- הודעות
- 155
- תודות
- 410
- נקודות
- 56
פתחתי וראיתי שפרשתי נכון
מי שאוהב את ה' לא היה מסכים להוציא שבוע מחייו
תעשה את הסקר בישיבה חסידית ותחזור לכאן
- מתחיל חוט משה גולדמן
- תאריך התחלה
-
- תגים
- בחורי ישיבות חינוך עבירות עונש שכר
- הודעות
- 135
- תודות
- 365
- נקודות
- 56
מי שאוהב את ה' אז גם עושה דברים בשביל זה, ולפעמים קשה לו, ולא יוותר על הקב"ה אלא ירצה שרצונו של הקב"ה יהיה שהוא לא יעשה את המצוות הללו.
קצת קשה לחשוב על אורח חיים חילוני, תנסה לשאול את עצמך את אותה שאלה על תאוות היתר, לו היית מקבל שבוע שבו מותר לך לעשות ככל העולה על רוחך במה היית בוחר, האם להתענג בחכמת הבורא או בעידון החומר העכור, סוג של מבחן עצמי.
יהי חלקי עמהם
מסופר על הגר"ש פינקוס שישב בסמינר לבעלי תשובה יחד עם רבי עזריאל טאובר ושאלו האחד את חברו מה היה עושה לו היה נולד כגוי.
ענה הגר"ש ואמר הייתי מקריב בבמה ומתגייר!
ענה לעומתו רבי עזריאל טאובר אני הייתי מתגייר מיד!
ואמר הגר"ש שהוא כליטאי מרגיש יותר את הקשר עם הבורא דרך קיום המצוה ואילו רבי עזריאל החסידי מרגיש את קירבתו לבורא מתוך עצם היותו בנו חביבו.
מערכת היחסים בין היהודי לבוראו היא מערכת של קירבה והזדהות עמוקה, מתוך אמונה הכרתית שאין דבר יותר נעלה מאצילותו יתברך כפי שהיא מתגלמת בתורת ה' וחכמתו, לו היה מדובר בהנחיות מצוצות מכרסו של עריץ היית צודק, מדובר בסולם עלייה שעל ידו נזכה לתכלית השלמות שלמענה נברא כל היקום.
מינות שאני, ולא תתורו אחרי לבבכם כתיב
את מה שחסידישע כולל יונגערמאן ניסה להגיד נדיב לב הסביר מצוין...
('קצת' לא אהבתי את העליהום...)
שוב
מניעת התגשמות היא מטרה בפני עצמה רק אצל נזירים בטיבט ומסתגפים בהודו, וכל כיו"ב
ביהדות יש קרבת אלקים דרך מצוותיו
לעתים המצוה היא אפילו לאכול בשר בהמה נא ללא בישול [נראה מי יודע באיזה מקרה?...]
לעתים היא לעסוק בפריה ורביה, ולעתים אפילו תוך כפיה [ביבום, כשאיננה מעוניינת (לא נדון בפרטים, אני דן בעקרון)]
לעתים היא להרביץ [שליח בי"ד במלקות]
לעתים היא להרוג [עמלקי, שליח בי"ד בד' מיתות בי"ד]
לעתים לבזות [סוטה, דיין שמקבל שוחד (לשון השו"ע)]
כלפי דבר שהתורה לא גילתה מאומה לגביו - אינני מכיר מושג של 'רוח הדברים'
התורה לא אמרה שום התייחסות האם לעצב את השולחן שלי בצבע פליז, ואין שום התגשמות בזה [אפשר לדחות מ'מרחיבין דעתו של אדם' - אבל מי אמר שזו מצוה?]
אם היתה 'חופשה שנתית' למשך שנה שבה אין הגבלות, באישור הבוס ואולי אף בעידודו - הרי שלא היתה זו התגשמות מאוסה
אין מעלה בצום שלא בימי הצום, בגלות מהבית שלא בסוכות, באכילת דיקטים שלא בפסח, וכל כיו"ב [והוא אפילו בבחינת בל תוסיף]
הצעיר שבחבורה
בית המדרש/הלכה ומנהג
חבר צוות
מנהל תוכן
מנהל פורום
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
- הודעות
- 5,696
- תודות
- 16,700
- נקודות
- 655
לכהנים שדעתם יפה :)
לא כל מה שהעולם המודרני חושב כהתגשמות הוא אכן כך בהגדרה האלוקית.
