האם גוי שקיים תרי"ג מצוות מקבל שכר? | בית המדרש – דיונים תורניים האם גוי שקיים תרי"ג מצוות מקבל שכר? | בית המדרש – דיונים תורניים

דרך המלך

משתמש רשום
gemgem
פרסם מאמר
הודעות
28
תודות
26
נקודות
45
מצאנו בכיבוד הורים בקידושין ובלימוד תורה בבא קמא שגוי מוגדר כאינו מצווה אבל נוטל שכר.
מה לגבי שאר מצוות וכן ישראל שמקיים מצוות של כהן האם מוגדר כאינו מצווה ועושה שנוטל שכר?
 
לכאורה יש בזה ג' חלוקות ברורות:

א) במקום שהתורה מיעטה בפירוש גוי מעשיית המצוה;

ב) במקום שיש צורך בכוונה לשמה;

ג) במקום שיש צורך בשליחות.
 
בהקדמה של רבנו נסים לש"ס, "המצות שהם תלויים בסברא ובאובנתא דלבא הרי הכל מתחייבין בהן מן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ ועל זרעו אחריו לדור דורים כל אשר נברא בצלם האדם",
וכן כתב הרוקח (סימן שס"ו) "בני נח חייבין על הצדקה ועל הלוייה ועל לקט שכחה ופיאה, והעונשו יד עני לא החזיקו, ועל הידור זקן, ועל עשיית מעקה",

המצוות הנ"ל שייכים בהם, משא"כ ישראל שמקיים מצוות שעל הכהן ודאי לא עשה בזה כלום, כי כל עניינם הוא שכהן יעשה אותם, וזה דומה למצוות ישוב א"י, שזה ודאי ל"ש אצל גוי, כי מה שנאמר במצוה הוא שיהודי יישב בארץ.
 
זהו נידון רחב א) האם יש שכר למצוותו ב) האם חשיב כמעשה מצוה או מעשה קוף בעלמא ג) האם בכלל מותר לו לעשות כן.

למעשה, ישנם שלושה סוגי פטורים בתורה א. חרש שוטה וקטן ב. גוי ג. ישראל במצוות כהנים ולהיפוך וכיוצ"ב טובא, ואולי בהזדמנות אנסה להאריך ביסוד הפטור של כל אחד מהם, וכיצד הדברים עולים בקנה אחד עם כל הדינים וההלכות שכן נאמרו בהנ"ל.

ולגופו של עניין: עקרונית זוהי גמרא מפורשת בקידושין [לא, א;] ש"גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה", ומשמע שמעמדם הירוד של מצוות הגוי – הם רק בדרגות השכר שיקבלו על כך, אך ערך המצוה המתקיים בגוף עשייתה - זהו לא נפגם כלל, וכך אנו נוכחים מכך שתרומתם תרומה – עיין מש"כ בפיה"מ בתרומות [ג, ט;] וכן ידוע להוכיח מדברי הרמב"ם מילה [ג, ז;] שכתב שהגם שאסור לישראל להוריד ערלה לגוי מחשש שהגוי ימות, אף על פי כן – באם הגוי התכוון למצוות מילה – מותר למולו.
 
זהו נידון רחב א) האם יש שכר למצוותו ב) האם חשיב כמעשה מצוה או מעשה קוף בעלמא ג) האם בכלל מותר לו לעשות כן.

למעשה, ישנם שלושה סוגי פטורים בתורה א. חרש שוטה וקטן ב. גוי ג. ישראל במצוות כהנים ולהיפוך וכיוצ"ב טובא, ואולי בהזדמנות אנסה להאריך ביסוד הפטור של כל אחד מהם, וכיצד הדברים עולים בקנה אחד עם כל הדינים וההלכות שכן נאמרו בהנ"ל.

ולגופו של עניין: עקרונית זוהי גמרא מפורשת בקידושין [לא, א;] ש"גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה", ומשמע שמעמדם הירוד של מצוות הגוי – הם רק בדרגות השכר שיקבלו על כך, אך ערך המצוה המתקיים בגוף עשייתה - זהו לא נפגם כלל, וכך אנו נוכחים מכך שתרומתם תרומה – עיין מש"כ בפיה"מ בתרומות [ג, ט;] וכן ידוע להוכיח מדברי הרמב"ם מילה [ג, ז;] שכתב שהגם שאסור לישראל להוריד ערלה לגוי מחשש שהגוי ימות, אף על פי כן – באם הגוי התכוון למצוות מילה – מותר למולו.
ואם נימא דשייך בעצם המצוות וכל הנידון הוא על השכר,
א"כ יל"ד מאי טעמא אמרינן דעכו"ם אינו שייך בלימוד התורה, שלכאו' הוא עניין שלא שייך בזה,
אך אם נימא דשייך בגוף המצווה, מה איכפ"ל דלא שיך בשכר, עכ"פ גוף המצווה קיים, ומ"ט לא שייך בעצם לימודה..
 
מצאנו בכיבוד הורים בקידושין ובלימוד תורה בבא קמא שגוי מוגדר כאינו מצווה אבל נוטל שכר.
מה לגבי שאר מצוות וכן ישראל שמקיים מצוות של כהן האם מוגדר כאינו מצווה ועושה שנוטל שכר?
במצוות שאדם מקבל שכר על פי השכל אני לא רואה הבדל,
במצוות אחרות יש מקום לדון ומסברא לא נראה לי שהו מחוייב אבל אין לי מקור.
 
נערך לאחרונה על ידי מנחה:
במצוות שאדם מחויב בהם על פי השכל אני לא רואה הבדל,
במצוות אחרות יש מקום לדון ומסברא לא נראה לי שהו מחוייב אבל אין לי מקור.
מחודש מאד לומר שיש חי' בהגדרה בין מצוות שאדם מחוייב בהם ע"פ השכל למצוות האחרות,
שהרי הנידון האם גוי שייך בלהיות עושה מצווה - הוא נידון האם הגוי שייך במציאות המצווה להגדירו כ'עושה', ומהות המצווה אינה חלוקה בין מצוות שמחויבות מצ"ע למצוות אחרות, והדברים מתמיהים.
 
וכן ישראל שמקיים מצוות של כהן האם מוגדר כאינו מצווה ועושה שנוטל שכר?
כהמשך להודעה הקודמת, הפטור של כהנים ממצוות ישראל, והישראל ממצוות הכהנים - אינם חוסר צלילות הדעת [כחרש שוטה וקטן] ואינם אנשים שאינם לא נצטוו בפועל במצוות [כגויים] אלא נעדר מהם מעלת הכהנים הנזקקת למצוות הללו, וכיון שאינם רק 'פטורים' אלא אין להם כלל 'סיבת חיוב' אזי הם חשובים כמקיימים, וכדאמרינן בע"ז [כח, א;] שאשה כמאן דמהילא דמיא, וכיוצ"ב טובא.

והדברים מוכרחים, דאילו היה שייך כלל 'סיבת חיוב' במצוות לענייני הכהנים, אזי כיצד ניתן לכל ישראלי לכתוב ספר תורה, הלא הלכה פסוקה היא שמי שאינו שייך אף במצוה אחת - פסול מכתיבת ספר תורה [כממזר ודומיו עי' ש"ך יו"ד רפא, ח;] ועל כרחך שכי האי כיון שלא שייך בהם עצם ה'סיבת חיוב' - חשיב שפיר כמקיימים.
א"כ יל"ד מאי טעמא אמרינן דעכו"ם אינו שייך בלימוד התורה, שלכאו' הוא עניין שלא שייך בזה,
ת"ת שונה מכל המצוות דגזרה התורה שהויא "מורשה" לישראל ולא לעכו"ם [סנהדרין נט, א;] וכן שביתת שבת הוי גזירת הכתוב כמבו' בסוגיות שם, אולם בשאר מצוות לא נאמר כך.
 
