רואים מכאן שני יסודות נפלאים - המלמדים אותנו על מהות קבלת התורה בכל השנה כולה:
א. במבט שטחית, היינו אומרים שבשבועות - יום שניתנה וניתן בה התורה. היו הכל צריכים להודות, שביום הזה, צריכים אך ורק להגות ביום ובלילה - ללא שום שייכות לגשמיות כלל.
ומכך ש'הכל מודים', שלא בכך מקיימים את מצוות היום. רואים שאין ה' חפץ במלאכים, אלא ב'אנשי קודש' - אנשים שכל המציאות שלהם הוא בקדושה.
כלומר, אנשים - גשמיים, שמתעסקים בגשמיות בקדושה ובטהרה, ועובדים את ה' 'בתוך' הגשמיות ממש.
ב. מכך שהלשון הוא 'נמי' - לומדים שרצון ה' הוא שלא נעזוב את העיסוק גם ברוחניות, ושלא נתפתה אחר יצרנו הרע, להתעסק 'אך ורק' בגשמיות.
