ראש השנה ראש השנה-יום הדין או יום ההמלכה? (1 צופה)

[מבקש תורה]

שמעתי בשם הגרח"ש דייטש, ראיה לכך שראש השנה הוא יום ההמלכה בעיקרו,
מהא דהטועה ולא אמר ונתנה תוקף וכו', אינו צריך לחזור,
אבל מי שלא אמר 'המלך הקדוש' צריך לחזור.

 

[בית תפילה]

מהא דהטועה ולא אמר ונתנה תוקף וכו', אינו צריך לחזור,

לחץ כדי לכווץ...

מה הקשר?
המלך הקדוש זה נוסח שחובר בידי חז"ל. ונתנה תוקף זו נוסח שהתחבר מזמן הראשונים

 

[מבקש תורה]

אז 'זכרנו לחיים'
קח את העיקרון, שלא מצאנו את הקריטיות בתפילה על עניני הדין, אלא על עניני המלוכה.

 

[מבקש תורה]

ואני כשלעצמי הייתי אומר,
שאין כאן נידון כלל,
אלא מלכותו ניכרת בדין,
והראיה שגם בעשי"ת חוזרים בתפילה מי ששכח 'המלך הקדוש'
כי אלו ימים של דין ובזה מתגלית מלכותו.

 

[אבא ביתך]

כבר האיר לנו הרמח"ל, וכמו שפירשו היטב מחברי דורינו שהאירו והרחיבו דבריו [וראשון להם רבי חיים פרידלנדר בשפתי חיים], איך המשפט כרוך ותלוי במלכותו, והמשפט הוא תולדת מה שביום זה הוא בבחינת מלך בעולמו.
ובאמת שכל קהל מישראל נצטייר לו ראש השנה בצורה אחרת קצת: יש שהדגישו את המלכות בהדר והרשמיות שבה, יש שהדגישו את הגעגועים לגילוי המלכות, ויש שהדגישו את הדין וקבלת עול המלכות.
וכל לבבות דורש השם יתברך.

 

[הצעיר שבחבורה]

שמעתי בשם הגרח"ש דייטש, ראיה לכך שראש השנה הוא יום ההמלכה בעיקרו,
מהא דהטועה ולא אמר ונתנה תוקף וכו', אינו צריך לחזור,
אבל מי שלא אמר 'המלך הקדוש' צריך לחזור.

לחץ כדי לכווץ...

בספרי ובגמרא מובא הטעם לאמירת מלכיות בר"ה, מפני ש "הרי הוא אומר והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם. שאין תלמוד לומר אני ה' אלהיכם, ומה תלמוד לומר אני ה' אלהיכם - זה בנה אב, לכל מקום שנאמר בו זכרונות - יהיו מלכיות עמהן."

וצל"ע

 

[רבי]

אני חושב שיש איזה טעות שנובעת מאופוריה במקרה הטוב או מקיצורי דרך במקרה הרע.

לכל חבריי היקרים! ראש השנה הוא יום הדין כמובא במשניות ראש השנה בפרק הראשון. זהו זה.

יום הדין אומר מי יחיה מי ימות.

מי שעדיין לא מפחד שיתחיל לפחד.

המלכתו של הקב"ה היא עומדת במרכז. להבדיל אא"ה כמו כל עסק פעיל שעושה מאזן רווחים בסוף שנה כך נעשה מאזן המלכה בתחילת השנה.

כמו אותו אדם שחי בממלכתו של הקב"ה פעיל ויצירתי למען הממלכה, או ח"ו כמה הוא מזיק.

ועל כן ודאי וודאי שיש פה דין על ההמלכה. אבל מי שאינו ראוי להמליך את המלך ואינו מוזמן לטקס ההמלכה זאת אומרת שהוא בחוץ.

 

[רבי]

הקב"ב ברוב רחמיו וחסדיו ומאהבתו העצומה אלינו נתן לנו חודש שלם של הכנה.
ובנוסף הוא מזמין את כולנו לדין שנוכל לטעון ולבקש ולהתחנן.
אבל זה לא מוריד מעצם היום.

 

[בד קודש]

ר"ה הוא יום הדין.
יחד עם זאת הדרך היחידה לזכות באותו דיון הוא "שתמליכוני עליכם ובמה בשופר".
בשום מקום לא כתוב שבכיות וכוונה בונתנה תוקף יועילו לדין,
מה שכתוב זה שאם תמליך את הבורא כמו שצריך - תזכה בדין.

