מנהגים - מנהגים משונים ומקורות | הלכה ומנהג| דף 7 | פורום אוצר התורה מנהגים - מנהגים משונים ומקורות | הלכה ומנהג| דף 7 | פורום אוצר התורה
שמעתי על מנהג שלא מטבילים את החלה במלח, מהטעם שהשולחן הוא כמו המזבח וכ"ז ביום שהיו מקריבים, אבל בלילה שלא היו מקריבים לא שמו מלח. מישהו שמע על המנהג הזה ויודע מה מקורו?
 
לתלות פתק משנכנס אדר
בספר ילקוט אברהם (ר' אברהם ליפשיטץ, ממונקאטש, תרצ"א, סי' תרפ"ו) הביא מקור למנהג ישראל קדמון לכתוב 'משנכנס אדר מרבים בשמחה' על נייר ולהדביק מול הפתח בבתים ובבתי כנסיות ובתי מדרשות, (בגמ' כתוב 'משנכנס אדר וכו' אך לא נתפרש לכתוב זאת על נייר ולתלות על הקיר) וביאר מדנפסק בשו"ע (סימן תקס) שיש לשייר בכל בית אמה על אמה זכר לחורבן, ולכך נהגו להדביק זאת דוקא על מקום ההוא שבמקום תוגה יהא שמחה וששון ליהודים. ועיין בשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"ב או"ח סי' לו). ובספר פסקי תשובות סימן תרפו ס"ק ה'.
 
שמעתי על מנהג שלא מטבילים את החלה במלח, מהטעם שהשולחן הוא כמו המזבח וכ"ז ביום שהיו מקריבים, אבל בלילה שלא היו מקריבים לא שמו מלח. מישהו שמע על המנהג הזה ויודע מה מקורו?
כמדומני מקורו בחתם סופר
 
יש שאומרים אחרי הבדלה וברכת הלבנה יצחק יצחק יצחק?
יש שאומרים ג' פעמים יצחק.
פעמיים.

חכם בן ציון מוצפי שליט"א כתב: יש נוהגים לומר בסיום סדר הברכה: "יצחק יצחק", ויש המביטים בפני אדם ששמו יצחק, לסימן־טוב.
(על־פי המבואר בילקוט מלכים (רמז קעו) שהגאולה העתידה בזכות יצחק.)
למה הספרדים לא הקפידו באמירת אזמר בשבחין בקידוש ליל שבת?
האר"י ז"ל חיברו.
מקפידים.
שפונים ימינה ושמאלה בנקדישך?
מתוך סידור קול ציון:
כך נכון לעשות ולא להיפך, כיון שאנחנו דומים בזה למלאכים, הנותנים רשות קודם לימינם, וכך גם נראה מדברי רבנו הרש"ש זיע"א בסידורו. וכך אמר לי מור אבי ז"ל כמה פעמים, והיה מקפיד על־זה.
בליל הסדר יש ספרדים שמתלבשים כמו שיצאו ממצרים והולכים לשכנים וכדומה.
יש למישהו מקור לזה או משהו?
לא הולכים לשכנים.

ציטוט מתוך הגדה של פסח - לספר בציון:

הַמְחָשַׁת סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם לִבְנֵי הַבַּיִת

טוֹב
וְרָאוּי שֶׁכָּל בַּעַל־בַּיִת יַעֲרֹךְ אֵיזוֹ הַצְגָה, בִּפְנֵי בְּנֵי בֵיתוֹ וּבִפְרָט לְעֵינֵי יְלָדָיו הַקְטַנִים, בָּהּ יַמְחִישׁ לָהֶם הִתְנַהֲגוּת הַקְרוֹבָה בְּיוֹתֵר לִזְמַן שִׁעְבּוּד אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, וּלְאַחַר מִכֵּן יַנְהִיג עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה וִיתָאֵר לִבְנֵי הַבַּיִת מַה שֶׁאֵרַע בְּעֶשֶׂר הַמַּכּוֹת שֶׁבָּאוּ עַל הַמִּצְרִים וְצָרָתָם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְכֵן אֶת הַשְׁמְחָה שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְעוֹד וָעוֹד.

וְיֵשׁ רַבִּים הַנּוֹהֲגִים לְהַנִּיחַ עַל גּוּפָם כַּמָּה מִינֵי שַׁקִים מְלֵאִים בִּדְבָרִים, בְּאֹפֶן שֶׁנִּרְאִים כְּהוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ, וְכָךְ יוֹצְאִים מִן הַבַּיִת וְדוֹפְקִים עַל הַדֶּלֶת, וְהַיְלָדִים פּוֹתְחִים לָהֶם אֶת הַדֶּלֶת וְשׁוֹאֲלִים: "מַהֵיכָן בָּאתֶם"? וּמְשִׁיבִים: "מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם". "וּלְהֵיכָן פְּנֵיכֶם מוֹעֲדוֹת"? וּמְשִׁיבִים: "לִירוּשָׁלַיִם עִיר הַקדֶשׁ"! "וְהֵיכָן הֵיִיתֶם עַד כֹּה"? וּמְשִׁיבִים: "הָיִינוּ עֲבָדִים לַמֶּלֶךְ פַּרְעֹה הָרָשָׁע". וְאָז מַתְחִילִים בְּתֵאוּר הַשְׁעְבּוּד תּוֹךְ הַמְחָשַׁת הַקְשִׁי הַגָּדוֹל, עַד שֶׁמַּגִיעִים לְסֵפֶר בְּשֶׁבַח ה' שֶׁהִכָּה אֶת הַמִּצְרִים וְגָאַל אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת.

כָּל זֶה יֵשׁ לַעֲשׂוֹת בִּכְדֵי לְעוֹרֵר אֶת הַיְלָדִים שֶׁלֹא יִישְׁנוּ, וְכֵן שֶׁלֹא יְשַׁחֲקוּ בְּמִשְׂחָקִים, כְּהֶרְגְלָם בַּשְׁאָר הַלֵּילוֹת, אֶלָּא יָבִינוּ אֶת גּדֶל הַמַּעֲמָד שֶׁל הַלַּיְלָה הַזֶּה, יִתְעַנְיְנוּ וְיִשְׁתַּתְּפוּ בְּסִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם.

וְכָךְ הָיָה גַּם מִנְהָגוֹ שֶׁל מוֹר אָבִי זַ"ל, כְּמִנְהַג רַב קְהִלּוֹת הַמִּזְרָח, וּמִבְּעוֹד מוֹעַד דְּאָג שֶׁהַיְלָדִים יָכִינוּ מִצְנָפוֹת, תַּרְבּוּשִׁים, צְעִיפִים, מִינֵי חֲלוּקִים צִבְעוֹנִיִים וּקְעָרוֹת שׁוֹנוֹת. וּבַעֲרִיכַת הַסֵּדֶר, לְאַחַר אֲמִירַת "הֵא לַחְמָא עַנְיָא" וְכוּ', קְשָׁרָם לְאֶחָד מֵהַיְלָדִים עַל כְּתֵפוֹ יַחַד עִם מַצַּת הָאֲפִיקוֹמָן, הַמָּרוֹר וּמִינֵי יְרָקוֹת.

וּזְכוּרְנִי כֵּיצַד מוֹר אָבִי זַ"ל כָּרַךְ אֶת הָאֲפִיקוֹמָן בְּמַטְפַּחַת, וְקָשֶׁר אוֹתָהּ עַל כְּתַפִי בִּהְיוֹתִי יֶלֶד, וְצִוָּה עָלַי לָצֵאת וְלָקַחַת מַקֵל בְּיָדִי, וְלַעֲמֹד לְיַד הַדֶּלֶת וּלְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְשָׁאַל: "מֵהֵיכָן בָּאתֶם?" - וְהֵשַׁבְתִּי: "מִמִּצְרַיִם". "וּלְהֵיכָן אַתָּה צוֹעֵד?" - וְהֵשַׁבְתִּי: "לִירוּשָׁלַיִם". וּפָנָיו הָיוּ מְאִירוֹת
כְּאִלּוּ בְּשָׁעָה זוֹ יָצָאנוּ מִשָּׁם, זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ אָמֵן.
 
נערך לאחרונה:
איני יודע אך כך היא המציאות. [לא הרבה יודעים, אבל יש כמה וכמה הלכות שנפסקו בשו"ע ובמשנ"ב ומשום מה נשכחו מהלב. רק בהלכות ברכות לבד יש כמה ברכות שהציבור לא נוהג היום, וזה יפה וטוב מאד שהציבור מתחיל להתעורר ולהחזיר עטרה ליושנה].
במקדש? או במקומות נוספים?
בכל מקום [שאין בו אבנים, ובשערי המקדש אפי' שיש אבנים].
 
נערך לאחרונה:
בגמ' במגילה כב ב מבואר שהמנהג הפשוט והנפוץ היה לא כך
איני יודע היכן אתה רואה שהמנהג הפשוט היה לא כך, שם מבואר שרב היה עושה תחנון בפישוט ידים ורגליים, [ורבא ורבינא בנפילת אפיים].
 
איני יודע היכן אתה רואה שהמנהג הפשוט היה לא כך, שם מבואר שרב היה עושה תחנון בפישוט ידים ורגליים, [ורבא ורבינא בנפילת אפיים].
ראה שם בגמרא, שדנה בסיבת אי אמירת התחנון של רב, ורק בסופה מעמידה שרב היה עושה בפישוט ידים ורגלים
וראה ברש"י שם.
 
[לא הרבה יודעים, אבל יש כמה וכמה הלכות שנפסקו בשו"ע ובמשנ"ב ומשום מה נשכחו מהלב. רק בהלכות ברכות לבד יש כמה ברכות שהציבור לא נוהג היום, וזה יפה וטוב מאד שהציבור מתחיל להתעורר ולהחזיר עטרה ליושנה].
והשאלה הפשוטה היא, מנין לנו שאין סיבה ל"שכחת" הלכות מסויימות.

נ.ב. קשה לומר על הלכות שנפסקו במשנה ברורה, "נשכחו". סביר יותר להניח שלא נהגו כך.
 

הודעות מומלצות

י"ג באדר-א בשנת ת"ר (1840) החל כיום שגרתי באי...

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון