חידת חנוכה להדליק 10 פעמים בברכה? (2 צופים)
- מתחיל חוט חד מבתראי
- תאריך התחלה
-
- תגים
- היכי תימצי חנוכה
- הודעות
- 572
- תודות
- 1,502
- נקודות
- 142
מה הכוונה ש"לא יצא ידי חובתו"?
אם הוא בעצמו עדיין לא קיים את הידורו, יכול אני להוציאו בדיוק כמו שהוא יכול לברך בעצמו.
כוונת הרב @מטות מסעי היא שלאחר שיש הידור שכל אחד מבני הבית מדליקים אזי בעל הבית יכול להיות שליח בהדלקה של כולם ולברך בשביל כל אחד.
ובאמת זה מחודש וצ"ע מהיכן לקח דין זה שהרי לכאורה גם שליח שמדליק אינו מברך שני ברכות אלא יברך פעם אחת וידליק שני נרות, ועוד צריך עיון על עיקר הדין האם בכלל שייך חיוב ספציפי על בני הבית להדר עד כדי שנאמר ששיך שליחות על חיוב זה וצ"ע
- הודעות
- 572
- תודות
- 1,502
- נקודות
- 142
שוב -אין זו ראיה כלל מזה לניד"ד שמיירי במקום שהוא בעצמו כבר בירך על עיקר המצוה, שיכול לברך בשביל עצמו גם על הידור אח"כ.
המקרה שנקטת זה שהוא שליח עבור בניו שעדיין לא בירכו על עיקר המצוה, ויכול לברך עבורם בדיוק כמו שהם יכולים לברך בעצמם.
ודברך תמוהים מאוד,
למ"ד כבתה זקוק לה, לא הפשט הוא שאם כבתה לא קיים את המצווה אלא שחלק מהמצווה זה שהנר יהיה דלוק ולכן עליו מוטלת האחריות, ההדלקה היא לא קיום של המצווה מחדש אלא חלק מחיוב המצווה הראשוני, ודו"ק .
להבנתי ההידור מצווהאומר זה גופא שידליק עבור כל אחד. ויהיה כעין מצווה בו יותר מבשלוחו.
כמו שכתבתי, הרי אם הם יהיו בבית אחר יהיה עליהם מצווה זאת, כך גם צריכים הם להחמיר שאילו עצמאים הם ולהדליק. מי ידליק עליהם? סובר הרמב"ם שבהיות שזו מצווה על הבית רק בעל הבית מוסמך להדליק. אבל בזה הוא פוטר את כל דרי ביתו.
שאלתי על הברכה.
אבל הם פטורים לא בצורה של שליחות.
לא הבנתי את עיקר דברך, אתה מדבר על ההידור של להדליק כנגד בני הבית,
וכאן אתה רוצה לומר שבע"ב מדליק כמספר בני הבית, לא כהמנהג-שכל אחד מדליק, ניחא,
אבל לומר שהדלקת בע"ב היא שליחות עבורם, קשה. ושיברך עוד ברכה מכוח רעיון זה, קשה מאוד.
ראיתי שוב פעם, וכותב שם להדיא שלא מברך.
אדרבא.
באר לי דרך אחרת לשיטה הנ"ל, ומה יהיה הדין בציור המדובר.
במקדש נר שכבתה זקוק לה (מנחות פח ע"ב) וכתב המהר"ם שיק (יו"ד שעד) דבמקדש ברכו על הדלקת המנורה, ולדעת בעל ברכת הבית שער מה אות כד בנרות שבת דכבתה זקוק לה חייב גם לברך שנית.
כהן גדול נקרא אדם גדול בסנהדרין טז ע"א ולא את כהן גדול: מנהני מילי אמר רב אדא בר אהבה דאמר קרא כל הדבר הגדול יביאו אליך דבריו של גדול ובירושלמי יומא פ"ז ה"א חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכה"ג וכה"ג עומד ומקבל וקורא וכו' ובגמ' שם בכל אתר את אמר הולכין אחר התורה והבא את אמר מוליכין את התורה אצלן אלא ע"י שהן בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן.
