חשבתי לבאר, הלא ראובן חיפש דודאים לאימו שפסקה מלדת באותה עת. אע"פ שכבר נולדו לה ד' בנים. וכפי שנתפרש בחז"ל ובראשונים - רצונה של לאה להוסיף ללדת היה בכדי להקים עוד שבט בישראל, ולא להסתפק בשבטים שיצאו ממנה. וזה המכנה המשותף עם הדלקת נרות חנוכה, שכל יום מוסיף והולך, והוא בחינת הידור אבל לא מעיקר הדין, אבל עם ישראל נוהג לפרסם הדורו ומקפיד ע"ז כנר הראשון.
ומבני שיחי' שמעתי לבאר כמו שראובן העדיף לזרוק את יוסף לבור ולא למכור אותו, מחשש לחייו הרוחניים בשמשו עבד נרצע ומופקר, כך הדלקת נרות חנוכה נתקנה זכר לגזרת היוונים שרצו להשחית את נפש היהודי בשונה מנס פורים.
כמובן פירוש זה מניח שראובן כשזרקו לבור לקח בחשבון שייתכן שימנע ממנו להוציאו ויקבע גורלו של יוסף למוות, ואעפ"כ העדיף לקחת סיכון על חייו מאשר למוכרו לעבד ולקחת סיכון על חייו הרוחניים.
