forum-otzar-hatorah.co.il
איך אפשר לומר שהנתיבות ור' נחמן אוחזים אותו דבר כשר' נחמן כותב ''מצוה גדולה להיות בשמחה'' והנתיבות כותב שאין כזו מצוה להיות בשמחה?הבאת דברי הנתיבות בעניין השמחה כאילו הם קשורים להתנגדות לחסידות - מגוחכת בעיני.
(לבאר דעת מוהר"ן ושאר הגדולים הרבים הסוברים כמותו בעניין להיות בשמחה לשם עבודת ה' - אין אשכול זה מתאים, לדעתי. רק אזכיר שהתנגדותו לשמחה ללא תכלית, שחוק וקלות ראש - מבוארת בספרים בכמה מקומות)
היכן?
ולא תשמעו לאותן האומרים כי מהראוי להיות כל ימיו בשמחה, כי זהו הכל מעצת היצר הרע.
לא נכנסתי לשאלה אם הנתיבות סובר כרבי נחמן ושאר הגדולים הרבים שעימו. התייחסתי רק להבאת הדברים כחלק מ'התנגדות לחסידות'.איך אפשר לומר שהנתיבות ור' נחמן אוחזים אותו דבר כשר' נחמן כותב ''מצוה גדולה להיות בשמחה'' והנתיבות כותב שאין כזו מצוה להיות בשמחה?
יתכן באמת שאין להביא את זה כהתנגדות לחסידות באופן כללי, אבל כפי הידוע לי מקובל שדבריו כוונו בהחלט לחלוק על ר''נ.לא נכנסתי לשאלה אם הנתיבות סובר כרבי נחמן ושאר הגדולים הרבים שעימו. התייחסתי רק להבאת הדברים כחלק מ'התנגדות לחסידות'.
יתכן שיש כאן באמת חילוקי דעות, ויתכן אולי שאפשר ליישב (כאן בשמחה לשם מצוה ועבודת ה' וכאן בשמחה ללא תכלית).
שהרי מפשטות לשונו נראה שהנתיבות מדבר על שמחה ללא תכלית, ובילוי הזמן בריקודים וחגיגות והוללות וכד', דבר שרבי נחמן שולל מכל וכל בפירוש בכמה מקומות. אלא שרבי נחמן דורש שהשמחה הראויה (של מצוה, או לשם עבודת השם, כדי לא ליפול לעצבות המסוכנת והמזיקה) - תהיה 'תמיד', דהיינו ברוב הזמן הרגיל והשגרתי, למעט שעת ההתבודדות או תיקון חצות וימי אבילות. והכוונה כמובן לשמירה על מצב רוח שמח, על ידי עצות למיניהן (אפי' מילי דשטותא אם צריך) ולא לבלות את הזמן בריקודים וחגיגות, שאת זה שלל בפירוש (בכמה מקומות, בספר המידות ובמעשה מבעל תפילה), ואף ביקר את החסידים על התאספויות כאלה לשתיית יי"ש וכד'.
לחלוק עליו במה?יתכן באמת שאין להביא את זה כהתנגדות לחסידות באופן כללי, אבל כפי הידוע לי מקובל שדבריו כוונו בהחלט לחלוק על ר''נ.
אכן מוהר"ן (עם שאר הגדולים הרבים שעמו) דורש להשקיע את כל הכוחות בגירוש העצבות המסוכנת וההרסנית ולהיות בשמחה, וזו נקודה שאצל מוהר"ן ודעימיה היא חשובה ומרכזית יותר.מפשטות לשונו נראה שהנתיבות מדבר על שמחה ללא תכלית, ובילוי הזמן בריקודים וחגיגות והוללות וכד', דבר שרבי נחמן שולל מכל וכל בפירוש בכמה מקומות. אלא שרבי נחמן דורש שהשמחה הראויה (של מצוה, או לשם עבודת השם, כדי לא ליפול לעצבות המסוכנת והמזיקה) - תהיה 'תמיד', דהיינו ברוב הזמן הרגיל והשגרתי, למעט שעת ההתבודדות או תיקון חצות וימי אבילות. והכוונה כמובן לשמירה על מצב רוח שמח, על ידי עצות למיניהן (אפי' מילי דשטותא אם צריך) ולא לבלות את הזמן בריקודים וחגיגות, שאת זה שלל בפירוש (בכמה מקומות, בספר המידות ובמעשה מבעל תפילה), ואף ביקר את החסידים על התאספויות כאלה לשתיית יי"ש וכד'.