תכלית האדם בעולמו - לימוד הגמרא בעולם הישיבות (2 צופים)

[חפץ בחיים]

איך שתי צדדים במהו מיגו אליבא דתוס' בדעת ר' שמעון מרגיל את הראש לחשוב שיש להיזהר ולהישמר?, אם לא בכח סגולי ולזה התייחסתי.

אדם מתרגל להיות מחוייב לאמת מוחלטת בלי ''למרוח'' ומשעבד את נטיות השכל שלו רק למקומות הנכונים, באופן טבעי הוא מתרגל להיות מחוייב לאמת. לא? אני חושב שלזה כיון החזו"א בספר אמונה וביטחון עי"ש פ"ד

 

[עמך]

מרגיל לחשוב ולהתבונן בכל דבר, מה עומד מאחורי הדבר, ומהו המטרה, ומה הדרך להגיע שם, ומה התוכן שלו, ולא להיות שיטחי.

אדם מתרגל להיות מחוייב לאמת מוחלטת בלי ''למרוח'' ומשעבד את נטיות השכל שלו רק למקומות הנכונים, באופן טבעי הוא מתרגל להיות מחוייב לאמת. לא? אני חושב שלזה כיון החזו"א בספר אמונה וביטחון עי"ש פ"ד

אולי נדון גם בתורות אחרות כמו פיזיקה או נפתור חידות, גם הקשר בין לא להיות שטחי לקיום ההלכה לא נהיר לי, לכאו' מי שלומד מוסר יותר מחויב לאמת,
וזה תלוי אם המטרה להגיע לאמת זה דבר אחד, אבל אני חושב שהיום הכיוון יותר הוא להמציא ולהוסיף עוד סברות חקירות ולשיטתו ולא המטרה להבין ולהגיע לאמת מה אומר ראשון כזה או אחר, כל עוד הלימוד לא מגיע למעשה אפשר להמציא ולזרוק סברות בלי כיסוי,
אני מכיר לא אחד שדקדוק הלכה לא בראש מעיינותיו וכל חייו סביב לומדע'ס, בעיני ראיתי לא מזמן רא"כ שדיבר באמצע חזרת הש"ץ על שיעור שמסר, או בעל פראק שכותב במחשב באמצע התפילה,
אם לומדים בעומק והדברים קשורים איכשהו גם להלכה כל הלימוד קשור ומחייב, אבל אם אין שום קשר לענ"ד לא יהיו תוצאות בשטח,
מעשה שהיה כשהייתי בישיבה ולמדנו ב"ק, וביום אחד נסענו לשמחת אירוסין, לאחד הבחורים נקרע המכנס בבורג שיצא מאחד הכיסאות בהסעה, ולא ידעו מה דינו, התקשרנו למו"ץ ואמר מיד שזה בור ופטור על כלים, התפלאתי איך אפשר לכתוב ע"ז חבורות ובשעת מעשה לא יודעים לחבר את הדבר הכי פשוט שבור פטור על כלים, [ובפעם אחרת שאלתי בכולל אחרי שלמדנו על הגבהה כמה חודשים, איך למעשה עושים הגבהה?, תשעים אחוז הראו לי איך מגביהים חפץ, בקושי שני אברכים ידעו שבפשטות הגבהה היינו שהחפץ יהיה מוגבה מכוחי בלי להרימו],
כ"ז לענ"ד, תקנו אותי,

 

[עוזי ומגני]