בהקדמה של רבנו נסים לש"ס, "המצות שהם תלויים בסברא ובאובנתא דלבא הרי הכל מתחייבין בהן מן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ ועל זרעו אחריו לדור דורים כל אשר נברא בצלם האדם",
וכן כתב הרוקח (סימן שס"ו) "בני נח חייבין על הצדקה ועל הלוייה ועל לקט שכחה ופיאה, והעונשו יד עני לא החזיקו, ועל הידור זקן, ועל עשיית מעקה",

המצוות הנ"ל שייכים בהם, משא"כ ישראל שמקיים מצוות שעל הכהן ודאי לא עשה בזה כלום, כי כל עניינם הוא שכהן יעשה אותם, וזה דומה למצוות ישוב א"י, שזה ודאי ל"ש אצל גוי, כי מה שנאמר במצוה הוא שיהודי יישב בארץ.
הרוקח כתב שיש מצוות שהגוי חייב אבל לא התייחס לאם מקבלים שכר.
וכן על ישוב א"י אולי יש בעצם ענין עצמי לישוב בא"י ישראל ולאו דווקא ביהודי רק שהוטל עלינו החיוב ליישב את הארץ שזה אומר לנו שדווקא יהודים אבל רק מכוח זה שאנחנו התחייבנו.
 
כהמשך להודעה הקודמת, הפטור של כהנים ממצוות ישראל, והישראל ממצוות הכהנים - אינם חוסר צלילות הדעת [כחרש שוטה וקטן] ואינם אנשים שאינם לא נצטוו בפועל במצוות [כגויים] אלא נעדר מהם מעלת הכהנים הנזקקת למצוות הללו, וכיון שאינם רק 'פטורים' אלא אין להם כלל 'סיבת חיוב' אזי הם חשובים כמקיימים, וכדאמרינן בע"ז [כח, א;] שאשה כמאן דמהילא דמיא, וכיוצ"ב טובא.

והדברים מוכרחים, דאילו היה שייך כלל 'סיבת חיוב' במצוות לענייני הכהנים, אזי כיצד ניתן לכל ישראלי לכתוב ספר תורה, הלא הלכה פסוקה היא שמי שאינו שייך אף במצוה אחת - פסול מכתיבת ספר תורה [כממזר ודומיו עי' ש"ך יו"ד רפא, ח;] ועל כרחך שכי האי כיון שלא שייך בהם עצם ה'סיבת חיוב' - חשיב שפיר כמקיימים.

ת"ת שונה מכל המצוות דגזרה התורה שהויא "מורשה" לישראל ולא לעכו"ם [סנהדרין נט, א;] וכן שביתת שבת הוי גזירת הכתוב כמבו' בסוגיות שם, אולם בשאר מצוות לא נאמר כך.
מה למעשה הגוי המקיים וישראל שמקיים את מצוות הכהן מקבלים שכר או לאו.
לא הבנתי מתוך הדברים.
 
מחודש מאד לומר שיש חי' בהגדרה בין מצוות שאדם מחוייב בהם ע"פ השכל למצוות האחרות,
מבו' ברמב"ן [בראשית ו, יג;] שאנשי דור המבול נענשו על החמס - וז"ל "והטעם מפני שהיא סיבה מושכלת אין להם בה צורך לנביא להזהיר", וכך מבו' ברבינו בחיי [בראשית יח, כ;] גבי אנשי סדום, וכך החזקוני [בראשית ז, כא;] ביאר לגבי קנין שנענש על שפיכות הדמים שעשה וכיוצ"ב טובא, וחזינן בהדיא שישנם נורמות אנושיות המחויבות עפ"י שכל, שהלא בכולי הנך - באף שלא נצטוו - נענשו.
 
מבו' ברמב"ן [בראשית ו, יג;] שאנשי דור המבול נענשו על החמס - וז"ל "והטעם מפני שהיא סיבה מושכלת אין להם בה צורך לנביא להזהיר", וכך מבו' ברבינו בחיי [בראשית יח, כ;] גבי אנשי סדום, וכך החזקוני [בראשית ז, כא;] ביאר לגבי קנין שנענש על שפיכות הדמים שעשה וכיוצ"ב טובא, וחזינן בהדיא שישנם נורמות אנושיות המחויבות עפ"י שכל, שהלא בכולי הנך - באף שלא נצטוו - נענשו.
אה"נ דהבאת מקורות יפים,
אך בהבנה הוא צ"ב,
אנא באר את עומק הדברים.
 

הודעות מומלצות

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון