- הודעות
- 4,366
- תודות
- 11,052
- נקודות
- 885
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וה׳ הכה כל בכור בארץ מצרים (יב כט)
במדרש רבה פרשה י״ז סי׳ ה׳ "והיה הקב״ה הורג בכוריהן של מצרים והן היו מזין על פתחיהן ושמו הגדול היה עומד על פתחיהם, והם עוסקים בהלל ובהלכות הפסח". מבואר דאמרו הלל בליל פסח מצרים, וכן הוא במדרש שם פרשה י״ח סימן י׳ "באותה שעה ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם, והן קורין את ההלל, ופרעה מכריז לגיבוריו בואו ונקרא למשה ולאהרן".
והעיר בספר מערכי לב לרבי יוסף חזן זצ״ל בעל שו״ת חקרי לב (דרוש נ״ח, דפוס סלוניקי שנת תקפ״א דף קל: מדפי הספר) איך אמרו את ההלל בעודם במצרים קודם שנשתחררו, הא אמרינן במגילה יד. שאין אומרים שירה על נס פורים משום דבשלמא ביציאת מצרים שפיר קאמרינן "הללו עבדי ה׳ ולא עבדי פרעה", אבל הכא אכתי עבדי אחשורוש אנן, וא״כ כל זמן שעדיין היו עבדי פרעה איך יכלו לומר הלל.
והנה במדרש תהלים במזמור קי״ג מבואר דבאמת בני ישראל אמרו ההלל לאחר שנשתחררו, דאיתא שם שאמר להם פרעה הרי אתם בני חורין ואין אתם עבדי, ואז אמרו שירה כדכתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג [וזהו ההלל כדאיתא בפסחים צה:], ואמרו הללו עבדי ה׳ ולא עבדי פרעה, עי״ש. ולפי״ז ניחא.
אמנם במדרש רבה הנ״ל משמע דעוד קודם ששחררם פרעה כבר היו עסוקים בהלל, וכבר בשעת מכת בכורות קראו הלל, ולפי״ז הדק״ל.
ויש לבאר דהנה בפסחים צה. תנן דפסח ראשון טעון הלל באכילתו, ומזה נראה דההלל הוא על אכילת הפסח, וכ״כ הר״ן פסחים (כו: מדפי הרי״ף) שהקשה למה לא מנו את ההלל שליל פסחים בכלל י״ח ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל, ותירץ בשם הרמב״ן "לאו קושיא היא, דהתם הלל שעל עשיית מצוה לא קתני, תדע דהא לא מני נמי הלל שבשחיטת פסחים", מבואר דהוי הלל על מצוה דהיינו על אכילת פסח.
וכן מבואר בתוס׳ רי״ד פסחים קטז: דהטעם שאין גומרין את ההלל עד לאחר האכילה, הוא משום שבזמן הבית היו גומרין אותו אחר אכילת הפסח כדתנן בפירקין דלעיל הראשון טעון הלל באכילתו, ואנו עושים כעין שהם היו עושים, עי״ש. והיינו דכיון שההלל הוא על המצוה של אכילת הפסח, צריך הוא להיות דוקא לאחר קיום המצוה, כמו הלל שעל נטילת לולב שאומרים אותו לאחר הנטילה.
ומעתה ניחא היטב, דהא זה ודאי שבעשיית פסח מצרים אמרו הלל, כמפורש בתוספתא פסחים סוף פ״ח בדברים ששוה בהם פסח מצרים לפסח דורות, "פסח מצרים טעון שיר, ופסח דורות טעון שיר". ובזה פשיטא דלא קשה דאכתי עבדי פרעה היו, משום דכל הך ענינא דאכתי עבדי אחשורוש אנן, היינו דמשו״ה אי אפשר לומר הלל על גאולתן, דאין זו גאולה המחייבת הלל, אבל הלל על המצוה שפיר שייך, ופשוט. וממילא לפי מה שנתבאר דגם באכילת הפסחים הוי הלל על המצוה, אתי שפיר שאמרוהו עוד קודם שנשתחררו בעודם עבדי פרעה, דאמרוהו על המצוה, וק״ל.
וה׳ הכה כל בכור בארץ מצרים (יב כט)
במדרש רבה פרשה י״ז סי׳ ה׳ "והיה הקב״ה הורג בכוריהן של מצרים והן היו מזין על פתחיהן ושמו הגדול היה עומד על פתחיהם, והם עוסקים בהלל ובהלכות הפסח". מבואר דאמרו הלל בליל פסח מצרים, וכן הוא במדרש שם פרשה י״ח סימן י׳ "באותה שעה ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם, והן קורין את ההלל, ופרעה מכריז לגיבוריו בואו ונקרא למשה ולאהרן".
והעיר בספר מערכי לב לרבי יוסף חזן זצ״ל בעל שו״ת חקרי לב (דרוש נ״ח, דפוס סלוניקי שנת תקפ״א דף קל: מדפי הספר) איך אמרו את ההלל בעודם במצרים קודם שנשתחררו, הא אמרינן במגילה יד. שאין אומרים שירה על נס פורים משום דבשלמא ביציאת מצרים שפיר קאמרינן "הללו עבדי ה׳ ולא עבדי פרעה", אבל הכא אכתי עבדי אחשורוש אנן, וא״כ כל זמן שעדיין היו עבדי פרעה איך יכלו לומר הלל.
והנה במדרש תהלים במזמור קי״ג מבואר דבאמת בני ישראל אמרו ההלל לאחר שנשתחררו, דאיתא שם שאמר להם פרעה הרי אתם בני חורין ואין אתם עבדי, ואז אמרו שירה כדכתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג [וזהו ההלל כדאיתא בפסחים צה:], ואמרו הללו עבדי ה׳ ולא עבדי פרעה, עי״ש. ולפי״ז ניחא.
אמנם במדרש רבה הנ״ל משמע דעוד קודם ששחררם פרעה כבר היו עסוקים בהלל, וכבר בשעת מכת בכורות קראו הלל, ולפי״ז הדק״ל.
ויש לבאר דהנה בפסחים צה. תנן דפסח ראשון טעון הלל באכילתו, ומזה נראה דההלל הוא על אכילת הפסח, וכ״כ הר״ן פסחים (כו: מדפי הרי״ף) שהקשה למה לא מנו את ההלל שליל פסחים בכלל י״ח ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל, ותירץ בשם הרמב״ן "לאו קושיא היא, דהתם הלל שעל עשיית מצוה לא קתני, תדע דהא לא מני נמי הלל שבשחיטת פסחים", מבואר דהוי הלל על מצוה דהיינו על אכילת פסח.
וכן מבואר בתוס׳ רי״ד פסחים קטז: דהטעם שאין גומרין את ההלל עד לאחר האכילה, הוא משום שבזמן הבית היו גומרין אותו אחר אכילת הפסח כדתנן בפירקין דלעיל הראשון טעון הלל באכילתו, ואנו עושים כעין שהם היו עושים, עי״ש. והיינו דכיון שההלל הוא על המצוה של אכילת הפסח, צריך הוא להיות דוקא לאחר קיום המצוה, כמו הלל שעל נטילת לולב שאומרים אותו לאחר הנטילה.
ומעתה ניחא היטב, דהא זה ודאי שבעשיית פסח מצרים אמרו הלל, כמפורש בתוספתא פסחים סוף פ״ח בדברים ששוה בהם פסח מצרים לפסח דורות, "פסח מצרים טעון שיר, ופסח דורות טעון שיר". ובזה פשיטא דלא קשה דאכתי עבדי פרעה היו, משום דכל הך ענינא דאכתי עבדי אחשורוש אנן, היינו דמשו״ה אי אפשר לומר הלל על גאולתן, דאין זו גאולה המחייבת הלל, אבל הלל על המצוה שפיר שייך, ופשוט. וממילא לפי מה שנתבאר דגם באכילת הפסחים הוי הלל על המצוה, אתי שפיר שאמרוהו עוד קודם שנשתחררו בעודם עבדי פרעה, דאמרוהו על המצוה, וק״ל.