 

[יעקב ירושלמי]

יחד עם זאת הדרך היחידה לזכות באותו דיון הוא "שתמליכוני עליכם ובמה בשופר".

לחץ כדי לכווץ...

ברור שראש השנה הוא יום דין וכמבואר בגנרא.
עם זאת לומר שההמלכה הינה רק דרך לזכות בדין חושבני שאי אפשר.
כי הלא ברכת קדושת היום הינה 'מלוך על כל העולם', ואין זה משום המלכויות כי הלא זוהי ברכת קדושת היום גם בשחרית מנחה וערבית שאין בהם מלכויות.

ויש לעיין עוד במה שהחתימה 'מלך על כל הארץ - מקדש ישראל ויום הזיכרון' אינה מוגדרת 'חותמין בשתים', שבזה ברור שהמלכות ומהותו של יום הם ממש עניין אחד, עם זאת יצויין ש'מלך על כל הארץ' נמצא גם בחתימה.

 

[בד קודש]

ברור שראש השנה הוא יום דין וכמבואר בגנרא.
עם זאת לומר שההמלכה הינה רק דרך לזכות בדין חושבני שאי אפשר.
כי הלא ברכת קדושת היום הינה 'מלוך על כל העולם', ואין זה משום המלכויות כי הלא זוהי ברכת קדושת היום גם בשחרית מנחה וערבית שאין בהם מלכויות.

ויש לעיין עוד במה שהחתימה 'מלך על כל הארץ - מקדש ישראל ויום הזיכרון' אינה מוגדרת 'חותמין בשתים', שבזה ברור שהמלכות ומהותו של יום הם ממש עניין אחד, עם זאת יצויין ש'מלך על כל הארץ' נמצא גם בחתימה.

לחץ כדי לכווץ...

יש לך טעות יסודית אחת, בה גם טעה הרב @רבי
נדמה לך שיש שתי דברים. א' יש ביום הזה דין ב' יש מהות נפרדת ליום (שצ"ע מהי).
אבל אלו לא שני דברים.
כל מהות היום זה הדין ומהות הזכיה בדין היא דרך ההמלכה.

דהיינו, כדי שנזכה בדין קבע הבורא את היום ליום המלכה.
כל היום הוא מסביב למלכות כי כל היום הוא מסביב לדין.
דא ודא אחת היא.
ואלו כל דברי הגמ' - שתמליכוני עליכם זו מהות היום כי זה הדרך היחידה לזכות בדין ומהות היום זה הדין.

 

[יעקב ירושלמי]

כל מהות היום זה הדין ומהות הזכיה בדין היא דרך ההמלכה.

דהיינו, כדי שנזכה בדין קבע הבורא את היום ליום המלכה.

לחץ כדי לכווץ...

ברור לי וברור לכל בר בי רב שאם עניין עיקרי בראש השנה הוא המלכות עד כדי שעל זה נתקן עיקר ברכת קדושת היום, ומבואר גם שביום זה יש דין על כל באי עולם, אין כאן שני דברים שונים לחלוטין זה מזה שאך במקרה הזדמנו לפונדק אחד (ומוכח כן גם מהגמרא כי המקור לדין ברא השנה הוא מתקעו וגו' ליום חגנו, כי חק לישראל וגו', ומבואר שהמשפט שייך ל'חגנו').
אבל מאידך לומר שההמלכה שהקדוש ברוך הוא קבע ביום זה אינה אלא היכי תמצי לזכות בדין הוא גם דבר קשה מאד, ובפרט שמבואר שעיקר תוכן היום שייך אל המלכות, וכמבואר בברכת קדושת היום.
נראה לי שמוכרח להיות הפשט בצורה שתאחד את שני העניינים ותמצא איך שהם שני צדדים של אותו מטבע.
אגב, לדבריך ה'מקרא קודש' וקדושת היום נובעת מהיותו יום דין? או שבגלל היום דין ה' קבע את ההמלכה ומשום שיש המלכה ממילא זה יום טוב, ובעצם מצד הדין בעצמו לא היה צריך להיות יום טוב?. לכאורה זה שברכת קדושת היום נסובה על המלכויות (זה אגב דבר חריג מאד משאר המועדים שהברכה היא על ה'מקרא קדש' והעיסוק הוא ביום בעצמו, ואפילו בפסח הברכה אינה על 'יציאת מצרים') מוכיח שזה נובע משם ולשיטתך שהדין הוא דב נפרד מזה והמלכות נקבעה בעקבותיו, יוצא אם כן שמצד היום דין שכאן לא היה צריך להיות 'מקרא קדש' כלל.

