- הודעות
- 3,443
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,905
- נקודות
- 695
בגמ' סוכה ז. איתא בסיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשרה, הסוכה כשרה [אף שהלחי פחות משיעור טפח ואין בו שיעור דופן] והטעם מפני שאומרים מיגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה עיי"ש. וכך נפסק בשו"ע סימן תרל סעיף ז' עיי"ש. ויל"ע מכמה פנים.
א. בגמ' סוכה כג. קיי"ל דבעינן מחיצה הראויה לשבעה, וכיון שאין הסוכה כשרה אלא בשבת ולא בחול הרי שאינה ראויה לשבעה וצ"ב. וחשבתי לחלק בין שאינה ראויה לשבעה מצד שהסוכה לא ראויה בכך לישיבה כל שבעה ולא הוי דירת עראי, והיינו פסול בעצם הסוכה משא"כ באופן שהסוכה ראויה מצ"ע ורק דיש בה פסול מצד הדין. וראיתי שכעי"ז כתב הגאון חשק שלמה.
ב. כמו"כ צ"ע מדוע לא יועיל גם ליו"ט של סוכות [ברי"ף שם נקט להדיא כך וכן מבואר בשו"ע שם] הא גם ביו"ט איכא איסור הוצאה, ורק הותרה ביו"ט הוצאה לצורך, משא"כ הוצאה שלא לצורך אסורה ביו"ט, ודופן זה מכשירה להוצאה, ונימא מיגו דהוי דופן לענין יו"ט הוי דופן לענין סוכה. וראיתי שכך הקשה הקבא דקשייתא.
ג. כמו"כ יל"ע דקודם השבת שהעמיד את אותה סוכה, אין הסוכה נכשרית בלחי, ורק בכניסת השבת אמרינן מיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה, וא"כ יוצא שקדמה עשיית הסכך לדפנות, ואעפ"כ הסוכה כשירה (עיין רמ"א סימן תרל"ה סעיף א') וצ"ע.
ד. כמו"כ נסתפקתי לפו"ר לפי מה שדנו האחרונים [המנחת חינוך מצוה שכה ס"ק יא והבכורי יעקב סימן תרל] בסכך של עצי אשירה אם פוסל את הסוכה בד' טפחים ככל סכך פסול או שמא כיון דלשריפה קאתי נידון הוא כאויר ופוסל אפילו בג' טפחים עיי"ש. וכן דנו לגבי דפנות סוכה. ובעמק ברכה נקט עפ"י הרמב"ם פי"ז מהל' שבת הי"ב גבי עשה לחי וקורה מאיסוה"נ דרק לענין דבר הצריך שיעור, אמרינן באיסורי הנאה כתותי מיכתת שיעוריה אבל לענין עיקר מציאתו לעולם נחשב הוא כאיתא בעינא וא"כ ודאי דסכך אשירה צריך לדונו כסכך פסול שיפסול רק בד' ולא באויר עיי"ש. ולפי זה יל"ע כשסיכך ע"ג מבוי ומדין מיגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה, אלא שהלחי הוא מאיסורי הנאה, ואה"נ לענין שבת הרי הוא חשיב כאיתא בעינא ומותר לטלטל במבוי וכמו שנתבאר, אמנם לגבי סוכה סו"ס בעי שיעור, והשאלה האם כ"ז בכלל המיגו.
א. בגמ' סוכה כג. קיי"ל דבעינן מחיצה הראויה לשבעה, וכיון שאין הסוכה כשרה אלא בשבת ולא בחול הרי שאינה ראויה לשבעה וצ"ב. וחשבתי לחלק בין שאינה ראויה לשבעה מצד שהסוכה לא ראויה בכך לישיבה כל שבעה ולא הוי דירת עראי, והיינו פסול בעצם הסוכה משא"כ באופן שהסוכה ראויה מצ"ע ורק דיש בה פסול מצד הדין. וראיתי שכעי"ז כתב הגאון חשק שלמה.
ב. כמו"כ צ"ע מדוע לא יועיל גם ליו"ט של סוכות [ברי"ף שם נקט להדיא כך וכן מבואר בשו"ע שם] הא גם ביו"ט איכא איסור הוצאה, ורק הותרה ביו"ט הוצאה לצורך, משא"כ הוצאה שלא לצורך אסורה ביו"ט, ודופן זה מכשירה להוצאה, ונימא מיגו דהוי דופן לענין יו"ט הוי דופן לענין סוכה. וראיתי שכך הקשה הקבא דקשייתא.
ג. כמו"כ יל"ע דקודם השבת שהעמיד את אותה סוכה, אין הסוכה נכשרית בלחי, ורק בכניסת השבת אמרינן מיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה, וא"כ יוצא שקדמה עשיית הסכך לדפנות, ואעפ"כ הסוכה כשירה (עיין רמ"א סימן תרל"ה סעיף א') וצ"ע.
ד. כמו"כ נסתפקתי לפו"ר לפי מה שדנו האחרונים [המנחת חינוך מצוה שכה ס"ק יא והבכורי יעקב סימן תרל] בסכך של עצי אשירה אם פוסל את הסוכה בד' טפחים ככל סכך פסול או שמא כיון דלשריפה קאתי נידון הוא כאויר ופוסל אפילו בג' טפחים עיי"ש. וכן דנו לגבי דפנות סוכה. ובעמק ברכה נקט עפ"י הרמב"ם פי"ז מהל' שבת הי"ב גבי עשה לחי וקורה מאיסוה"נ דרק לענין דבר הצריך שיעור, אמרינן באיסורי הנאה כתותי מיכתת שיעוריה אבל לענין עיקר מציאתו לעולם נחשב הוא כאיתא בעינא וא"כ ודאי דסכך אשירה צריך לדונו כסכך פסול שיפסול רק בד' ולא באויר עיי"ש. ולפי זה יל"ע כשסיכך ע"ג מבוי ומדין מיגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה, אלא שהלחי הוא מאיסורי הנאה, ואה"נ לענין שבת הרי הוא חשיב כאיתא בעינא ומותר לטלטל במבוי וכמו שנתבאר, אמנם לגבי סוכה סו"ס בעי שיעור, והשאלה האם כ"ז בכלל המיגו.