אולי נדון גם בתורות אחרות כמו פיזיקה או נפתור חידות, גם הקשר בין לא להיות שטחי לקיום ההלכה לא נהיר לי, לכאו' מי שלומד מוסר יותר מחויב לאמת,
וזה תלוי אם המטרה להגיע לאמת זה דבר אחד, אבל אני חושב שהיום הכיוון יותר הוא להמציא ולהוסיף עוד סברות חקירות ולשיטתו ולא המטרה להבין ולהגיע לאמת מה אומר ראשון כזה או אחר, כל עוד הלימוד לא מגיע למעשה אפשר להמציא ולזרוק סברות בלי כיסוי,
אני מכיר לא אחד שדקדוק הלכה לא בראש מעיינותיו וכל חייו סביב לומדע'ס, בעיני ראיתי לא מזמן רא"כ שדיבר באמצע חזרת הש"ץ על שיעור שמסר, או בעל פראק שכותב במחשב באמצע התפילה,
אם לומדים בעומק והדברים קשורים איכשהו גם להלכה כל הלימוד קשור ומחייב, אבל אם אין שום קשר לענ"ד לא יהיו תוצאות בשטח,
מעשה שהיה כשהייתי בישיבה ולמדנו ב"ק, וביום אחד נסענו לשמחת אירוסין, לאחד הבחורים נקרע המכנס בבורג שיצא מאחד הכיסאות בהסעה, ולא ידעו מה דינו, התקשרנו למו"ץ ואמר מיד שזה בור ופטור על כלים, התפלאתי איך אפשר לכתוב ע"ז חבורות ובשעת מעשה לא יודעים לחבר את הדבר הכי פשוט שבור פטור על כלים, [ובפעם אחרת שאלתי בכולל אחרי שלמדנו על הגבהה כמה חודשים, איך למעשה עושים הגבהה?, תשעים אחוז הראו לי איך מגביהים חפץ, בקושי שני אברכים ידעו שבפשטות הגבהה היינו שהחפץ יהיה מוגבה מכוחי בלי להרימו],
כ"ז לענ"ד, תקנו אותי,

אה"נ לימוד צריך להיות ע"מ לעשות אבל לא רק יו"ד או או"ח אלא גם נגעים ואהלות שהלימוד יוצא מנקודת מוצא שזה ד"ת מחייבים למעשה גם אם מירי בבן סורר ומרה שלא היה ולא נברא וגם אם לומד את סוגיית מיגו ב' צדדים בר' שמעון ולולי זה באמת אין את המעלה של ת"ת שמביא לידי זהירות
וזה הביאור בגדול תלמוד שמביא לידי מעשה

 

[חפץ בחיים]

אולי נדון גם בתורות אחרות כמו פיזיקה או נפתור חידות, גם הקשר בין לא להיות שטחי לקיום ההלכה לא נהיר לי, לכאו' מי שלומד מוסר יותר מחויב לאמת,
וזה תלוי אם המטרה להגיע לאמת זה דבר אחד, אבל אני חושב שהיום הכיוון יותר הוא להמציא ולהוסיף עוד סברות חקירות ולשיטתו ולא המטרה להבין ולהגיע לאמת מה אומר ראשון כזה או אחר, כל עוד הלימוד לא מגיע למעשה אפשר להמציא ולזרוק סברות בלי כיסוי,
אני מכיר לא אחד שדקדוק הלכה לא בראש מעיינותיו וכל חייו סביב לומדע'ס, בעיני ראיתי לא מזמן רא"כ שדיבר באמצע חזרת הש"ץ על שיעור שמסר, או בעל פראק שכותב במחשב באמצע התפילה,
אם לומדים בעומק והדברים קשורים איכשהו גם להלכה כל הלימוד קשור ומחייב, אבל אם אין שום קשר לענ"ד לא יהיו תוצאות בשטח,
מעשה שהיה כשהייתי בישיבה ולמדנו ב"ק, וביום אחד נסענו לשמחת אירוסין, לאחד הבחורים נקרע המכנס בבורג שיצא מאחד הכיסאות בהסעה, ולא ידעו מה דינו, התקשרנו למו"ץ ואמר מיד שזה בור ופטור על כלים, התפלאתי איך אפשר לכתוב ע"ז חבורות ובשעת מעשה לא יודעים לחבר את הדבר הכי פשוט שבור פטור על כלים, [ובפעם אחרת שאלתי בכולל אחרי שלמדנו על הגבהה כמה חודשים, איך למעשה עושים הגבהה?, תשעים אחוז הראו לי איך מגביהים חפץ, בקושי שני אברכים ידעו שבפשטות הגבהה היינו שהחפץ יהיה מוגבה מכוחי בלי להרימו],
כ"ז לענ"ד, תקנו אותי,

אמת לאמיתה, וישר כחך על דברי הטעם שלך.
אך יש להוסיף הסבר, לימוד בלומד'ס שאינו מוגבל ומחוייב בשום גבול אין בו טעם, אבל כשאדם רותם וכופה את כל הפראות המחבתית שלו וכל הלומד'סס לעולם מחוייב של הלכה, בודאי שיתרגל לאמת. משא"כ במתמתיקה ושאר חידותאין בהם כפייה של איזה כח אל האמת אלא רק עיסוק באמת כשלעצמה. ודוק.

 

[מחכה]

למה לא?
מרגיל לחשוב ולהתבונן בכל דבר, מה עומד מאחורי הדבר, ומהו המטרה, ומה הדרך להגיע שם, ומה התוכן שלו, ולא להיות שיטחי

זה אכן הרגל יחודי שישנו רק בלימוד התורה ''שלומדה הייטב ובעיון שכלו, עד שנתפסת בשכלו ומתאחדת עימו והיו לאחדים'' (הציטוט מספר התניא פרק ה').

הלימוד מרגיל לחשוב בדרך החשיבה של הקב''ה ובדרך שבה ברא את העולם ע''י התוה''ק.
בביאורים התניא שם התעכבו על כך שבעל התניא מביא דוגמא ''שיטעון ראובן כך וכך ושמעון כך וכך יהיה הפסק בינהם כך, הרי כשהאדם יודע ומשיג פסק זה בשכלו...''

הקשו מדוע הדוגמא שמביא היא דווקא מחו''מ ולא הלכה של איסו''ה מיו''ד וביארו שבדין זה האדם לומד דין ודברים שצד אחד הוא וודאי שקר, ובלימוד זה של עומק הסברא בזה היא ההליכה בדרכיו

 

[פסיק פומיה]

אולי נדון גם בתורות אחרות כמו פיזיקה או נפתור חידות, גם הקשר בין לא להיות שטחי לקיום ההלכה לא נהיר לי, לכאו' מי שלומד מוסר יותר מחויב לאמת,
וזה תלוי אם המטרה להגיע לאמת זה דבר אחד, אבל אני חושב שהיום הכיוון יותר הוא להמציא ולהוסיף עוד סברות חקירות ולשיטתו ולא המטרה להבין ולהגיע לאמת מה אומר ראשון כזה או אחר, כל עוד הלימוד לא מגיע למעשה אפשר להמציא ולזרוק סברות בלי כיסוי,
אני מכיר לא אחד שדקדוק הלכה לא בראש מעיינותיו וכל חייו סביב לומדע'ס, בעיני ראיתי לא מזמן רא"כ שדיבר באמצע חזרת הש"ץ על שיעור שמסר, או בעל פראק שכותב במחשב באמצע התפילה,
אם לומדים בעומק והדברים קשורים איכשהו גם להלכה כל הלימוד קשור ומחייב, אבל אם אין שום קשר לענ"ד לא יהיו תוצאות בשטח,
מעשה שהיה כשהייתי בישיבה ולמדנו ב"ק, וביום אחד נסענו לשמחת אירוסין, לאחד הבחורים נקרע המכנס בבורג שיצא מאחד הכיסאות בהסעה, ולא ידעו מה דינו, התקשרנו למו"ץ ואמר מיד שזה בור ופטור על כלים, התפלאתי איך אפשר לכתוב ע"ז חבורות ובשעת מעשה לא יודעים לחבר את הדבר הכי פשוט שבור פטור על כלים, [ובפעם אחרת שאלתי בכולל אחרי שלמדנו על הגבהה כמה חודשים, איך למעשה עושים הגבהה?, תשעים אחוז הראו לי איך מגביהים חפץ, בקושי שני אברכים ידעו שבפשטות הגבהה היינו שהחפץ יהיה מוגבה מכוחי בלי להרימו],
כ"ז לענ"ד, תקנו אותי,

ראשית התיאורים שהצגת נכונים עד כאב לצערנו, אך הבלבול והטשטוש חונה בדבריך.
1. יש לימוד תורה ויש יראת שמים זב''ז א''א ולא מחזיק מעמד
2. ההבדל בין התורה לשאר חוכמות, בפיזיקה אתה תשאר שיטחי בשאר רובדי החיים ורק בחוקיות של הפיזיקה תרד לעומק הדברים, אך בלימוד תורה אתה מפתח חשיבה, גישה ודרך, לכל נושא וסוגיא (כמובן הלימוד העיוני ולא גירסא בקצב מתקדם)
3. אדרבה תכלית הלימוד אינו המעשיות הנגזרת ממנו, שור שנגח פרה זה מקרה של פעם ב100 שנה, התכלית היא הפיכת המוח והלב, מכלים חלולים עם חשיבה שיטחית ומבולבלת, לכלים מלאים בכל טוב, אם זה בהבנה חודרת עד הקצה ואם זה בירידה לעומק של דקויות, ואותם כלים שנתמלאו משנים את מהות האדם מנמשלו לבהמות נדמו, למלאך הנדמה לאדם.
4. ובתמצית התורה תורת חיים היא אינה ספר הוראות האיך להתנהג בכל סיטואציה התורה הינה ספר יצירה ספר שתכילתו הפיכת האדם להכי קרוב לצלם שאליו נדמה.

 

[דבר היושר]

. ובתמצית התורה תורת חיים היא אינה ספר הוראות האיך להתנהג בכל סיטואציה התורה הינה ספר יצירה ספר שתכילתו הפיכת האדם להכי קרוב לצלם שאליו נדמה.

הטעם של "קדושים תהיו כי קדוש אני ד' אלקיכם" (ויקרא יט, ב). זאת אומרת, שעלינו להדבק בכל במדותיו של הקב"ה, וכשם שהוא קדוש וטהור וכל השלימות המוסרית יש בו, כן גם עלינו להיות כמותו. וכשם שמנמקת התורה את המדה המוסרית הכי נעלה והכי גבוהה, "לא תשנא את אחיך בלבבך" (שם, פסוק יז), ו"אהבת לרעך כמוך" (שם, פסוק יח), בנימוק של "אני ד'", כך מנמקת היא אף את המשפטים המובנים ביותר, כמו "לא תגנבו ולא תכחשו, ולא תשקרו איש בעמיתו" (שם, פסוק יא), "לא תעשק את רעך ולא תגזל" (שם, פסוק יג), גם כן רק בנימוק הזה, הנימוק של "אני ד'", שזאת אומרת "קדושים תהיו כי קדוש אני ד' אלקיכם" (שם, פסוק ב).

 

[ללמוד וללמד]

מה התכון פה הרמבם האם שכל אדם אחרי חיבורו לא יצטרך ללמוד גמרא כי כל התכלית היא לדעת למעשה ולהגיע להאמת מה שלא מתאפשר כפי שכותב שאין אדם שיכול לדעת כל.... או שאדם שדן דין יוכל לפסוק עפ"י הרמב"ם למרות שברור שלא ידע את כל התורה. שמעתי שר' חיים דיבר על כך אם מישהו יודע אשמח שיכתוב.
הקדמה ליד החזקה לרמב"ם
"כללו של דבר כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל אלא יהא חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה עם התקנות והמנהגות והגזירות שנעשו מימות משה רבינו ועד חבור הגמרא וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהם שחיברו אחר הגמרא. לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה. לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה (השגת הראב"ד */ ויודע ממנו וכו'. א"א סבר לתקן ולא תיקן כי הוא עזב דרך כל המחברים אשר היו לפניו כי הם הביאו ראיה לדבריהם וכתבו הדברים בשם אומרם והיה לו בזה תועלת גדולה כי פעמים רבות יעלה על לב הדיין לאסור או להתיר וראייתו ממקום אחד ואילו ידע כי יש גדול ממנו הפליג שמועתו לדעת אחרת היה חוזר בו. ועתה לא אדע למה אחזור מקבלתי ומראייתי בשביל חבורו של זה המחבר. אם החולק עלי גדול ממני הרי טוב ואם אני גדול ממנו למה אבטל דעתי מפני דעתו. ועוד כי יש דברים שהגאונים חולקים זה על זה וזה המחבר בירר דברי האחד וכתבם בחיבורו ולמה אסמוך אני על ברירתו והיא לא נראית בעיני ולא אדע החולק עמו אם הוא ראוי לחלוק אם לא. אין זה אלא כל קבל די רוח יתירא ביה) ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם."

 

[ללמוד וללמד]

"לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה" הקדמה ליד החזקה לרמב"ם

לפי דברי הרמב"ם למה יקרא קודם בתורה.