אולי אפשר לדייק מה'כי תעלה על דעתך' שכתב הרמב״ם בשם הספרי.
טמאת מת פ''ה ה''ג, כתב הרמב״ם
הרי הוא אומר כל הורג נפש וכל נוגע בחלל וכי תעלה על דעתך שזה ירה חץ והרג או זרק אבן והרג נטמא שבעת ימים אלא הורג נפש בחרב וכיוצא בה שנטמא בנגיעתו בכלי שהרג בו שהרי נגע הכלי במת. עכלה''ק.
ולכאורה אם הטומאה היא דבר רוחני ואינה מציאות, אלא דין, לכאו' אין כל מונע שדין ההורג ע''י חץ, יהיו חלים עליו דינים ששייכים לנפש שהרג.
וא''כ למה שלל הרמב״ם בתכלית שיהיה ההורג ע''י חץ נטמא שבעת ימים?
אלא, מוכרח לומר שזוהי מציאות שנמצאת עם הגבלה של מציאות העולם ואינה יכול להשפיע ולפעול על מי שלא בא עמה במגע, לכאו'.
טמאת מת פ''ה ה''ג, כתב הרמב״ם
הרי הוא אומר כל הורג נפש וכל נוגע בחלל וכי תעלה על דעתך שזה ירה חץ והרג או זרק אבן והרג נטמא שבעת ימים אלא הורג נפש בחרב וכיוצא בה שנטמא בנגיעתו בכלי שהרג בו שהרי נגע הכלי במת. עכלה''ק.
ולכאורה אם הטומאה היא דבר רוחני ואינה מציאות, אלא דין, לכאו' אין כל מונע שדין ההורג ע''י חץ, יהיו חלים עליו דינים ששייכים לנפש שהרג.
וא''כ למה שלל הרמב״ם בתכלית שיהיה ההורג ע''י חץ נטמא שבעת ימים?
אלא, מוכרח לומר שזוהי מציאות שנמצאת עם הגבלה של מציאות העולם ואינה יכול להשפיע ולפעול על מי שלא בא עמה במגע, לכאו'.