צודק, רוח הדברים היא אכן הגדרה מאוד לא מדויקת.
כתב הרמב"ן פרשת בפרשת קדושים וז"ל:
אבל בתורת כהנים ראיתי סתם, פרושים תהיו, וכן שנו שם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני - כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים.
ולפי דעתי אין הפרישות הזו לפרוש מן העריות כדברי הרב, אבל הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד שבעליה נקראים פרושים, והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים, והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין, א"כ ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה.
לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות, ימעט במשגל כענין שאמרו שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין, ולא ישמש אלא כפי הצריך בקיום המצוה ממנו, ויקדש עצמו מן היין במיעוטו, כמו שקרא הכתוב הנזיר קדוש, ויזכור הרעות הנזכרות ממנו בתורה בנח ובלוט, וכן יפריש עצמו מן הטומאה, אע"פ שלא הוזהרנו ממנה בתורה, כמו שהזכירו בגדי עם הארץ מדרס לפרושים, וכמו שנקרא הנזיר קדוש בשמרו מטומאת המת, גם כן וגם ישמור פיו ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה, ומן הדבור הנמאס, כענין שהזכיר הכתוב וכל פה דובר נבלה, ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות, כמה שאמרו על רבי חייא שלא שח שיחה בטלה מימיו, באלו ובכיוצא בהן באה המצוה הזאת הכללית, אחרי שפרט כל העבירות שהן אסורות לגמרי.
עד שיכנס בכלל זאת הצוואה הנקיות בידיו וגופו, כמו שאמרו והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן ערב. כי אע"פ שאלו מצות מדבריהם, עיקר הכתוב בכיוצא בזה יזהיר, שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם, שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים, וזה דרך התורה לפרוט ולכלול בכיוצא בזה.
הוי אומר לא לחינם ערכו גדולי כל הדורות צומות וגלות ובהערת אגב מצות זה לא דיקטים
ברור אבל זה בלתי אפשרי ללא מניעת ההתגשמות.
כתב בחוה"ל שער חשבון הנפש פ"ג וז"ל:
וכבר אמר אחד מן החכמים, כאשר לא יתחברו בכלי אחד המים והאש כן לא תתחבר בלב המאמין אהבת העוה"ז ואהבת העוה"ב, ואמרו העוה"ז והעוה"ב כשתי צרות, כאשר תרצה האחת מהן תקציף השנית עכ"ל.
היינו הך.
תאוות אסורות הם לא סתם אסורות,
הבורא לא חיפש להטיל עלינו עיצומים ולכן אסר עלינו את הדברים האסורים.
הוא אסר אותם כי כך הדרך הכי נכונה לחיות,
ואחר שנולדתי כחרדי וקלטתי את היסוד הזה - לא ארצה לשנות את חיי האסור והמותר שלי.
ההבדל הוא בגישה.
הרב @חסידישער כולל יונגערמאן זלזל בעולם הליטאי כולו על בסיס ריקן ומתוך דעה קדומה והאדיר את זה החסידי בלי שום סיבה,
לעומתו הרב @נדיב לב הביא הסבר לוגי אמיתי ללא חילוק בין מגזרים ועדות, והסברו שייך גם בתוך החסידים וגם בתוך הליטאים.
דהיינו, זה לא חילוק בין חסידים לליטאים.
גם אצל הליטאים יש מי שמכיר בפנימיות העבודה ובדביקות, וגם אצל החסידים יש מי שלא מכיר בכך ועושה הכל מלומדה.
הרב נדיב לב חילק את החילוק האמיתי, בעוד הרב החסיד 'האמיתי' חילק לפי עדות בישראל...
בגלל זה אני אומר שהסקר האמיתי הוא בתאוות היתר
לדבריך, יהודי חרדי שפתאום נודע לו שהוא בעצם גוי - אמור להמשיך את החיים שלו כך [כל עוד איננו מתגייר]? יש בזה איזו מעלה?
כל הנידון ברמב"ן וכד' -הם בדברים שבהם רצון השם הוא ברור, וההתקדמות בכיוון הזה היא פרישות רצויה אף כשלא פוגע באיסור
אבל בדבר שכלפיו אין כלל גילוי מהבורא שיש בזה מעלה, כגון באותו 'שבוע חופש' היפותטי, שאחת מההגדרות שלו היתה שאין בזה שום השפעה שלילית על הרוחניות - אינו ענין לדברי הרמב"ן, ואין שום מעלה בפרישות הזו, כפי שאין שום מעלה במי שנמנע מלהריח פרחים או מלהסתכל על מפל מים יפה או מלשמוע את קול גלי הים, או מללטף פרווה רכה.
כפי הנראה מתגובתך הנך מסכים שאינו דומה הנהנה מריח הפרחים להנאת עצמו לבין הנהנה בשביל לפקח דעתו לעמל התורה ובנושא זה השתווינו.
לגופם של דברים - כמובן שגדול המצווה ועושה אבל תסכים אתי שכלל הנבראים כולם לא נבראו אלא למען המטרה העליונה והטוב המוחלט, גם הגויים (אפי' שאנחנו לא רגילים לחשוב על זה), ולו יתברר ליהודי שהוא נטע עם זר חלילה עדיין יש לו תכלית למענה נברא, ואפי' אם הוא לא יקבל עונש על כל שס"ה לא תעשה, עדיין יוכל להגיע למעלות מסוימות על ידי עבודתו את האלקים ואולי אף ביום מן הימים להצטרף ללגיונו של מלך, וכל המכיר במעלת העבודה בודאי לא יזניח הזדמנות כזו, אף אם לא זכה לשמוע את קול ה' למרגלות הר סיני.
(בלעם זכה לנבואה נבוכדנאצר קיבל שכר פסיעות והרמב"ם כותב שאריסטו השיג קרוב למעלת הנבואה וכו' וכו')
הסתכל באוריתא וברא עלמא - העולם נברא לפי האסור והמותר.
יהודי חרדי שנודע לו שהוא גוי, כדאי לו מאוד מאוד להתגייר ובלי שום קשר לזה כדאי לו מאוד שלא לאכול מאכלות אסורות, ולהיזהר בעריות, וכו'.
הסקר רק אומר שהבורא לא מעניש על עבירות ולא נותן שכר על מצוות, אבל ברור שהעולם נשאר כמות שהוא.
- הודעות
- 9,578
- תודות
- 17,442
- נקודות
- 1,280
הבעיה היא שהוא לא אמר כלום, רק זרק סיסמאות באויר.
לפני שאתה מותח ביקורת על חברים ותיקים כאן, תצבור 'קצת' ותק.
הניק הנ"ל ידוע בכך שהוא מטריל הרבה דיונים עם סיסמאות, ולכן אפילו אם נראה לך שהעליהום לא מוצדק, תדע שיש לזה סיבה טובה.
אין לגוי שום מעלה בהמנעות מאכילת שרצים, ומסתמא גם לא בהמנעות מראיית פריצות, כפי שלסגפנים ההודים אין שום מעלה בתענית דיבור של עשרות שנים או בישיבה על מיטת מסמרים
אותו בן תורה שנודע לו שהוא גוי, הוא ככל הגוים בלי שום יתרון, אף אם מאחוריו שנים רבות של מניעת תאוות
יתכן שיהיה יותר נעים לחיות בקרבתו, וגם סביר שהוא פחות ירמה את הבריות במדות ומשקלות
בלעם זכה לנבואה - זו בדיוק הוכחה כפי מה שטענתי - הרי הוא היה הגוי הרחוק ביותר מהמנעות מגשמיות
זה לא ניתוק הברית אלא לא לכרות אותו מראש.
- הודעות
- 140
- תודות
- 578
- נקודות
- 76
לא זלזלתי רק תארתי את מציאות שמפורסמת לכולם.
- הודעות
- 140
- תודות
- 578
- נקודות
- 76
אני כותב רק ברצינות.
התורה יכולה להביא לעונג אמיתי אבל יכולה להביא לסם המוות.
חברים מקוונים לאחרונה
- AVRAHAM
- MMH
- א. ל.
- אארי במסתרים
- אבא ביתך
- אבקש
- אברך 11
- אברך מעמיק
- אברך קלאסי
- אדרת
- אהבת ישראל
- אהרון. כהן. חיים. סופר. מומחה.
