- הודעות
- 4,368
- תודות
- 11,068
- נקודות
- 885
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו (כב יא)
יש לעיין בעבד של כהן שאוכל בתרומה מחמת שהוא קנין כספו של האדון, האם מקיים בזה מצות אכילת תרומה, או שאינו אלא כבהמת כהן האוכלת בלא קיום מצוה.
ובמשנה ראשונה תרומות פ"ח ה"א ובהגהות יד איתן על הרמב"ם תרומות פט"ו הכ"ב כתבו, שאשת כהן ועבד כהן שאוכלין תרומה יש להן מצוה באכילתן, כמו הכהן עצמו שמקיים מצוה באכילתה ומברך עליה כמ"ש הרמב"ם שם [אך כתב במשנה ראשונה שם שצ"ע אם יכולים לברך את נוסח הברכה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן, כיון שהם עצמם אינם קדושים ואוכלים רק מחמת שהם קנין כספו של הכהן].
וכתבו להוכיח כן, מהמשנה בתרומות שם באשת כהן ועבד כהן שאוכלים תרומה ונודע להם שמת הכהן ונמצא שאכלו באיסור, שלפי דעת רבי יהושע פטורים מן הקרן והחומש, ובפסחים עב: מפרשת הגמ' הטעם משום דין "טעה בדבר מצוה", הרי שיש להם מצוה בדבר.
אמנם בדרך אמונה (ביאור ההלכה תרומות פ"ז הי"ח) כתב לדחות הוכחה זו, דבאמת לעבד ולאשה אין מצוה באכילת תרומה, אבל מ"מ הכהן המאכילם מקיים מצוה, כמו הכהן שמאכיל את בהמתו, שמתקיים בזה דין התרומה. ולכן שייך טעה בדבר מצוה לעבד ולאשה, משום שהעבד והאשה של כהן האוכלים בתרומה הרי הם מסייעים במצוה של הבעלים הכהן, וא"כ הכא נמי היו טרודים במצוה זו וחשיב טעה בדבר מצוה.
ולכאורה יש להוכיח כן שגם בטרוד במצוה של אדם אחר שייך פטור טעה בדבר מצוה, מדברי רש"י בפסחים עב: ד"ה תאמר, שכתב שמי שטעה ושחט קרבן שלמים בשבת של ערב פסח, משום שהיה סבור שהוא קרבן פסח, אע"פ שאותו אדם כבר שחט את פסחו ויצא ידי חובה והיה סבור שזה קרבן פסח של אדם אחר ושחט אותו לשם מי שהוא, מ"מ שייך בו הפטור של טעה בדבר מצוה, הרי שגם טירדא במצוה של אדם אחר פוטרת.
עוד יש לדחות דאולי המצוה שמחמתה נחשבים "טעה בדבר מצוה" אינה מצות אכילת תרומה, אלא המצוה של "משמרת תרומותי", דהרי בגמ' שם מבואר דמיירי בתרומת חמץ בערב הפסח שזמנה בהול, א"כ אם לא יאכלנו עכשיו נמצא שתאבד התרומה, וא"כ מצד מצות משמרת תרומותי איכא מצוה לאוכלה [ועי' רשב"א שבת צא. דכהנים חייבים לאכול תרומה משום משמרת תרומותי], ואף ישראל מצווה לשמור על התרומה אם רואה שהולכת לאיבוד, ולכן זה שייך גם בעבד כהן ואשת כהן, ועי'.
וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו (כב יא)
יש לעיין בעבד של כהן שאוכל בתרומה מחמת שהוא קנין כספו של האדון, האם מקיים בזה מצות אכילת תרומה, או שאינו אלא כבהמת כהן האוכלת בלא קיום מצוה.
ובמשנה ראשונה תרומות פ"ח ה"א ובהגהות יד איתן על הרמב"ם תרומות פט"ו הכ"ב כתבו, שאשת כהן ועבד כהן שאוכלין תרומה יש להן מצוה באכילתן, כמו הכהן עצמו שמקיים מצוה באכילתה ומברך עליה כמ"ש הרמב"ם שם [אך כתב במשנה ראשונה שם שצ"ע אם יכולים לברך את נוסח הברכה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן, כיון שהם עצמם אינם קדושים ואוכלים רק מחמת שהם קנין כספו של הכהן].
וכתבו להוכיח כן, מהמשנה בתרומות שם באשת כהן ועבד כהן שאוכלים תרומה ונודע להם שמת הכהן ונמצא שאכלו באיסור, שלפי דעת רבי יהושע פטורים מן הקרן והחומש, ובפסחים עב: מפרשת הגמ' הטעם משום דין "טעה בדבר מצוה", הרי שיש להם מצוה בדבר.
אמנם בדרך אמונה (ביאור ההלכה תרומות פ"ז הי"ח) כתב לדחות הוכחה זו, דבאמת לעבד ולאשה אין מצוה באכילת תרומה, אבל מ"מ הכהן המאכילם מקיים מצוה, כמו הכהן שמאכיל את בהמתו, שמתקיים בזה דין התרומה. ולכן שייך טעה בדבר מצוה לעבד ולאשה, משום שהעבד והאשה של כהן האוכלים בתרומה הרי הם מסייעים במצוה של הבעלים הכהן, וא"כ הכא נמי היו טרודים במצוה זו וחשיב טעה בדבר מצוה.
ולכאורה יש להוכיח כן שגם בטרוד במצוה של אדם אחר שייך פטור טעה בדבר מצוה, מדברי רש"י בפסחים עב: ד"ה תאמר, שכתב שמי שטעה ושחט קרבן שלמים בשבת של ערב פסח, משום שהיה סבור שהוא קרבן פסח, אע"פ שאותו אדם כבר שחט את פסחו ויצא ידי חובה והיה סבור שזה קרבן פסח של אדם אחר ושחט אותו לשם מי שהוא, מ"מ שייך בו הפטור של טעה בדבר מצוה, הרי שגם טירדא במצוה של אדם אחר פוטרת.
עוד יש לדחות דאולי המצוה שמחמתה נחשבים "טעה בדבר מצוה" אינה מצות אכילת תרומה, אלא המצוה של "משמרת תרומותי", דהרי בגמ' שם מבואר דמיירי בתרומת חמץ בערב הפסח שזמנה בהול, א"כ אם לא יאכלנו עכשיו נמצא שתאבד התרומה, וא"כ מצד מצות משמרת תרומותי איכא מצוה לאוכלה [ועי' רשב"א שבת צא. דכהנים חייבים לאכול תרומה משום משמרת תרומותי], ואף ישראל מצווה לשמור על התרומה אם רואה שהולכת לאיבוד, ולכן זה שייך גם בעבד כהן ואשת כהן, ועי'.