• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה

מי שפרע

משתמש רשום
gemgem
הודעות
86
תודות
213
נקודות
38
החסידות בעיני גדולי הדורות - בעד ונגד
 

קבצים מצורפים

המשך
 

קבצים מצורפים

עוד
 

קבצים מצורפים

בעד
 

קבצים מצורפים

בעד
 

קבצים מצורפים

הכי חשוב לקרוא את מאמר המתוק של הרמ"מ שלוזינגר זצ"ל. שהביא לכאן הרב @מי שפרע בקובץ PDF כי הם קילורין לעיינים לא לחטט בנבכי ומחלוקות העבר וכולנו בני איש אחד אנחנו, לעבדו שכם אחד עיין עליו.
 
 
בענין דברי הנתיבות (מובא בהודעה 1), הוא מדבר על שמחה המביאה לשחוק וקלות ראש (כך מובן היטב למי שיקרא את כל הסעיף מתחילתו ועד סופו ולא ישלוף רק כמה תיבות), ובזאת ר"נ יסבור בדיוק כמוהו.
 
מסופר על רבי רפאל זיסקינד הכהן [כיהן כרב בהמבורג, כונה גם הרב רפאל המבורגר תלמיד קרוב של הגר"א ותלמיד השאגת אריה], שביקשו ממנו לחתום על כתב החרם נגד החסידים ותנועת החסידות, וכדי לשכנעו, טענו בפניו – הנה, אף הגאון מוילנא חתם על כתב החרם, והרי ידוע שהגאון מוילנא כמוהו כמלאך ה' צבא-ות, ואם חתם, כיצד לא תחתום אתה?

השיב על כך הרב, אכן הגאון מוילנא הוא כמלאך ה', ועל כך איני חולק, אך אשאל אתכם שאלה כאן על פרשת העקידה:
כשהקב"ה ציווה על אברהם להימנע מן השחיטה, הוא עשה זאת באמצעות מלאך ("ויקרא אליו מלאך ה'"), אך אם כך, מדוע לפני כן, כשציווהו לשחוט, הוא פנה אליו בעצמו ממש, ולא מצאנו שהיה זה באמצעות מלאך ("והאלוקים ניסה את אברהם ויאמר אליו וגו'")?

אלא ללמדך, שיש הבדל בין ציווי "לשחוט" לבין ציווי "להימנע משחיטה": בציווי להימנע משחיטה, אכן די במלאך; אך בציווי "לשחוט", לא די במלאכים [ובנמשל – אין לי ספק שהגר"א הוא כמלאך ה', אך כדי לחתום על החרם ו"לשחוט" אחרים, דרוש יותר מהפניה ל"מלאך אחר" שעשה כך…].

סיפור זה מובא גם ב"אוצר חיים" על בראשית, אך שם הסיפור הוא על ר' חיים מוולוז'ין.
 
הבאת דברי הנתיבות בעניין השמחה כאילו הם קשורים להתנגדות לחסידות - מגוחכת בעיני.

(לבאר דעת מוהר"ן ושאר הגדולים הרבים הסוברים כמותו בעניין להיות בשמחה לשם עבודת ה' - אין אשכול זה מתאים, לדעתי. רק אזכיר שהתנגדותו לשמחה ללא תכלית, שחוק וקלות ראש - מבוארת בספרים בכמה מקומות)
 
הבאת דברי הנתיבות בעניין השמחה כאילו הם קשורים להתנגדות לחסידות - מגוחכת בעיני.

(לבאר דעת מוהר"ן ושאר הגדולים הרבים הסוברים כמותו בעניין להיות בשמחה לשם עבודת ה' - אין אשכול זה מתאים, לדעתי. רק אזכיר שהתנגדותו לשמחה ללא תכלית, שחוק וקלות ראש - מבוארת בספרים בכמה מקומות)
איך אפשר לומר שהנתיבות ור' נחמן אוחזים אותו דבר כשר' נחמן כותב ''מצוה גדולה להיות בשמחה'' והנתיבות כותב שאין כזו מצוה להיות בשמחה?
 
איך אפשר לומר שהנתיבות ור' נחמן אוחזים אותו דבר כשר' נחמן כותב ''מצוה גדולה להיות בשמחה'' והנתיבות כותב שאין כזו מצוה להיות בשמחה?
לא נכנסתי לשאלה אם הנתיבות סובר כרבי נחמן ושאר הגדולים הרבים שעימו. התייחסתי רק להבאת הדברים כחלק מ'התנגדות לחסידות'.
יתכן שיש כאן באמת חילוקי דעות, ויתכן אולי שאפשר ליישב (כאן בשמחה לשם מצוה ועבודת ה' וכאן בשמחה ללא תכלית).
שהרי מפשטות לשונו נראה שהנתיבות מדבר על שמחה ללא תכלית, ובילוי הזמן בריקודים וחגיגות והוללות וכד', דבר שרבי נחמן שולל מכל וכל בפירוש בכמה מקומות. אלא שרבי נחמן דורש שהשמחה הראויה (של מצוה, או לשם עבודת השם, כדי לא ליפול לעצבות המסוכנת והמזיקה) - תהיה 'תמיד', דהיינו ברוב הזמן הרגיל והשגרתי, למעט שעת ההתבודדות או תיקון חצות וימי אבילות. והכוונה כמובן לשמירה על מצב רוח שמח, על ידי עצות למיניהן (אפי' מילי דשטותא אם צריך) ולא לבלות את הזמן בריקודים וחגיגות, שאת זה שלל בפירוש (בכמה מקומות, בספר המידות ובמעשה מבעל תפילה), ואף ביקר את החסידים על התאספויות כאלה לשתיית יי"ש וכד'.
 
מטפחת ספרים והצל"ח גם כתבו על הזוהר ועוד,

וכמבואר בדבריהם מה שהניע אותם הוא החשש משבתאות וזה גם מה שחששו בתנועת החסידות שהיא סוג של שבתאות

ומצאנו ראינו לכל גדולי הדורות שלאחריהם שהתיחסו אחרת בהכרח לומר שהתברר שאין חשש שבתאות ח"ו
 
לא נכנסתי לשאלה אם הנתיבות סובר כרבי נחמן ושאר הגדולים הרבים שעימו. התייחסתי רק להבאת הדברים כחלק מ'התנגדות לחסידות'.
יתכן שיש כאן באמת חילוקי דעות, ויתכן אולי שאפשר ליישב (כאן בשמחה לשם מצוה ועבודת ה' וכאן בשמחה ללא תכלית).
שהרי מפשטות לשונו נראה שהנתיבות מדבר על שמחה ללא תכלית, ובילוי הזמן בריקודים וחגיגות והוללות וכד', דבר שרבי נחמן שולל מכל וכל בפירוש בכמה מקומות. אלא שרבי נחמן דורש שהשמחה הראויה (של מצוה, או לשם עבודת השם, כדי לא ליפול לעצבות המסוכנת והמזיקה) - תהיה 'תמיד', דהיינו ברוב הזמן הרגיל והשגרתי, למעט שעת ההתבודדות או תיקון חצות וימי אבילות. והכוונה כמובן לשמירה על מצב רוח שמח, על ידי עצות למיניהן (אפי' מילי דשטותא אם צריך) ולא לבלות את הזמן בריקודים וחגיגות, שאת זה שלל בפירוש (בכמה מקומות, בספר המידות ובמעשה מבעל תפילה), ואף ביקר את החסידים על התאספויות כאלה לשתיית יי"ש וכד'.
יתכן באמת שאין להביא את זה כהתנגדות לחסידות באופן כללי, אבל כפי הידוע לי מקובל שדבריו כוונו בהחלט לחלוק על ר''נ.
 
יתכן באמת שאין להביא את זה כהתנגדות לחסידות באופן כללי, אבל כפי הידוע לי מקובל שדבריו כוונו בהחלט לחלוק על ר''נ.
לחלוק עליו במה?
מפשטות לשונו נראה שהנתיבות מדבר על שמחה ללא תכלית, ובילוי הזמן בריקודים וחגיגות והוללות וכד', דבר שרבי נחמן שולל מכל וכל בפירוש בכמה מקומות. אלא שרבי נחמן דורש שהשמחה הראויה (של מצוה, או לשם עבודת השם, כדי לא ליפול לעצבות המסוכנת והמזיקה) - תהיה 'תמיד', דהיינו ברוב הזמן הרגיל והשגרתי, למעט שעת ההתבודדות או תיקון חצות וימי אבילות. והכוונה כמובן לשמירה על מצב רוח שמח, על ידי עצות למיניהן (אפי' מילי דשטותא אם צריך) ולא לבלות את הזמן בריקודים וחגיגות, שאת זה שלל בפירוש (בכמה מקומות, בספר המידות ובמעשה מבעל תפילה), ואף ביקר את החסידים על התאספויות כאלה לשתיית יי"ש וכד'.
אכן מוהר"ן (עם שאר הגדולים הרבים שעמו) דורש להשקיע את כל הכוחות בגירוש העצבות המסוכנת וההרסנית ולהיות בשמחה, וזו נקודה שאצל מוהר"ן ודעימיה היא חשובה ומרכזית יותר.
אבל לבלות ימיו בשמחה ללא תכלית, או בריקודים וחגיגות ואוכל ור' שעיה ב"ר מוישה? מוהר"ן והנתיבות באותו צד לחלוטין.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון