גר הצדק הקדוש אברהם בן אברהם נשרף על קדושת השם ביום ב' של חג השבועות שנת תק"ט (1 צופה)

[געגועים]

ואמר רבנו [הגרש"ז אוירבאך זצ"ל] ששמע מזקני ירושלם שקבלה בידם איש מפי איש עד הגר"ח מאלאזין ששמע מרבנו הגר"א ז"ל, שבשעה שנשרף גר הצדק הקדוש אברהם בן אברהם על קדושת השם ביום ב' של חג השבועות שנת תק"ט, בקעה שלהבת אש ממערת המכפלה והסט"א איבדה מכוחה, ובאותה שעה נחלשה טומאת ידים של שחרית. ומ"מ להשואלים עד כמה אפשר להקל בדבר על סמך זה, הורה שאין לזוז מן המבואר בפוסקים ובמ"ב, ובפרט במה שמבואר בגמ' יד ליד תקצץ, ודאי דאין להקל.

(הליכות שלמה - תפילה פ"כ הערה 49)​

וראה עוד כאן

הדרן עלך חומר בקודש/ תיקון הגר צדק

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[אוהב ספר]

ידוע בשם הגר''א שאם היו י' מישראל עונים על ברכתו אמן היו ישראל נגאלים מיד
[אינני זוכר מקור]

 

[געגועים]

ידוע בשם הגר''א שאם היו י' מישראל עונים על ברכתו אמן היו ישראל נגאלים מיד
[אינני זוכר מקור]

לחץ כדי לכווץ...

זכורני שמישהו התחבא שם וענה אמן משהו כזה

 

[אוהב ספר]

זכורני שמישהו התחבא שם וענה אמן משהו כזה

לחץ כדי לכווץ...

אולי, אבל היה צריך י' מישראל

 

[מה ידידות]

מתוך הספר 'הגאון' לר"ד אליאך:

 

[מה ידידות]

מסורת היתה בליטא כי בעת שהלך להעקד שר את המילים 'אבל אנחנו עמך בני בריתך'... הניגון עבר במסורת מדור לדור בישיבות:
מצ"ב מדברי רבי איסר זלמן מלצר:

 

[מה ידידות]

מצורף הניגון של גר הצדק:

 

[הצעיר שבחבורה]

ואמר רבנו [הגרש"ז אוירבאך זצ"ל] ששמע מזקני ירושלם שקבלה בידם איש מפי איש עד הגר"ח מאלאזין ששמע מרבנו הגר"א ז"ל, שבשעה שנשרף גר הצדק הקדוש אברהם בן אברהם על קדושת השם ביום ב' של חג השבועות שנת תק"ט, בקעה שלהבת אש ממערת המכפלה והסט"א איבדה מכוחה, ובאותה שעה נחלשה טומאת ידים של שחרית. ומ"מ להשואלים עד כמה אפשר להקל בדבר על סמך זה, הורה שאין לזוז מן המבואר בפוסקים ובמ"ב, ובפרט במה שמבואר בגמ' יד ליד תקצץ, ודאי דאין להקל.

(הליכות שלמה - תפילה פ"כ הערה 49)​

לחץ כדי לכווץ...

שו"ת משנה הלכות חלק טו סימן ג
ומכאן קשה לי מה שראיתי עלים מספר אחד שיצא לאור ובו הוא מביא עדות בשם הגאון ז"ל דבעת שנשרף הגראף פאטאצקי בטלה הקליפה של ד"א ולכן מקילין בזה תלמידי הגר"א ז"ל. והנה פלא שאין לך גדול ממרן המ"ב שידע נתיבות הגר"א וכתב בפי' שלא ילך ד"א בלי נט"י ומזהיר ע"ז מאד, וז"ל וצריך מאד ליזהר בזה. ולכן ח"ו להקל בדבר שמבואר חיוב מיתה וחמירא סכנתא מאיסורא ובספק פק"נ קיי"ל שדוחה שבת ואפי' ס"ס כמ"ש התוס' יומא ע"ש דדרשינן מוחי בהם, וא"כ להכניס עצמו בסכנה ואפי' בספק מאן הוא דלא חש לנפשי'.

