אמור - עבד כהן ואשת כהן האוכל תרומה האם מקיים מצוה | ויקרא אמור - עבד כהן ואשת כהן האוכל תרומה האם מקיים מצוה | ויקרא

גרינפלד

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
1,458
תודות
4,186
נקודות
375
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו (כב יא)

יש לעיין
בעבד של כהן שאוכל בתרומה מחמת שהוא קנין כספו של האדון, האם מקיים בזה מצות אכילת תרומה, או שאינו אלא כבהמת כהן האוכלת בלא קיום מצוה.

ובמשנה ראשונה תרומות פ"ח ה"א ובהגהות יד איתן על הרמב"ם תרומות פט"ו הכ"ב כתבו, שאשת כהן ועבד כהן שאוכלין תרומה יש להן מצוה באכילתן, כמו הכהן עצמו שמקיים מצוה באכילתה ומברך עליה כמ"ש הרמב"ם שם [אך כתב במשנה ראשונה שם שצ"ע אם יכולים לברך את נוסח הברכה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן, כיון שהם עצמם אינם קדושים ואוכלים רק מחמת שהם קנין כספו של הכהן].

וכתבו להוכיח כן, מהמשנה בתרומות שם באשת כהן ועבד כהן שאוכלים תרומה ונודע להם שמת הכהן ונמצא שאכלו באיסור, שלפי דעת רבי יהושע פטורים מן הקרן והחומש, ובפסחים עב: מפרשת הגמ' הטעם משום דין "טעה בדבר מצוה", הרי שיש להם מצוה בדבר.

אמנם בדרך אמונה (ביאור ההלכה תרומות פ"ז הי"ח) כתב לדחות הוכחה זו, דבאמת לעבד ולאשה אין מצוה באכילת תרומה, אבל מ"מ הכהן המאכילם מקיים מצוה, כמו הכהן שמאכיל את בהמתו, שמתקיים בזה דין התרומה. ולכן שייך טעה בדבר מצוה לעבד ולאשה, משום שהעבד והאשה של כהן האוכלים בתרומה הרי הם מסייעים במצוה של הבעלים הכהן, וא"כ הכא נמי היו טרודים במצוה זו וחשיב טעה בדבר מצוה.

ולכאורה יש להוכיח כן שגם בטרוד במצוה של אדם אחר שייך פטור טעה בדבר מצוה, מדברי רש"י בפסחים עב: ד"ה תאמר, שכתב שמי שטעה ושחט קרבן שלמים בשבת של ערב פסח, משום שהיה סבור שהוא קרבן פסח, אע"פ שאותו אדם כבר שחט את פסחו ויצא ידי חובה והיה סבור שזה קרבן פסח של אדם אחר ושחט אותו לשם מי שהוא, מ"מ שייך בו הפטור של טעה בדבר מצוה, הרי שגם טירדא במצוה של אדם אחר פוטרת.

עוד יש לדחות דאולי המצוה שמחמתה נחשבים "טעה בדבר מצוה" אינה מצות אכילת תרומה, אלא המצוה של "משמרת תרומותי", דהרי בגמ' שם מבואר דמיירי בתרומת חמץ בערב הפסח שזמנה בהול, א"כ אם לא יאכלנו עכשיו נמצא שתאבד התרומה, וא"כ מצד מצות משמרת תרומותי איכא מצוה לאוכלה [ועי' רשב"א שבת צא. דכהנים חייבים לאכול תרומה משום משמרת תרומותי], ואף ישראל מצווה לשמור על התרומה אם רואה שהולכת לאיבוד, ולכן זה שייך גם בעבד כהן ואשת כהן, ועי'.​
 
ולכאורה יש להוכיח כן שגם בטרוד במצוה של אדם אחר שייך פטור טעה בדבר מצוה, מדברי רש"י בפסחים עב: ד"ה תאמר, שכתב שמי שטעה ושחט קרבן שלמים בשבת של ערב פסח, משום שהיה סבור שהוא קרבן פסח, אע"פ שאותו אדם כבר שחט את פסחו ויצא ידי חובה והיה סבור שזה קרבן פסח של אדם אחר ושחט אותו לשם מי שהוא, מ"מ שייך בו הפטור של טעה בדבר מצוה, הרי שגם טירדא במצוה של אדם אחר פוטרת.​
והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
והנה בסוכה מא: תנן שאם חל יו"ט הראשון של חג בשבת ושכח והוציא את הלולב ברשות הרבים פטור מדין טעה בדבר מצוה, ומקשה הגמ' שם מב. הרי מדאגבהיה נפק ביה, וא"כ בשעת הוצאת הלולב כבר קיים את המצוה ולא שייך הפטור של טעה בדבר מצוה. ויש לעיין לפי הנ"ל, דלכאורה משכחת לה בפשיטות כשהוציא את הלולב בשביל אדם אחר שצריך לצאת בו ידי חובה.

ולכאורה מוכח מכאן דטעה בדבר מצוה הוא רק במצוה דידיה דרמיא עליה והוא טרוד בה, אבל מצוה של אדם אחר אינה פוטרת מדין טעה בדבר מצוה, וקשה על דברי רש"י בפסחים הנ"ל שאפילו מי ששחט את פסחו כבר, וטעה במצות הקרבת פסח של אדם אחר, ג"כ פטור משום "טעה בדבר מצוה".

והגר"ש אלתר שליט"א תירץ, דבאמת גם טעה בדבר מצוה של אדם אחר פטור, ומה שהקשינו דא"כ למה לא מתרצת הגמ' בסוכה שם דמיירי שהוציא את הלולב עבור אדם אחר, ל"ק כלל, שהרי קושיית הגמ' שם אינה על גוף דברי המשנה, אלא על מה שאמר אביי שם "לא שנו אלא שלא יצא בו, אבל יצא בו חייב", וא"כ מוכח דמיירי דליכא אחריני, דאל"כ ביצא נמי, ועל אביי קשישא פרכינן ומשני אביי בתרא (כמ"ש שם המפרשים).

עוד השיב די"ל דטעה בדבר מצוה של אדם אחר אינו פוטר, ומש"כ רש"י דהטועה בשחיטת פסח של אדם אחר פטור, היינו משום דמצות שחיטת קדשים היא גם לשוחט, ואע"פ שהמצוה לשחוט את הפסח מוטלת על הבעלים כמבואר ברש"י קידושין מא:, מ"מ לדעת המנ"ח מצוה ה' אם נשחט שלא מדעת הבעלים אינו מעכב, ואע"פ שהבעלים לא קיימו מצוותם לשחוט, איכא לשליח מצוה כללית של שחיטת קדשים (וכמו במילה שהמצוה על האב, ואם אחר מל קיים מצוה כללית של מילה), ומברך על זה, ולכן ג"כ נפטר מדין טעה בדבר מצוה, משא"כ בלולב שהמביא לאדם אחר לא קיים בזה כלום.​
 
עוד יש לדחות דאולי המצוה שמחמתה נחשבים "טעה בדבר מצוה" אינה מצות אכילת תרומה, אלא המצוה של "משמרת תרומותי", דהרי בגמ' שם מבואר דמיירי בתרומת חמץ בערב הפסח שזמנה בהול, א"כ אם לא יאכלנו עכשיו נמצא שתאבד התרומה, וא"כ מצד מצות משמרת תרומותי איכא מצוה לאוכלה [ועי' רשב"א שבת צא. דכהנים חייבים לאכול תרומה משום משמרת תרומותי], ואף ישראל מצווה לשמור על התרומה אם רואה שהולכת לאיבוד, ולכן זה שייך גם בעבד כהן ואשת כהן, ועי'.​
והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ועי' בדרך אמונה (שם ובפט"ו הכ"ב ס"ק קמ"ה ובצה"ל ס"ק רי"ז) שמסיק שעבד כהן ואשת כהן אינם מקיימים מצוה ואינם מברכים.

