בס"ד בעקבות מה שהזכיר
@לב טוב בדקתי וראיתי שכבר עמדו בזה גדולים ממני (עכ"פ בנוגע לאנינות) מלבד הז"ר שהוזכר כאן (וברוך שכוונתי).
פרדס יוסף בראשית פרק כב פסוק ז
[קיד] ויאמר יצחק (כ"ב, ז). עיין בספר קרבן שבת (פ"א סימן א') דקשה למה לי ב' פעמים אביו, וגם מה השיב לו הנני בני, ועוד דקדוקים. וי"ל דקשה הלא ע"י עקידה נולד ריעותא גדולה, דיתעורר מה שאמרו ליצני הדור דמאבימלך נתעברה, דאם היה בנו אב לא יוכל להיות אכזר לשחוט בנו יחידו. ותירץ עפ"י מדרש רבה [ב"ר פ"ז, ה] שיוסף לא רצה לזנות עם אשת אדוניו, שאמר אולי יצוה ה' להקריב אותי ואהיה פסול מכח הטומאה שאטמא עמה, עיין שם. וא"כ מכל שכן ממזר שנולד בטומאה שפסול, וא"כ אדרבה מכח זה שצוה לו להקריב יצחק ראיה שאינו ממזר, דממזר פסול להקרבה:
וזהו שאמר ויאמר אבי, אם אתה אבי באמת מנין לך אכזריות כזה, וראיה שאינך אבי. והשיב הנני בני, שזה אמת שהנך בני ולא מאבימלך, מיד ויאמר יצחק איה השה, ואם תקריב אותי יאמרו מאבימלך, ויאמר אלקים יראה וכו', רצה לומר שמכח זה שאלקים יראה לו השה, לו דייקא, להקריב רק אותך, יהיה ראיה שאתה בני שכשר אתה להקרבה, עיין שם, ועיין עוד בקומץ המנחה (פרשת שמיני):
ובשם הר"ר העשיל ז"ל הובא דהפירוש ויאמר יצחק אל אברהם אביו, רצונו לומר דהאמירה היה רק בשביל שהיה אביו, ויאמר אבי,
ואם תשחט אותי אתה תהיה אונן ותפסל בעבודה, כי אני רואה האש ועצים שאתה רוצה להקריב קרבן ואסור באנינות, אלא ודאי שאין ברצונך לשחוט אותי, רק דעתך להקריב קרבן אחר, וא"כ איה השה לעולה:
ובספר משנת דר' אליעזר תירץ קושיית יצחק, על פי מדרש [ב"ר ל"ב, ז] ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו אותן ז' ימים התנהג ה' אבלות על עולמו, שבשר ודם אינו יודע מה שעתיד להיות, לכך נוהג אבלות לאחר מיתה, אבל ה' יודע עתידות התנהג אבילות מקודם,
וזהו שאמר הכתוב אלקים הוא אשר בחר בך לעולה, וידעתי מקודם להתנהג באנינות ואבילות, ויכול אני להקריב אותך אף לאחר שאשחוט אותך, ולא חל עלי שום אנינות כלל:
<ועיין ספר ילקוט האורים [וירא בפסוק ויאמר יצחק]. והגאב"ד דפה שליט"א העיר מדוע לא חל אנינות עליו, ואפילו באבלות צריך עיון דהא היה רק ג' מן האמירה>:
ובירחון קול תורה היוצא לאור פה פאביאניץ (שנה א' סימן י"א) הביא בשם הגאון מדווינסק, עפ"י מה שאיתא
בפרק דרבי אליעזר (פל"א) וזה לשונו וכהן גדול הגיש מנחתו, עיין שם, וכן הוא בפיוט ליום ב' דראש השנה בשחרית (בסליחה המתחלת אשר מי יעשה כמעשיך). ואינו מובן, דלמה צריך להיות כהן גדול, הא כהן הדיוט כשר לעבודה, ורק דאונן פסול לעבודה, אבל כהן גדול מקריב אונן וכמו שאמרו בהוריות [י"ב ע"ב], ועיין לעיל (כ"א, י"ד):
והגאון אב"ד דפה שליט"א ציין על זה, עיקר הדברים כן כתב המגן אברהם בזית רענן, ורד"ל בביאור לפרקי דרבי אליעזר העיר דהוי במה, גם מה שייך אנינות בכגון זה. עיין שם. ובסימן כ' העיר גם כן, דאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם כמו שאמרו בזבחים (י"ז ע"ב) והוי להו זרים, וא"כ דלא מצינו דאברהם אבינו היה לבוש בגדי כהונה, ועדיין קשה כלום יש קרבן בלא כהן. וי"ל כיון דשחיטה כשרה בזר ומחוסר בגדים, א"כ אסור ללבוש בגדי כהונה בשחיטה משום כלאים, ועיין חתם סופר (שו"ת יו"ד סימן ס"ט), וכאן הוי קודם שחיטה, על כן לא לבש בגדי כהונה:
ועוד י"ל דאיתא ביומא (מ"ה.) דזר אסור ליקרב למזבח, ועיין משנה למלך [פ"ט מביאת המקדש הט"ו], וא"כ הוא הדין מחוסר בגדים דהוי ליה כזר, א"כ בעקדה דהיה על גבי מזבח איך היה רשאי בלי בגדי כהונה. וי"ל ע"פ דברי תוס' קידושין דנשים שאינן מוזהרות על בגדי כהונה לא הוי מחוסר בגדים, עיין שם. א"כ גם קודם מתן תורה נהי דאבות קיימו כל התורה, מכל מקום בגדי כהונה לא נצטוו, הוי להו כנשים דלא חשיבי מחוסרי בגדים כלל:
משאת המלך בראשית פרק כב פסוק ז
ות"ח העירני דמ"מ אכתי יש לבעל דין לשאול מנ"ל ליצחק שזה יהא שה, אולי יהיה הקרבן אחת מהבהמות הגסות. ויש לתרץ זאת בדרך רחוקה, דהנה כבר העיר הצפנת פענח על מה דאיתא בב"ר (פנ"ה י') שאמר אברהם להקב"ה הרי איני כהן [מזה מבואר ומוכח נמי כהמשך חכמה הנ"ל שבמקום המקדש צריך הקרבה הכשרה בביהמ"ק, בין במין הקרבן ובין שיהא בכהן ולא בזר]
וא"ל הקב"ה כבר מניתי אותך לכהן, מיהו בפרקי דר"א (פל"א) איתא מניתי אותך לכה"ג, והק' למה הוצרך להיות כה"ג ואין די ככהן הדיוט, ותי' שהרי לאחר שישחוט את יצחק הרי יהיה אונן ויאסר להמשיך ההקרבה, ואך באם יהיה כה"ג אז יוכל להקריב כדין כה"ג שמקריב אונן. מיהו למד"ר שאמר מניתי אותך לכהן ולא אמרו כה"ג, צ"ל ע"כ שיוכל אברהם להקריב מיד בזמן שיצחק מפרכס קודם שימות, ואע"פ דקיי"ל בזבחים כ"ה. שהמקבל צריך שיקבל כל דמו של פר, והרי הוא לא יוכל להמתין לקבל כל דמו בעודו מפרכס, מ"מ הרי אין זה אלא לכתחילה:
