לא זה מה שאמרתי, [או כמו מה שאתה אומר, תקרא] אמרתי שיש מצווה וחיוב על כל אחד לדעת את ד',
אמרתי שאמונה אינה סותרת ידיעה, משום שאמונה הוא להסתמך, ומי שיודע את ד' נסמך על ידיעתו,
ואמרתי שמי שלא יודע את ד', ונסמך על קבלתו ג"כ קיים מצוות אמונה,
על זה בדיוק עניתי שאחרי ידיעה אין הסתמכות. אלו שני הפכים.
הסתמכות היא להישען על הנאמר בלי ידיעה וכשאתה יודע אף אחד לא קורא לזה להסתמך אלא פשוט לדעת.
אתה מערב בלא כוונה שני הגדרות שאינם קשורות.
כמה נוצרים אתה מכיר שמקימים את זה באדיקות ומוסרים נפש בשביל זה?
לא העניין זה הקיום אלא הציווי.
בדיוק כמו שזה לא מוכיח שהמצווה הוא הבורא כך השבת לא מוכיחה שהמצווה הוא הבורא.
הקיום הוא כבר ממילא לא משנה, אחר שהמצווה יכול להיות אדם פשוט או אפילו שרלטן.
ברור שהסתמכות אמיתית חייבת הוכחות להשעין את ההסתמכות
אז זו ידיעה, ואין צריך להגיע להסתמכות כלל.
אני חושב שאתה לא מבין את ההגדרות שאתה נותן.
הסתמכות פירושה
בלי הוכחה.
עד כמה שיש הוכחה זו לא הסתמכות אלא ידיעה ברורה.
ועי' במילון...
בקושי יש אצל היראים, נקי לגמרי מצוי רק אצל גדולי תורה ויראה, אצל החילונים והגויים אין אפי' אחד, [אם אתה מכיר משהו תכתוב את שמו זה לא לשה"ר].
חסידי אומות העולם היו ועדיין יש...
הנגיעה האישית שלהם אומרת לא לצאת נגד עמם ומולדתם והם עשו זאת.
השם הראשון שעולה לי הוא
יוסף חדד, פעיל ערבי שמ-2006 פועל נגד אנטישמיות בקמפוסים באוניברסיטאות, עכשיו הוא פעיל מרכזי בהסברה נגד החמאס.
ובחסרון אחד מהתנאים אין אין מקום להסתמכות.
על זה נאמר,
כל אחד והאמונה שלו. יש אנשים שבשביל להסתמך מספיק להם המחקרים של דארווין...
הרב נויגרשל מספר שהוא ישב לעימות עם כומר נוצרי, ולכל טענה שהנוצרי העלה הוא הגיב "תוכיח".
בשלב מסוים התפרץ עליו הנוצרי ואמר לו "כל דבר אתה צריך
הוכחה? אם אתה לא יכול
להאמין, אין לי מה לדבר איתך". קם ועזב.
