יש שאומרים אחרי הבדלה וברכת הלבנה יצחק יצחק יצחק?
יש שאומרים ג' פעמים יצחק.
פעמיים.
חכם בן ציון מוצפי שליט"א כתב: יש נוהגים לומר בסיום סדר הברכה: "יצחק יצחק", ויש המביטים בפני אדם ששמו יצחק, לסימן־טוב.
(על־פי המבואר בילקוט מלכים
(רמז קעו) שהגאולה העתידה בזכות יצחק.)
למה הספרדים לא הקפידו באמירת אזמר בשבחין בקידוש ליל שבת?
האר"י ז"ל חיברו.
מקפידים.
שפונים ימינה ושמאלה בנקדישך?
מתוך סידור קול ציון:
כך נכון לעשות ולא להיפך, כיון שאנחנו דומים בזה למלאכים, הנותנים רשות קודם לימינם, וכך גם נראה מדברי רבנו הרש"ש זיע"א בסידורו. וכך אמר לי מור אבי ז"ל כמה פעמים, והיה מקפיד על־זה.
בליל הסדר יש ספרדים שמתלבשים כמו שיצאו ממצרים והולכים לשכנים וכדומה.
יש למישהו מקור לזה או משהו?
לא הולכים לשכנים.
ציטוט מתוך הגדה של פסח - לספר בציון:
הַמְחָשַׁת סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם לִבְנֵי הַבַּיִת
טוֹב וְרָאוּי שֶׁכָּל בַּעַל־בַּיִת יַעֲרֹךְ אֵיזוֹ הַצְגָה, בִּפְנֵי בְּנֵי בֵיתוֹ וּבִפְרָט לְעֵינֵי יְלָדָיו הַקְטַנִים, בָּהּ יַמְחִישׁ לָהֶם הִתְנַהֲגוּת הַקְרוֹבָה בְּיוֹתֵר לִזְמַן שִׁעְבּוּד אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, וּלְאַחַר מִכֵּן יַנְהִיג עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה וִיתָאֵר לִבְנֵי הַבַּיִת מַה שֶׁאֵרַע בְּעֶשֶׂר הַמַּכּוֹת שֶׁבָּאוּ עַל הַמִּצְרִים וְצָרָתָם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְכֵן אֶת הַשְׁמְחָה שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְעוֹד וָעוֹד.
וְיֵשׁ רַבִּים הַנּוֹהֲגִים לְהַנִּיחַ עַל גּוּפָם כַּמָּה מִינֵי שַׁקִים מְלֵאִים בִּדְבָרִים, בְּאֹפֶן שֶׁנִּרְאִים כְּהוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ, וְכָךְ יוֹצְאִים מִן הַבַּיִת וְדוֹפְקִים עַל הַדֶּלֶת, וְהַיְלָדִים פּוֹתְחִים לָהֶם אֶת הַדֶּלֶת וְשׁוֹאֲלִים: "מַהֵיכָן בָּאתֶם"? וּמְשִׁיבִים: "מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם". "וּלְהֵיכָן פְּנֵיכֶם מוֹעֲדוֹת"? וּמְשִׁיבִים: "לִירוּשָׁלַיִם עִיר הַקדֶשׁ"! "וְהֵיכָן הֵיִיתֶם עַד כֹּה"? וּמְשִׁיבִים: "הָיִינוּ עֲבָדִים לַמֶּלֶךְ פַּרְעֹה הָרָשָׁע". וְאָז מַתְחִילִים בְּתֵאוּר הַשְׁעְבּוּד תּוֹךְ הַמְחָשַׁת הַקְשִׁי הַגָּדוֹל, עַד שֶׁמַּגִיעִים לְסֵפֶר בְּשֶׁבַח ה' שֶׁהִכָּה אֶת הַמִּצְרִים וְגָאַל אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת.
כָּל זֶה יֵשׁ לַעֲשׂוֹת בִּכְדֵי לְעוֹרֵר אֶת הַיְלָדִים שֶׁלֹא יִישְׁנוּ, וְכֵן שֶׁלֹא יְשַׁחֲקוּ בְּמִשְׂחָקִים, כְּהֶרְגְלָם בַּשְׁאָר הַלֵּילוֹת, אֶלָּא יָבִינוּ אֶת גּדֶל הַמַּעֲמָד שֶׁל הַלַּיְלָה הַזֶּה, יִתְעַנְיְנוּ וְיִשְׁתַּתְּפוּ בְּסִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם.
וְכָךְ הָיָה גַּם מִנְהָגוֹ שֶׁל מוֹר אָבִי זַ"ל, כְּמִנְהַג רַב קְהִלּוֹת הַמִּזְרָח, וּמִבְּעוֹד מוֹעַד דְּאָג שֶׁהַיְלָדִים יָכִינוּ מִצְנָפוֹת, תַּרְבּוּשִׁים, צְעִיפִים, מִינֵי חֲלוּקִים צִבְעוֹנִיִים וּקְעָרוֹת שׁוֹנוֹת. וּבַעֲרִיכַת הַסֵּדֶר, לְאַחַר אֲמִירַת "הֵא לַחְמָא עַנְיָא" וְכוּ', קְשָׁרָם לְאֶחָד מֵהַיְלָדִים עַל כְּתֵפוֹ יַחַד עִם מַצַּת הָאֲפִיקוֹמָן, הַמָּרוֹר וּמִינֵי יְרָקוֹת.
וּזְכוּרְנִי כֵּיצַד מוֹר אָבִי זַ"ל כָּרַךְ אֶת הָאֲפִיקוֹמָן בְּמַטְפַּחַת, וְקָשֶׁר אוֹתָהּ עַל כְּתַפִי בִּהְיוֹתִי יֶלֶד, וְצִוָּה עָלַי לָצֵאת וְלָקַחַת מַקֵל בְּיָדִי, וְלַעֲמֹד לְיַד הַדֶּלֶת וּלְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְשָׁאַל: "מֵהֵיכָן בָּאתֶם?" - וְהֵשַׁבְתִּי: "מִמִּצְרַיִם". "וּלְהֵיכָן אַתָּה צוֹעֵד?" - וְהֵשַׁבְתִּי: "לִירוּשָׁלַיִם". וּפָנָיו הָיוּ מְאִירוֹת
כְּאִלּוּ בְּשָׁעָה זוֹ יָצָאנוּ מִשָּׁם, זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ אָמֵן.