 

[מה ידידות]

בשעה שנעקד הגר צדק נולד רבינו חיים מוואלוזין, והיו שאמרו שהיתה זו עת רצון מיוחדת שתרד בה נשמה גבוהה כזאת מהיכל האצילות.

 

[געגועים]

אולי, אבל היה צריך י' מישראל

לחץ כדי לכווץ...

נזכרתי מענין לענין בלי קשר לעשרה דוקא
וכפי שהביא הרב @מה ידידות שהיה זה בעל יסוד ושרש העבודה שאמר 'אמן'

 

[מגנא ומצלא]

ואמר רבנו [הגרש"ז אוירבאך זצ"ל] ששמע מזקני ירושלם שקבלה בידם איש מפי איש עד הגר"ח מאלאזין ששמע מרבנו הגר"א ז"ל, שבשעה שנשרף גר הצדק הקדוש אברהם בן אברהם על קדושת השם ביום ב' של חג השבועות שנת תק"ט, בקעה שלהבת אש ממערת המכפלה והסט"א איבדה מכוחה, ובאותה שעה נחלשה טומאת ידים של שחרית. ומ"מ להשואלים עד כמה אפשר להקל בדבר על סמך זה, הורה שאין לזוז מן המבואר בפוסקים ובמ"ב, ובפרט במה שמבואר בגמ' יד ליד תקצץ, ודאי דאין להקל.

(הליכות שלמה - תפילה פ"כ הערה 49)​

לחץ כדי לכווץ...

מעודי תמהתי מה המיוחד כ"כ בגר הצדק משאר אלפי אלפים וריבי רבבות קדושים מושלכים באש
בכל שנות גלותינו. גזירות ת"ח ות"ט, אינקווזיציה וכו' וכו' שדווקא בגללו נתבטלה הסט"א.

 

[אוהב ספר]

מעודי תמהתי מה המיוחד כ"כ בגר הצדק משאר אלפי אלפים וריבי רבבות קדושים מושלכים באש
בכל שנות גלותינו. גזירות ת"ח ות"ט, אינקווזיציה וכו' וכו' שדווקא בגללו נתבטלה הסט"א.

לחץ כדי לכווץ...

הוא עזב כל תענוגי עוה"ז ובא לכלל ישראל, וגם אחר הצרות לא נטש ומסר נפשו על קידוש ה'

ידוע לך על עוד גר צדק שנעקד"ה?

 

[אחד יחיד]

רבי אברהם בן אברהם היה אחד מגרי הצדק הנודעים בהיסטוריה היהודית. שמו הלועזי בצירוף תואר האצולה שלו – "גרף פוטוצקי" (Graf Potocki) – הפך למושג בפי יהודי פולין. העובדות ההיסטוריות אודות חייו אינן ברורות.

אברהם בן אברהם נולד לקראת סוף המאה החמישית לאלף השישי בעיר וילנה שבליטא, שהייתה אז חלק מהאיחוד הפולני-ליטאי, כוולנטין פוטוצקי. משפחת פוטוצקי הייתה משפחת אצולה פולנית עשירה ומפורסמת. בעת לימודיו באוניברסיטה בפריז פקד בית מרזח שהיה בבעלות יהודי זקן שהיה מנצל כל רגע פנוי ללימוד תורה, ודרכו התוודע ליהדות וחש צורך להתחבר אליה. למרות האיסור בחוק הפולני על המרת דת מנצרות ליהדות, שהעונש על הפרתו היה מוות, התגייר פוטוצקי, ומאז נקרא, כמו גרים אחרים, "אברהם בן אברהם" (על שם אברהם אבינו, שהיה הראשון שעבר מעבודה זרה לעבודת ה', כשם שהגר עובר מאמונה אחרת אל היהדות).

הגרף פוטוצקי האב שוכנע שבנו מת, ולכן לא חיפש אחריו. לאחר גיורו באמסטרדם חזר לווילנה, ולאחר מכן לעיירה איליה הסמוכה, כדי שלא תתגלה זהותו. כעבור פרק זמן הגיעה השמועה על גיורו למשפחתו, והיא פתחה בחיפושים אחריו כדי להחזירו לחיק הנצרות.

עקב הלשנה של יהודי בעיירה שהסתכסך עמו, נתפס אברהם, נחקר ועונה קשות. הוא הודה מיד כי הנו גר ולא הסכים לחזור בו למרות המחילה, העושר והכבוד המובטח לו אם יכיר בדת הנוצרית. עד הרגעים האחרונים לפני עלייתו למוקד ניסו הכמרים לשכנעו ללא הצלחה. אימו הצליחה להשיג אישור מהקיסר להשאירו בחיים, אלא שהכמרים הקדימו אותה ביום אחד והעלוהו על המוקד יום לפני בוא האישור.

לפי האגדה הציע לו הגאון מווילנה להצילו על ידי הזכרת שמות קדושים, כלומר שימוש בקבלה מעשית, אך הוא סירב מתוך רצון לקדש שם שמיים.

רבי אברהם הועלה על המוקד בכיכר העיר בווילנה בז' בסיוון תק"ט, יום טוב שני של חג השבועות. הוא קפץ אל האש הבוערת בזעקת "שמע ישראל". הכנסייה הנוצרית, שראתה באירוע ביזיון עבורה, אסרה על קבורת אפרו, ורק לאחר שוחד שנתן אליעזר שישקעס, אחד מיהודי הקהילה, ניתן חלק מאפרו לקבורה בבית העלמין היהודי שם. טרם פטירתו, ביקש הגאון מווילנה להיקבר ליד קברו של רבי אברהם בן אברהם.

מקום קברו התקדש בעיני יהודי וילנא ורבים היו עולים להשתטח על קברו. מעל מקום הקבר צמח עץ רב ענפים, שנדמה לרבים כדמות אדם הפורש זרועותיו להגן על הקבר, ויהודים ונוצרים רבים נהרו לחזות בו. במלחמת העולם הראשונה הצליחו חיילי הצבא הגרמני לגדוע חלק מן העץ. העץ יבש בשנת תרפ"ה בערך, ובשנת תרפ"ז הקימה "הצדקה הגדולה" של קהילת וילנה אוהל על קברו וגדר ברזל לשימור שרידי העץ. על דופן האוהל הוטבע על טבלה הנוסח: "ציון גר צדק, לנפש יקרה זכה וטהורה, הקדוש אברהם בן אברהם זצ"ל. קידש השם ברבים, ב' שבועות ה'תק"ט".

בשנת תש"ז הורתה הממשלה הקומוניסטית לפנות את בית העלמין הישן בוילנה להקמת איצטדיון. בפועל הועברו רק שבעה קברים לבית העלמין החדש, ביניהם קבר הגר"א וגר הצדק. בשער האוהל כיום חרות על טבלה: "כאן גנוז רבם של ישראל, הגאון רבינו אליהו זצוקללה"ה מוילנא ומשפחתו, ואפרו של הגר צדק הי"ד".

 

[אחד יחיד]

על חייו של רבי אברהם, יחסיו עם הגר"א מוילנה, פרשת מאסרו ומותו על קידוש השם, עברו סיפורים רבים במסורת. שמו של רבי אברהם נזכר בתפילה מיוחדת בכל שנה בעת הזכרת נשמות ביום השני של חג השבועות, בבית הכנסת הגדול בוילנא.

על פי המקובל, בדרכו אל המוקד ניגן אברהם את מילות התפילה "אֲבָל אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ, בְּנֵי אַבְרָהָם אֹהַבְךָ, שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לּוֹ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה; זֶרַע יִצְחָק יְחִידוֹ, שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ". בישיבת וולוז'ין נהגו לנגן ניגון זה. גם הרב איסר זלמן מלצר היה נוהג לנגן ניגון זה בכל מוצאי יום הכיפורים.

בן התקופה רבי יעקב עמדין, היעב"ץ, כתב:

מה אירע בימינו לפני איזה שנים בווילנא ראש מדינת ליטא, שנתגייר שר גדול מגזע פאטאצקא ותפשוהו וחבשוהו ימים רבים בחשבם שיחזור לדתם, ואע"פ שהיה יודע כי לא ימלט מעשות בו יסורין קשים ומיתה אכזרית, אם עודנו לא ישוב, והם היו חפצים להצילו ממות ומעונש קשה ומר ממות, שהיה מעותד לו אם יעמוד בדעתו, ולא פנה עליהם ולא לתחנת אמו השררה, לא חשב גזומם, ולא תאות וחשק הנאת עולמם, לא פחד ולא דאג למות בכל היסורים המרים שעשו לו, אחר שהמתינו לו זמן רב , חסו עליו מאד לכבוד משפחתו, והוא לעג לכל פיתויי הכומרים המדברים אליו יום יום כמנהגם ברוב דבריהם ביחוד לשר חשוב כזה שחק להם בזה להם, ובחר מות ארוך וערוך לפניו עם יסורים אכזרים משונים מאוד, מחיי עולם עובר, קבל וסבל הכל מאהבה ומת על ק"ה, תנצב"ה.

— ויקם עדות ליעקב, תקט"ז, דף כ"ה, עמוד ב'

 

[אחד יחיד]

מלבד דברי היעב"ץ המובאים לעיל, אזכורים נוספים מאותה תקופה כמעט ואין.

רק במחצית השנייה של שנות ה'ת"ר מופיעים אזכורים רבים למאורע. הדבר הוסבר בכך שהעלאת המעשה על הכתב באותם ימים היה כרוך בסכנת חיים.

חלק מהתיאור המוכר בתודעה הכללית אודות פרשת חייו ועלייתו למוקד של רבי אברהם בן אברהם שאוב מספר עלילתי בשם אברהם בן אברהם מאת זליג שכנוביץ ואשר תורגם בידי משה שנפלד. אלא שמדובר בספר אשר לא מתיימר להיות מדויק, רובו דמיון, וגם חלקים בסיפורו בלתי אפשריים מבחינה עובדתית וכרונולוגית.

עקב אי תיעודו ההיסטורי, יש מקרב ההיסטוריונים שטוענים כי אי מתן עדות מכלי ראשון מטיל פקפוק בעובדת קיומו של המעשה.

בעניין זה יש לציין כי קיים דיווח בעיתון לונדוני מתקופה קרובה, אמנם על שם אחר (קיימת תאוריה שמשפחת פוטוצקי בקשה להסתיר את חרפתה והביאה למעצרו תחת שם בדוי) ומתאריך 11 ביוני 1753 סיון תקי"ג שפרטים מסויימים בו מזכירים מאד את המקרה של אברהם בן אברהם לפי המקובל.

"מוילנא שבפולין, 11 ביוני, מגיע אלינו מקרה מחריד של נקמנות פאפאלית (כלומר קתולית) נגד יהודי, כדלהלן: בית משפט לצדק בעיר זו פסק גזר דין לפני מספר ימים נגד נוטש אמונתו בשם רפאל סנטימאני, יליד קרואטיה, אשר לאחר שהתחנך בדת הנוצרית כפר בה בגיל 12 שנה, אימץ את חיק הדת היהודית והחליף את שמו לאברהם איזקוביץ. במהלך שהותו בבית הסוהר כמה וכמה כמרים קנאיים ביקרוהו באורח יומיומי, (בהשתדלם) להראותו את נוראותו של פשע הכפירה, ולאלצו לחזור בו ולשוב לכנסיה, ולמשך יום או יומיים החזיקו בתקוה להשיבו אליהם: אך הם מצאו עצמם טועים. הוא היה כה איתן עד אשר לא העינויים שסבל ולא הצעת החנינה עשו עליו כל רושם. בתשיעי לחודש הוא הובל להוצאה להורג. כשהגיע למרגלות הגרדום התליין תלש את לשונו מפיו והטילה לאש לעיניו, ואז, כשידיו קשורות מאחוריו הושלך חיים לתוך ערימת גזירי עץ בוערים. לאחר שגופו אוכל, אפרו זורה ברוח. העלוב המסכן סבל את מותו באומץ גדול, אף אנחה לא נפלטה ממנו ולא הסגיר ולו סימן קל ביותר של פחד".

בעיתון אנגלי אחר בשם The Magazine of Magazines מופיעה ידיעה דומה מיולי 1753:

"פולין. יהודי הוצא להורג באכזריות בוילנא בשל נטישת אמונתו הנוצרית, כפירה בה דבק עד רגעו האחרון ונשא כל עינוי שסבל ללא השמעת אנחה. העימותים בין אנשי הכמורה שלנו והאצולה עדיין ממשיכים לעלות, ומאיימים בתוצאות נמהרות. ההיידמקים ממשיכים לצאת במסעות השוד וההרס שלהם ולעיתים קרובות כל כך משלמים את המחיר, ולאחרונה בזזו כמה כפרים והרגו את כל התושבים בחרב".

למרות הדמיון המפתיע בפרטי דיווחים אלה למקובל במסורת אודות רבי אברהם בן אברהם, הרי שלפי המקובל נהרג גר הצדק בז' בסיון בשנת תק"ט, בעוד המקורות דלעיל עוסקים בתאריך ז' בסיון תקי"ג.

 

[אמת נהדרת]

אם מישהו יכול לאמת זאת.
כמדומה אומרים מהגאון שהיה גלגול של אברהם אבינו שהשלים בשלוש שנות גרותו את שלושת השנים שאברהם לא הכיר את בוראו.

 

[אוהב ספר]

אם מישהו יכול לאמת זאת.
כמדומה אומרים מהגאון שהיה גלגול של אברהם אבינו שהשלים בשלוש שנות גרותו את שלושת השנים שאברהם לא הכיר את בוראו.

לחץ כדי לכווץ...

הביאו אותו כאן

 

[עוזי ומגני]

ידוע שהגרף הלך לאיטו והגאון אמר לו למהר משום זריזים וידוע לבאר שר' אברהם הקדוש הסתפק אי למהר משום זריזים או להאט משום חיי שעה

ונזכרתי שפעם דנתי כאן בפורום בכעין זה
אי אדם שמוסר נפשו על קדוה"ש ויש יכולת להצילו אי מחוייבים להצילו או לא
ולכאו' להגר"א שאין חיוב להרוויח חיי שעה ה"ה שאין חיוב להצילו כלל
או"ד יש לחלק מה דעת חו"ר הפורום

ונקדשתי בתוך בנ"י

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[תורה תמימה]

הביאו אותו כאן

לחץ כדי לכווץ...

אם מישהו יכול לאמת זאת.
כמדומה אומרים מהגאון שהיה גלגול של אברהם אבינו שהשלים בשלוש שנות גרותו את שלושת השנים שאברהם לא הכיר את בוראו.

לחץ כדי לכווץ...

מצורף

 

[שים חלקינו בתורתך]

רבי משה שטרנבוך סיפר פעם שקבלה בידו, כאשר הובילו את גר הצדק אברהם בן אברהם אבינו אל המוקד ביו"ט של שבועות, הוא עבר תחת בית הגר"א זצ"ל. והגר"א היה יושב לילה ויום בתריסים מוגפים, לבל תחדור המולת הרחוב, ולומד לאור נרות. כשעבר הגר צדק מתחת לביתו נפתחו התריסים, והגאון קרא בקול: "לויף, אברהם לויף!", לאמור: רוץ, אברהם, רוץ….

וביאר הגרמ"ש, שהיתה לגר הצדק התלבטות. מצד אחד, מצוה האדם בשמירת הנפש. ומצד זה עליו לשרך דרכו באיטיות כדי להאריך חייו ולו ברגע קט. מצד שני, הרי מסירות הנפש היא מצוה, ולמצוה צריך לרוץ. [והוסיף עוד, שהריצה למצוה אינה מצוה נוספת, אלא היא תוספת למצוה של קידוש השם, שהיא המצוה הגדולה ביותר]. ופשט לו הגאון ספקו, והתחיל לרוץ בכל כוחו לעבר המוקד!