מה הקשר?! שמה הגרא"ו מנמק שישנם שני חלקים ב'פסול' של הקרבן א) שאסור לו להקריב קרבן בטומאה ב) קרבן שדמו או בשרו טמא - אינו כשר להקרבה, ועל כן הגם ש'איש נדחה - ואין ציבור נדחים' - ועל כרחך שאין עוון להקריב את הקרבן בטומאה, מכל מקום עדיין הקרבן אינו כשר להיקרב על גבי המזבח, ולזה צריך ציץ [וצ"ת כיצד ציץ 'מכשיר' קרבנות, וכן לישנא דקרא מוכיח ש'נשא אהרן את עוון הקדשים', ומוכח שעסקינו הוא באיסורא בעלמא ואכ"מ].הן אמנם דמצינו מקומות בהם יש פסול ויש איסור וכגון בטומאה, ולכך אפי' למ"ד טומאה דחויה בציבור בעי' ציץ, והדברים פשוטים משום דדחוי אינו מכשיר פסול אלא מתיר איסור ולכך בעי' ציץ,
מה הענין הזה קשור לפה?!
עניינם של 'מאכלות אסורות', הם פגיעה במבנה הפיזי של האדם [שבת פו, ב; ע"ז לא, ב; נדה לד, ב;] וכן במבנה הנפשי - נשמתי של האדם [יומא לט, א;] וידועים דברי הגר"ש שקאפ בחי' לנדרים [סי' א] "דכל איסורי התורה יש להם סיבה מוקדמת, דמשום זה הסיבה - הזהירה תורה", ובהמשך שם - "כל מאכלות אסורים - שמטרת האיסור עבור האדם - שלא יתגאל בדברים המטמטמים את הגוף והנפש".
וחזינן בהדיא, הן בסוגיות הש"ס והן בגרש"ש שהקצין שזהו כל תוכן האיסור - שעצם היות הדבר משוקץ ומתועב - זהו כל הסבה באיסורו לאכילת בני אדם.