ועי"ש עוד שהביא מדברי הצל"ח בברכות ב. שאכילת כהנות אינה נחשבת עבודה, אך לכאורה מדברי הצל"ח משמע ענין אחר, דאכילת כהנות אינה חשובה עבודה כיון דאין עבודה אלא בזכרי כהונה, ואף בבת כהן אי"ז עבודה.​
 
תוס' בגיטין יב: ג"כ קשור לעניין. וראה פיהמ"ש שם המבואר בפש' ממנו שאין זה דין עצמי שלהם, וי"ל.
 
מתוך ה'מגדלות מרקחי

ולכאורה יש להוכיח כן שגם בטרוד במצוה של אדם אחר שייך פטור טעה בדבר מצוה, מדברי רש"י בפסחים עב: ד"ה תאמר, שכתב שמי שטעה ושחט קרבן שלמים בשבת של ערב פסח, משום שהיה סבור שהוא קרבן פסח, אע"פ שאותו אדם כבר שחט את פסחו ויצא ידי חובה והיה סבור שזה קרבן פסח של אדם אחר ושחט אותו לשם מי שהוא, מ"מ שייך בו הפטור של טעה בדבר מצוה, הרי שגם טירדא במצוה של אדם אחר פוטרת.

עוד יש לדחות דאולי המצוה שמחמתה נחשבים "טעה בדבר מצוה" אינה מצות אכילת תרומה, אלא המצוה של "משמרת תרומותי", דהרי בגמ' שם מבואר דמיירי בתרומת חמץ בערב הפסח שזמנה בהול, א"כ אם לא יאכלנו עכשיו נמצא שתאבד התרומה, וא"כ מצד מצות משמרת תרומותי איכא מצוה לאוכלה [ועי' רשב"א שבת צא. דכהנים חייבים לאכול תרומה משום משמרת תרומותי], ואף ישראל מצווה לשמור על התרומה אם רואה שהולכת לאיבוד, ולכן זה שייך גם בעבד כהן ואשת כהן, ועי'.​
צ"ע הדימוי , שהברי ששוחט- אפי' קרבן של אחר, איהו ניהו הוא דעביד מצווה- בשונה מתרומה כמובן.
 
אפשר להבין כן, דסוף סוף הוא עשה שייאכל התרומה
[והיינו דמצוות האכילה שיש על הכהן ודאי לא קיים, אולם המצווה שיש על החפצא דהתרומה שהיא תאכל ודאי דקיים, וכמו שידוע ב' החלקים בשם הבית הלוי לעניין קרבנות]
 
עוד יש לדחות דאולי המצוה שמחמתה נחשבים "טעה בדבר מצוה" אינה מצות אכילת תרומה, אלא המצוה של "משמרת תרומותי", דהרי בגמ' שם מבואר דמיירי בתרומת חמץ בערב הפסח שזמנה בהול, א"כ אם לא יאכלנו עכשיו נמצא שתאבד התרומה, וא"כ מצד מצות משמרת תרומותי איכא מצוה לאוכלה [ועי' רשב"א שבת צא. דכהנים חייבים לאכול תרומה משום משמרת תרומותי], ואף ישראל מצווה לשמור על התרומה אם רואה שהולכת לאיבוד, ולכן זה שייך גם בעבד כהן ואשת כהן, ועי'.
וילה''ס האם שייך בכה''ג טעה בדבר מצווה, דאינו עושה מעשה מצווה אלא רק גורם שלא יבטל המצווה
 
ברצינות? אשה שקבלה מתנה מכהן אחר. אשה שהלך בעלה למדינת הים, ואחר מפרנסה, אשה שאמרה איני נזונית ואיני עושה וקנתה תרומה 'בזול'
עוד?
מר לא הבין כוונתי.
התכוונתי לכתוב, שאם היה כזה ציור, מסתמא הכהן לא קיים את המצווה.
 

הודעות מומלצות

ג ע"א
אמר רבינא שמע מינה האי מאן...

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון