מקור הנידון בחז"ל מדובר במי שרואים בו שמתנהג בעזות, ראה כלה א'
ר' יהודה אומר עז פנים לגהנם, ובוש פנים לגן עדן. עז פנים, ר' אליעזר אומר ממזר, ר' יהושע אומר בן הנדה, ר' עקיבא אומר ממזר ובן הנדה. פעם אחת היו זקנים יושבים בשער, ועברו לפניהם שני תינוקות, אחד כיסה את ראשו ואחד גילה את ראשו, זה שגילה את ראשו, ר' אליעזר אומר ממזר, ר' יהושע אומר בן הנדה, ר' עקיבא אומר ממזר ובן הנדה, אמרו לו לר' עקיבא, היאך מלאך לבך לעבור על דברי חביריך, אמר להן זה אני אקיימנו, הלך אצל אמו של תינוק, וראה שהיתה יושבת ומוכרת קיטנית בשוק, אמר לה, בתי, אם את אומרת לי דבר שאני שואלך, אני מביאך לחיי העולם הבא, אמרה לו השבע לי, היה ר' עקיבא נשבע בשפתיו ומבטל בלבו, אמר לה, בניך זה מה טיבו, אמרו לו כשנכנסתי לחופה נדה הייתי, ופירש ממני בעלי ובא עלי שושביני, והיה לי בן זה, נמצא התינוק ממזר ובן הנדה. אמרו גדול היה ר' עקיבא שהוביש את רבותיו, באותה שעה אמרו ברוך י"י אלהי ישראל שגילה סודו לר' עקיבא בן יוסף.
כתב האגרות משה אה"ע ד' י"ד
מה שהשבתי לאחיך הנ"ל דאף אם נימא שמבת הנדה ממש אף אם היא צנועה ויקרה ובעלת מדות טובות כאשה כשרה וחשובה, נמי היה צריך להתרחק משום דאולי יש לחוש שאף שהיא מתגברת על טבעה ומתנהגת כראוי מצד שהיא יראה את השי"ת מ"מ יש לחוש לבניה ובנותיה שלא יוכלו לעמוד נגד יצרם, וגם אולי כוונת פגום הוא מחמת שנולד בעבירה, מ"מ כשלא ידוע ודאי יש לנו לסמוך שאינה בת הנדה אלא אשה שנולדה בהיתר, דהא טבילת נדה אינה צריכה כוונה להטהר כמפורש בחולין דף ל"א ע"א בנדה שנאנסה וטבלה דר' יהודה אמר רב אמר טהורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה מטעם דאר"נ בעלה חולין הוא וחולין לא בעי כוונה ואף שר' יוחנן פליג על רב ואמר שם אף לביתה לא טהורה ורב ור' יוחנן הא הלכה כר' יוחנן מ"מ הכא משמע שר"נ נמי סובר כרב דהביא ראיות ממתני' וברייתא כרב ובחגיגה דף י"ט ע"א לא הוזכר כלל דברי ר' יוחנן שלכן פסק הרמב"ם פ"א ממקואות ה"ח דטהורה לביתה כדאיתא בר"ן ובכ"מ שם ובב"י /יו"ד/ סוף סימן קצ"ח שהביא גם מהר"ח ומסמ"ג ומסיק בבדה"ב שנקטינן כהרמב"ם ורבוותא דסברי כוותיה, שלכן הוא ודאי דבר המצוי שבשעה שכבר עברו ימי טומאתה שהיה גליא כלפי שמיא רחצה בים ובאגמים (לייקס) שהם מעיינות ובנהרות ונטהרה ואף אם היתה לבושה איזה בגד שלובשות הנשים כשרוחצות במים ובנהרות אין זה דבר החוצץ ואז נתעברה מבעלה שנמצא שלא היתה נדה בשעה ששמשה עם בעלה ונתעברה עם בת זו, וכיון דחז"ל נתנו במס' כלה סימנים לבן הנדה דר' יהושע אומר דהוא עז פנים וכן הא סובר הרמב"ם וש"ע דכתבו שהוא פגום שפגמו הוא כדאיתא במס' כלה ר' יהושע אומר שהוא עז פנים כדהביא הגר"א, ואף אם נימא שלר"א שעז פנים הוא ממזר ולר"ע דאמר דהוא ממזר ובן הנדה הוי פגם דבן הנדה במדות רעות אחרות שאינם רעות כעז פנים נמי עכ"פ איכא סימן לבן הנדה שהוא מקולקל, ולכן נהי שאם היה איסור דאורייתא כמו לר"א ור"ע שממזר הוא עז פנים לא נסמוך כשאינו עז פנים לומר שאינו ממזר דהא סימנים לאו דאורייתא לסמוך עלייהו ולא עדיפי סימנים אלו מכל סימנים מובהקים, ועיין בנחלת יעקב שכתב שלא נפסול לר"א כשהוא עז פנים לקהל אלא דיש לחוש חשש ממזרות לבדוק אחריו, והיא משום דחז"ל לא אמרו זה אלא בחשיבות סימן, דלכן לא היה שייך להכשיר מצד הסימנים, אבל כיון שאין בבן הנדה איסור דאורייתא ואף לא איסור דרבנן ודאי יכולין לסמוך על סימנין אלו דכשהיא צנועה ובעלת מדות טובות ויראת השי"ת ואוהבת תורה ולומדיה ומדקדקת באיסורי תורה יש לסמוך דאינה בת נדה דנזדמן שאמה רחצה להנאתה במקום שכשר לטבילה והיתה טהורה בשעת הביאה שנתעברה היא מזה, וכן הוא כשחזינן בבן שהוא צנוע ומעלי שיש לסמוך שאינו בן הנדה אף שהוריו הם עבריינים, משום שליכא בה או בו סימנים דבן או בת הנדה.