- אהרן הירש
- אוצר הדורות
- אור זרוע לצדיק
- אורות
- אוריאל
- אוריה ק.
- אחד מארץ
- איישר חילי
- אילת השחר
- איסר האטלקי
- איש אמת
- איש חסיד היה
- איש יהודי
- איש תורה
- איתי טנא
- אך טוב וחסד
- אל'יהו
- אלחנן מ
- אלי אילני
- אליהו נחמן
- אם היו
- אמר הקטן
- אמר ליה
- אמרי פי
- אני יודע
- אנש א'
- אנשיל
- אספן עתיקות
- אפרים
- ארז בלבנון
- ארצישראל
- בדליג
- בור סוד
- בינה לעתים
- בית תפילה
- בלוגר
- בליש
- במחשבה תחילה
- בן יוסף
- בן עזאי
- בן עלייה
- בן פטורא
- בן תורה
- בעל דבר
- בעל החלומות
- בצלצלי שמע
- בר אביי
- גביהא בן פסיסא
- גברא זוטרא
- גוב האריות
- גפטון
- ד. ח.
- דברי התלמיד
- דובר ארמית
- דוד בן ישי
- דוד המלך
- דעת
- דרשני
- האיש השרוי בשמחה
- החושב
- החפץ חיים
- היא אוצרו
- הלכה בפרשה
- המכיר את מקומו
- הנעלם שבמשה
- העמל
- הצעיר שבחבורה
- הרב הירושלמי
- הרב מרודוש
- השוקד
- השר מקוצי
- והב בסופה
- ולא כלום
- ונחנו מה
- זושא
- חוצניק
- חזקי
- חיים ארוכים
- חיינו
- חיל
- חכמתא
- חן וחסד
- חסידישער יונגרמאן
- חקר הלכה
- טביה
- י הירשזאהן
- יאר
- יהודי מא"י
- יהודי פנימי
- יהודי פשוט ממש
- יהודלה
- יהונתן איבגי
- יואל שילה
- יורנו בדרך
- יושב אהל
- יחיאל דוד
- ימה של תורה
- ימינו תחבקיני
- יעקב 5
- יצחק א
- יצחק ב.
- יצחקוב
- יקטן
- יראת ה'
- ירושלמי יונגרמאן
- יש קונה עולמו
- ישי נוי
- ישעיהו מנחלת דן
- ישראל אדלר
- ישראל מאיר מליק
- ישרע'ס
- כללים
- כתבי תורה
- ל.מ.
- לב שומע
- לי נראה
- למה זה תשאל לשמי?
- מאגר התורני אוצ' התורה
- מאן דכר שמיה
- מאריס01
- מביט
- מבקשי תורה
- מה ידידות
- מוישי שטיין
- מי ישורנו
- מכנדבי
- מלפני אוריאל
- ממוני גבך
- ממזרח שמש
- מנוח
- מעצב
- מרכבות פרעה
- מרכז
- משה אוהב תורה
- משה נ
- מתקרב
- ן' מיגאש
- נאמן
- נאמן האוצר
- נדיב לב
- נהנה מקושיא טובה
- נהר מעדן
- נוח לבריות
- נוסקה
- נחמד-לפי
- נחמן ל.
- נפשי חמדה
- נקודה טובה
- עבד ה'
- עבדא דקודשא בריך הוא
- עוז לו בך
- עוזי ומגני
- עמך
- ענף מעצי היער
- פארענצ'עס
- פותח שערים
- פי אביעה
- פלוריש
- פנחס נחום
- פנחס ע
- פרידנזון
- צמא דעת
- צריך ביאור
- קהלת בניהו
- קוצר ברינה
- קטן
- קטנטן
- קלמן
- קרית מלך
- קרנש
- ראם
- רב בת״ת
- רוצה לדעת תורה קדושה
- רחמים
- רפאל העכט
- רפאל ממודיעין
- ש.פ.ה
- שאינו יודע לשאול
- שוכן אהל
- שומע כעונה
- שטייגעניסט
- שלום23
- שלומי
- שלמה דייטש
- שמואל הקטן
- שמחנו
- שמעון הגלילי
- שמעון ן' יוסף
- תיבת גמא
- תיקו
- תלמיד אחד
- תלמיד חכמי הדור
- תנא קמא
- תשב"ר
- תתאה גבר