 

[בד קודש]

ברור לי וברור לכל בר בי רב שאם עניין עיקרי בראש השנה הוא המלכות עד כדי שעל זה נתקן עיקר ברכת קדושת היום, ומבואר גם שביום זה יש דין על כל באי עולם, אין כאן שני דברים שונים לחלוטין זה מזה שאך במקרה הזדמנו לפונדק אחד (ומוכח כן גם מהגמרא כי המקור לדין ברא השנה הוא מתקעו וגו' ליום חגנו, כי חק לישראל וגו', ומבואר שהמשפט שייך ל'חגנו').
אבל מאידך לומר שההמלכה שהקדוש ברוך הוא קבע ביום זה אינה אלא היכי תמצי לזכות בדין הוא גם דבר קשה מאד, ובפרט שמבואר שעיקר תוכן היום שייך אל המלכות, וכמבואר בברכת קדושת היום.
נראה לי שמוכרח להיות הפשט בצורה שתאחד את שני העניינים ותמצא איך שהם שני צדדים של אותו מטבע.
אגב, לדבריך ה'מקרא קודש' וקדושת היום נובעת מהיותו יום דין? או שבגלל היום דין ה' קבע את ההמלכה ומשום שיש המלכה ממילא זה יום טוב, ובעצם מצד הדין בעצמו לא היה צריך להיות יום טוב?. לכאורה זה שברכת קדושת היום נסובה על המלכויות (זה אגב דבר חריג מאד משאר המועדים שהברכה היא על ה'מקרא קדש' והעיסוק הוא ביום בעצמו, ואפילו בפסח הברכה אינה על 'יציאת מצרים') מוכיח שזה נובע משם ולשיטתך שהדין הוא דב נפרד מזה והמלכות נקבעה בעקבותיו, יוצא אם כן שמצד היום דין שכאן לא היה צריך להיות 'מקרא קדש' כלל.

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי דבריך כלל.
לפי מה שאני ביארתי הרי שזה שני צדדים של אותה מטבע ממש.

הדין
הוא מהות היום.
כפי שאתה עצמך אומר כל ראש השנה: זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון, כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב.
דהיינו כיון שהיום הוא יום תחילת הבריאה, מן הראוי לדון בו הברואים.

המלכות
דין הוא הביטוי של המלכות.
מלך שלא עושה משפט לא מממש את מלכותו, כנאמר מלך במשפט יעמיד ארץ.
לכן ההכרה במלכות היא סיבה לצאת בדימוס בדין.

אלו שני חלקים שלא נפרדים זה מזה.
מהות היום זהו דין ומלכות כאחד.
אבל בגמ' למדנו שעיקר העבודה שלנו ביום הזה ומה שיוציא אותנו זכאים זה לא הבכיות במי יחיה ומי ימות,
אלא ההכרה השלמה במלכותו יתברך.

אגב, בעומק העניין - מלכויות זכרונות ושופרות מלווים אותנו לאורך כל השנה, על כל צעד ושעל, ועי' בעיקרים שאלו הם ג' עיקרי האמונה.

 

[יעקב ירושלמי]

כעת דבריך התבארו היטב ומיושבים אל הלב, בדברך הקודמים היה ניתן לטעות כי העמדת המלכות נקבעה ביום הזה כדי שעל ידי זה יקיימו ישראל ימליכוני עליכם ויצאו בדימוס. ועל זה תהיתי.

 

[בד קודש]

כעת דבריך התבארו היטב ומיושבים אל הלב, בדברך הקודמים היה ניתן לטעות כי העמדת המלכות נקבעה ביום הזה כדי שעל ידי זה יקיימו ישראל ימליכוני עליכם ויצאו בדימוס. ועל זה תהיתי.

לחץ כדי לכווץ...

צודק.
לצערי לא התנסחתי כראוי.
עמכם הסליחה.

 

[יעקב ירושלמי]

שאלה מרכזית שיש לתת עליה את הדעת היא איך מתפרש המושג 'יום תרועה' 'זכרון תרועה' שזהו הגדרת מקרא קודש דראש השנה בכתובים.

 

[הצעיר שבחבורה]

שאלה מרכזית שיש לתת עליה את הדעת היא איך מתפרש המושג 'יום תרועה' 'זכרון תרועה' שזהו הגדרת מקרא קודש דראש השנה בכתובים.

לחץ כדי לכווץ...

כבר ביאר זאת הרמב"ן בדרשתו, ועיקר דבריו שהזכרון הוא הדין והמשפט, וכן תרועה היינו מדת הדין.

מצו"ב

 

[עוזי ומגני]

יש לך טעות יסודית אחת, בה גם טעה הרב @רבי
נדמה לך שיש שתי דברים. א' יש ביום הזה דין ב' יש מהות נפרדת ליום (שצ"ע מהי).
אבל אלו לא שני דברים.
כל מהות היום זה הדין ומהות הזכיה בדין היא דרך ההמלכה.

דהיינו, כדי שנזכה בדין קבע הבורא את היום ליום המלכה.
כל היום הוא מסביב למלכות כי כל היום הוא מסביב לדין.
דא ודא אחת היא.
ואלו כל דברי הגמ' - שתמליכוני עליכם זו מהות היום כי זה הדרך היחידה לזכות בדין ומהות היום זה הדין.

לחץ כדי לכווץ...

באופן אחר נגדיר זאת כך,
הדין הוא מצידו יתברך, ואין לנו מה לעשות לגבי זה כלום, וזה לא נוגע אלינו, אנחנו וכל באי עולם באשר הם, רק הנידונים.
ולכך לא נכתב זה בתורה, משום שאין כאן כל הוראה מעשית.

מצידינו הוא רק ההמלכה, שכשיש דין על הבריאה, א"כ הדין הוא אם המטרה בקיום הבריאה קיימת לגלות מלכותו,
וזה עיקר תוקף היום מצדינו, הוא לגלות מלכותו, ולקבל עלינו עול מלכותו לכל השנה כולה,
וע"כ ע"ז נסוב קדושת היום דזהו העבודה מצדינו,
וזה המצווה שציוונו הבורא לשמוע קול שופר ולעורר אותנו להמליכו עלינו כראוי

 

[הצעיר שבחבורה]

ולכך לא נכתב זה בתורה, משום שאין כאן כל הוראה מעשית.

לחץ כדי לכווץ...

ראה נא בדברי הרמב"ן שהבאתי לעיל.

מצידינו הוא רק ההמלכה,

לחץ כדי לכווץ...

ההמלכה לא נכתבה בתורה, ובוודאי שלא יותר מאשר הדין

ומכח ה"תרועה" קשה להוכיח דקאי על ההמלכה יותר מאשר על ה"זכרון", והרי בריטב"א נר' שפשטות הדברים היה לומר ד"ובמה בשופר, לא קאי אלא על זכרונות, אלא שהוא מחדש שם דאתרוייהו נאמר.

 

[ימה של תורה]

ישנו קושי ידוע בביאור ענין 'המלך', מהי הגדרתה המדוייקת של 'מלך'? כי יחס המלך והעם אינו כיחס של אדון ועבדים, העם אינו בגדר עבד למלך, א"כ מהי כן הגדרת ויחס המלך אל עמו?

הרב הירש מבאר כי 'מלך' הוא מלשון 'נמלך' אדם נמלך בדעתו פירושו שהוא מחליט כפי דעתו של היום, אף מלך ענינו שהעם נמלך בו, המלך הוא הראש של העם, העם כביכול 'מלביש' על עצמו את ראשו של המלך במקום ראשו הפרטי, ומעתה ראשו הוא ראש המלך בכל צעד הוא פועל לפי ראשו ודעתו של המלך, וכמבואר במשנה באבות בטל רצונך מפני רצונו.
[הוא משווה את 'מלכות' ל'מליקה' - כ' וק' אותיות מאותו מוצא - מליקה הינה הורדת הראש מהגוף כמו 'ומלק את ראשו', כך גם המלכת מלך הינה סילוק הראש מפני ראשו של המלך]

נראה להוסיף על כך, כי מלך הוא מלשון 'מוליך' המלך מוליך את העם, העם צועד בעקבותיו ועל פיו.

ועל פי זה מבואר ענין המלכות כי העם אינם עבדים למלך אלא המלך והעם נעשים כגוף אחד, העם הם הגוף המלך הוא הראש כמובן שהגוף מתנהל על פי הראש.

ידועים דברי הגר"א שמלכות חלוקה מממשלה מלכות היא מרצון ממשלה היא בכח. כל ענינו של המלכות הוא 'קבלת עול מלכות' העם נשאר ברשות עצמו אך מקבל על עצמו ראש חדש, דעת חדשה, הנהגה חדשה.