געגועים

תנ"ך ופרשת שבוע - אוצר החידות
gemgemgemgemgem
חבר צוות
מנהל תוכן
מנהל פורום
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
2,660
תודות
6,952
נקודות
640
הדודאים נתנו ריח זה דודאים של ראובן, ועל פתחינו כל מגדים זה נר חנוכה, חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך זה תורה שבכתב ושבע"פ. [שיר השירים רבה]

וצריך ביאור
 
הדודאים נתנו ריח זה דודאים של ראובן, ועל פתחינו כל מגדים זה נר חנוכה, חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך זה תורה שבכתב ושבע"פ. [שיר השירים רבה]

וצריך ביאור
שיר מעון פרשת מקץ
איתא במדרש הדודאים נתנו ריח זה ראובן שנאמר וילך ראובן וימצא דודאים בשדה, ועל פתחינו על מגדים זה נר חנוכה. וי"ל כי על ידי דודאים נולד יששכר כמבואר בקרא וכדאמרו חז"ל (עירובין ק' ע"ב) כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה הווין לה בנים כיששכר, וראיה מלאה כי היא שכרה אותו כדכתיב כי שכר שכרתיך, והנה כתיב בד"ה (א', י"ב ל"ג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשו ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם, ודרשו חז"ל כי מאתים ראשי סנהדראות הי' מיששכר והם הסנהדרין תקנו לנו מצות נר חנוכה אשר עיקרה הדלקת הנר (כי הוא יותר מקריאת הלל כידוע פרסומי ניסא עדיפי), וזה "בני בינה" היינו יששכר דנקראו בקרא יודעי בינה ימי שמונה קבעו, וזה הדודאים נתנו ריח זה ראובן ועי"ז בא ועל פתחינו כל מגדים זה נר חנוכה.
 
שיר מעון פרשת מקץ
עי"ל לפי מה דאיתא בפייט דשבת שני דחנוכה דיהודית בת בארי משבט ראובן היתה ועל ידה נעשה הנס, וזה הדודאים זה ראובן ועל ידו מזרעו על פתחינו זה נר חנוכה שנעשה לנו הנס ע"י בת בתו וקבעו נר חנוכה. וגם יש לפרש על פתחינו כל מגדים פירשו המדרש שמגידות פתחי נדה לבעליהן, י"ל הכוונה על פי מה שמבואר בפייט דשבת חנוכה שהגידה הנערה היהודית אשר רצה לבוא אליה שהיא טמאה נדה ורצונה לטבול תחלה וכל דברי חכמים אחד הן ורק צריכין לדורשן (עיין מגילה י"ג ע"א).
 
חשבתי לבאר, הלא ראובן חיפש דודאים לאימו שפסקה מלדת באותה עת. אע"פ שכבר נולדו לה ד' בנים. וכפי שנתפרש בחז"ל ובראשונים - רצונה של לאה להוסיף ללדת היה בכדי להקים עוד שבט בישראל, ולא להסתפק בשבטים שיצאו ממנה. וזה המכנה המשותף עם הדלקת נרות חנוכה, שכל יום מוסיף והולך, והוא בחינת הידור אבל לא מעיקר הדין, אבל עם ישראל נוהג לפרסם הדורו ומקפיד ע"ז כנר הראשון.

ומבני שיחי' שמעתי לבאר כמו שראובן העדיף לזרוק את יוסף לבור ולא למכור אותו, מחשש לחייו הרוחניים בשמשו עבד נרצע ומופקר, כך הדלקת נרות חנוכה נתקנה זכר לגזרת היוונים שרצו להשחית את נפש היהודי בשונה מנס פורים.
כמובן פירוש זה מניח שראובן כשזרקו לבור לקח בחשבון שייתכן שימנע ממנו להוציאו ויקבע גורלו של יוסף למוות, ואעפ"כ העדיף לקחת סיכון על חייו מאשר למוכרו לעבד ולקחת סיכון על חייו הרוחניים.
 
יש בזה ביאור יקר מאוד בא' מספרי החסידות [אולי מנוחה ושמחה] בעבר ראיתיהו ושכחתי, מי שיודע טעם יוכל לזכות הרבים בזה.
 
ומבני שיחי' שמעתי לבאר כמו שראובן העדיף לזרוק את יוסף לבור ולא למכור אותו, מחשש לחייו הרוחניים בשמשו עבד נרצע ומופקר, כך הדלקת נרות חנוכה נתקנה זכר לגזרת היוונים שרצו להשחית את נפש היהודי בשונה מנס פורים.
כמובן פירוש זה מניח שראובן כשזרקו לבור לקח בחשבון שייתכן שימנע ממנו להוציאו ויקבע גורלו של יוסף למוות, ואעפ"כ העדיף לקחת סיכון על חייו מאשר למוכרו לעבד ולקחת סיכון על חייו הרוחניים.
ובזה אפשר להסביר מדוע כשראובן שב אל הבור ולא מצא את יוסף קרע את בגדיו. והיינו מכיון וחשש שמא מכרו אותו לעכו"מ וחמורה מיתתו הרוחנית מזו הגשמית.
 
שראובן העדיף לזרוק את יוסף לבור ולא למכור אותו,
מחילה מכבודו בשעה שראובן ביקש לזורקו לבור עדיין לא הי' נידון על מכירה אלא על להורגו בידיים, והוא רצה להצילו ממיתה ולא ממכירה
 
ובזה אפשר להסביר מדוע כשראובן שב אל הבור ולא מצא את יוסף קרע את בגדיו. והיינו מכיון וחשש שמא מכרו אותו לעכו"מ וחמורה מיתתו הרוחנית מזו הגשמית.
לענ''ד לא חשש על המכירה שלא ידע עליה כלל. אלא חשש שמת, הרי הוא רץ לאחרים מבוהל לומר שאיננו בבור, אם ידע מהמכירה מה הבהלה אל האחים הרי הם מכרוהו.
 
החיד''א בספרו ראש דוד פרשת ויגש:
ובטרם אקרב לפרשו על פי קוטב דרושנו אני אפרש תחילת המאמר בהקדים מאמר הובא בס' זרע אברהם פירוש המדרש פ' וישב וז"ל הדודאים נתנו ריח זה ראובן שהציל ליוסף ועל פתחינו כל מגדים אלו נרות חנוכה עכ"ל. ואם כנים הדברים לכאורה יפלא מה ראו אלו להתקרב. ואפשר כמה שפירשו המפרשים במשז"ל (ויק"ר פל"ד) אלו היה יודע ראובן שכותב עליו ויצילהו מידם על כתפו היה מוליכו וכו' דיוסף בחלומו אשר חלם ויספר אל אחיו שם נאמר ואחד עשר ככבים משתחוים לי וזה מורה שראובן לא חטא במעשה בלהה ובא במנין השבטים כמשז"ל, ולכן סבר ראובן שאם יכנס בעובי הקורה להצילו בפה מלא וביד חזקה אז יאמרו אחיו כי לא מצדקתו של יוסף בעיניו ושהוא סובר באמת שאין להורגו רק לכבוד עצמו הוא דורש לקיים ולאמת חלומו שאמר אחד עשר כוכבים וכו' דכלם שוים לטובה והוא לא חטא ואלו היה יודע שהכתוב משבחו ויצילהו מידם שהעיר הכתוב שכונתו להצלתו לא היה חושש לחשדא זו, וכבר ידוע (שבת דף כ"ג.) דחצר דיש לה שני פתחים צריך להדליק בשניהם משום חשדא, וז"ש הדודאים נתנו ריח זה ראובן שהוא מצא הדודאים שהציל יוסף כלומר שבקש להצילו אך לא הצילו. וזה רמז נתנו ריח דהצלתו לא היתה הצלה גמורה רק ריח הצלה. וכי תימא מדוע אחרו פעמי ראובן לפרש שיחותיו ולהצילו לגמרי, לז"א ועל פתחינו דייקא שני פתחים אלו נרות חנוכה שבכל הפתחים אנו מדליקין ואמאי תיסגי בחד אלא טעמא משום חשדא והכי נמי ראובן משום חשדא שלא יאמרו דנוגע בדבר ולאו משום קושטא דמילתא עביד לכן נמנע מלהצילו בפירוש בכח.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון