועל כן אפתח הדברים במקורם ואצטטם
משנה ברורה סימן רעא ס"ק מא
בטור בשם הירושלמי שלא יראה הפת בשתו שאין מקדשין עליו אלא על היין והוא יש לו דין קדימה בשארי מקומות ולפ"ז אם מקדש על הפת א"צ לכסות עליו מפה אבל לטעם אחר שכתב הטור שהוא זכר למן שהיה מונח בקופסא טל למעלה וטל למטה ממילא גם במקדש על הפת צריך לכסות במפה וכן נוהגים ומשמע בפמ"ג שלכל הטעמים די במקדש על היין שיהיה מכוסה עד אחר שגמר הקידוש וכן בשחרית צריך ג"כ להיותה פת מכוסה עד אחר הקידוש מטעמים אלו ובח"א משמע דלטעם זכר למן טוב שיהיה מכוסה עד אחר ברכת המוציא.​
 
לפום ריהטא אין שום ענין, ואדרבה גדר הכיסוי הוא כאילו שהפת לא נמצאת כאן. וכפי שהביא @אבא ביתך.
ואגב לפי זה אין ענין הכיסוי אלא בשעת הקידוש, אבל לאחר הקידוש יכול כבר להסיר הכיסוי. וכמדומה שכן המנהג אצל הליטאים הדווקנים.
אבל מנהג החסידים שאף בשעת ברכת המוציא הפת תהא מכוסה. וצ"ע המקור לזה.
 
נערך לאחרונה:
הוא אשר
אבל מנהג החסידים שאף בשעת ברכת המוציא הפת תהא מכוסה. וצ"ע המקור לזה.
הוא אשר דיברנו, דהדבר תלוי בטעמים, ולטעם זכר למן יש מקום לכסות בשעת ברכה, ראה לשון המ"ב שהביא הרב @הצעיר שבחבורה.
אכן אינו מוכרח, דיש לומר דמה שנוטל הפת כשבא לברך עליה מביו שני כסויים, זהו הזכר למן, וא"צ כיסוי בשעת ברכה, כמו שהעיר אחד מחברי כשעסקנו בסוגיה זו, שהמן עצמו כשברכו עליו לא היתה עליו שכבת הטל, אלא נטלוהו בבוקר משכבת הטל ואכלוהו כשהוא גלוי.
 

הוא אשר

הוא אשר דיברנו, דהדבר תלוי בטעמים, ולטעם זכר למן יש מקום לכסות בשעת ברכה, ראה לשון המ"ב שהביא הרב @הצעיר שבחבורה.
אכן אינו מוכרח, דיש לומר דמה שנוטל הפת כשבא לברך עליה מביו שני כסויים, זהו הזכר למן, וא"צ כיסוי בשעת ברכה, כמו שהעיר אחד מחברי כשעסקנו בסוגיה זו, שהמן עצמו כשברכו עליו לא היתה עליו שכבת הטל, אלא נטלוהו בבוקר משכבת הטל ואכלוהו כשהוא גלוי.
מחילה, לא ראיתי שדיברת על זה.
מה עם סעודה שלישית גם שם יש טעם לכסות? כמדומה שגם בזה מנהג החסידים לכסות?
 
מה עם סעודה שלישית גם שם יש טעם לכסות?
הרב פסקי תשובות שליט"א הקיף המנהגים בזה כדרכו בקודש. וז"ל רעא,כ:

כיסוי החלות בעת ברכת המוציא, ובסעודה שניה ושלישית דשבת
שם: ובחיי אדם (כלל ו' סעיף י"ג) משמע דלטעם 'זכר למן' טוב שיהיה מכוסה עד אחר ברכת המוציא. וכן מובא בספר קיצור של"ה. והיינו בכל שלש הסעודות דשבת, כי גם בסעודה שלישית שאין מקדשין קודם לו על היין, שייך טעמא ד'זכר למן'. ולאחר ברכת המוציא נכון שיסלק הכיסוי מעל החלות ולא ישלוף את החלות מתחת הכיסוי.
והנה המנהג הפשוט שלא להקפיד על כיסוי החלות בסעודה שלישית, כי כאמור נקטינן לדינא שעיקר הטעם לכיסוי החלות הוא 'כדי שלא יראה הפת בושתו' וזה לא שייך כלל כשאין מקדשין קודם לבציעת הפת.
אמנם בסעודה שניה דשבת יש מעיקר הדין לכסות החלות בשעת הקידוש, דכל הטעמים איתנהו ביה. אלא לענין כיסוי החלות בעת ברכת המוציא נחלקו המנהגים אם להקפיד על זה בסעודה שניה דשבת, ובסעודת ליל שבת נוהגים ברוב העולם להקפיד על כך.
 
יוצא לכל השיטות שאין שום ענין שאחרי הקידוש ישארו החלות מכוסות אילולי הוא משאיר את הכיסוי גם בהמוציא?
כלומר מי שלא משאיר בהמוציא יכול להוריד את הכיסוי מייד אחרי הקידוש?
 
יוצא לכל השיטות שאין שום ענין שאחרי הקידוש ישארו החלות מכוסות אילולי הוא משאיר את הכיסוי גם בהמוציא?
כלומר מי שלא משאיר בהמוציא יכול להוריד את הכיסוי מייד אחרי הקידוש?
אכן הוא יכול להריד הכיסוי אחרי הקידוש.
אבל יש מנהגים על פי קבלה לברך עם היד על החלות והכיסוי מעל.
אני מחפש מקור, אבל ראיתי נוהגים כך.
 
אכן הוא יכול להריד הכיסוי אחרי הקידוש.
אבל יש מנהגים על פי קבלה לברך עם היד על החלות והכיסוי מעל.
אני מחפש מקור, אבל ראיתי נוהגים כך.
גם לפי נגלה, לטעם זכר למן י"א שיהיו מכוסין בשעת ברכה, וכפי שנתפרש לעיל.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