כהן גדול נקרא אדם גדול בסנהדרין טז ע"א ולא את כהן גדול: מנהני מילי אמר רב אדא בר אהבה דאמר קרא כל הדבר הגדול יביאו אליך דבריו של גדול ובירושלמי יומא פ"ז ה"א חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכה"ג וכה"ג עומד ומקבל וקורא וכו' ובגמ' שם בכל אתר את אמר הולכין אחר התורה והבא את אמר מוליכין את התורה אצלן אלא ע"י שהן בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן.
נערך לאחרונה:
אה"נ, שייך יותר. יתכן שעד מספר כל שהוא.
אגב, לפי ר' משה (הלל) הירש המקורי, זה לא נכון...
איני יכול לצטט כל הודעה בנפרד,
אבל כמדומני שאף אחד לא הביא ציור של בן אדם שהתחייב שוב בנר חנוכה ללא כל פעולה מצידו כשההדלקות הקודמות היו כדין.
א- אין פה שיטות, לכו"ע יש דין של מהדרין כבני הבית רק שישנו עוד הידור כימים הנכנסים, והמחבר פסק שעדיף את ההידור של הימים על פני ההידור של בני הבית, וסובר שההידורים באים אחד על חשבון השני.
ב- במקרה שמהדר את ההידור הראשון- כבני הבית, יש מקום להסתפק מי מדליק האם בע"ב או כל אחד מאנשי הבית.
ג- על הצד שבני הבית מדליקים בברכה, זאת אומרת שהפשט הוא כמו שאמרת שהעניין הוא שאינם יוצאים בהדלקת בע"ב ומחויבים מצד עצמם.
ד- אבל לומר שיש הידור ע"י ששולחים את בע"ב להדליק עבורם לא מצד בני הבית אלא מצד שליחות, אז מה למעשה ההידור.
ה- והנקודה המרכזית היא: מדוע יברך שוב בשביל כל ההדלקה וההדלקה. וגם אן נימא ששליח מברך אבל לומר שמברך על כל שליחות ושליחות, זה וודאי מופקע.
אני מסכים עם כל הדברים חוץ ממה שאפרש.
אמרתי שהחומרה לשיטת תוספות היא, שיאמרו אלו בני הבית לאביהם אמנם יכול אתה לפוטרנו, אל תעשה זאת, אלא אנחנו נפטור את עצמנו.
כתוצאה מזה אין שום סיבה לקוראם הידור מצווה אלא מצוה עצמה.
החידוש הוא אף לשיטת הרמב"ם לומר כן.
והביאור יהיה שההידור הוא שלא יפטרו בני הבית ע"י אביהם. אלא שהרמב"ם עדיין אומר שהאב הוא המדליק.
בזה אני רוצה לבאר. שבהיות שנר חנוכה הוא מצווה שנעשית ע"י הבית, לא שייך לקיימה ע"י אנשים רבים, וזה יחשב כמשל, לשתי מזוזות, או לשמונה ציציות.
משו"כ הצריך הרמב"ם שידליק אב הבית או מי מטעמו את ההדלקה, ויוסיף בה כנגד כל היוצאים בה.
מעכשיו זה לא דומה לשתי מזוזות, זה יותר דומה למזוזה גדולה ולחוטי ציצית ארוכים.
מה יקרה באופן שלא הצליחו לצאת בני הבית ע"י אביהם?
יתכן שיאמר הרמב"ם שהיות שהידור מצווה גרם שלא יצאו יד"ח, יצטרכו להדליק שוב. מי ידליק עבורם? בזה יתכן כמו שביארנו שמי שהדליק תחילה יחזור וידליק עבורם. האם יברך? מסתבר שכן.
אני לא מכיר מי שחולק ואומר שאין השליח מברך, וכן הוא בכל ברית מילה.
אני באמת לא אמרתי את זה.
אמרתי שהחומרה לשיטת תוספות היא, שיאמרו אלו בני הבית לאביהם אמנם יכול אתה לפוטרנו, אל תעשה זאת, אלא אנחנו נפטור את עצמנו.
כתוצאה מזה אין שום סיבה לקוראם הידור מצווה אלא מצוה עצמה.
החידוש הוא אף לשיטת הרמב"ם לומר כן.
והביאור יהיה שההידור הוא שלא יפטרו בני הבית ע"י אביהם. אלא שהרמב"ם עדיין אומר שהאב הוא המדליק.
בזה אני רוצה לבאר. שבהיות שנר חנוכה הוא מצווה שנעשית ע"י הבית, לא שייך לקיימה ע"י אנשים רבים, וזה יחשב כמשל, לשתי מזוזות, או לשמונה ציציות.
משו"כ הצריך הרמב"ם שידליק אב הבית או מי מטעמו את ההדלקה, ויוסיף בה כנגד כל היוצאים בה.
מעכשיו זה לא דומה לשתי מזוזות, זה יותר דומה למזוזה גדולה ולחוטי ציצית ארוכים.
מה יקרה באופן שלא הצליחו לצאת בני הבית ע"י אביהם?
יתכן שיאמר הרמב"ם שהיות שהידור מצווה גרם שלא יצאו יד"ח, יצטרכו להדליק שוב. מי ידליק עבורם? בזה יתכן כמו שביארנו שמי שהדליק תחילה יחזור וידליק עבורם. האם יברך? מסתבר שכן.
אם נמלך מסתבר שיחזור ויברך.
אני לא מכיר מי שחולק ואומר שאין השליח מברך, וכן הוא בכל ברית מילה.
- הודעות
- 572
- תודות
- 1,502
- נקודות
- 142
בספר בן איש חי פסק "שחולה השוכב על מיטתו יעשה שליח להדלקה במקום הנחתה ויכול החולה לברך, והשליח ידליק בחדר ההוא בפניו תיכף ומיד". והוא מציין למה שהרחיב בענין זה בספרו שו"ת רב פעלים (1) בענין זה, בתוך דבריו בנדון הברכה על קיום מצות עירוב תבשילין המתקיימת בשליחותו. ולדעתו ניתן להפריד בין קיום מצוה על ידי אחד [השליח], וברכה על ידי אחר [המשלח], ובקיום מצוה על ידי שליחות, המשלח [בעל הבית] הוא המברך את הברכה. ודין זה אמור בכל המצוות, כמבואר בדבריו לענין מזוזה, ברית מילה, עשיית מעקה, עירוב תבשילין והדלקת נר חנוכה, ומסתבר שהוא הדין לכל המצוות:
אולם מאידך, מצינו חבל רבותינו הפוסקים הסוברים שלא ניתן להפריד בין קיום מצוה על ידי אחד, וברכה על ידי אחר.
ובביאור דעת הבן איש חי שהחולה מברך על ההדלקה בשליחות [ולא השליח], וצ"ע האם יש הבדל בין הברכה על הדלקת נרות חנוכה בשליחות, לבין ברכה בקיום מצוות אחרות בשליחות – כתב רבי יצחק זילברשטיין בספרו תורת היולדת (4) שאכן ברכת נר חנוכה שונה מכל ברכת המצוות כי היא גם לפרסום הנס, ולא רק ברכת המצוות גרידא [והביא שם כי רבי חיים פנחס שיינברג, ראש ישיבת 'תורה אור' בירושלים, חולק, ולדעתו השליח יברך ולא האשה].
ובהרחבת תירוץ זה עי' בדברי הגאון רבי צבי פסח פרנק, רבה של ירושלים, בספרו מקראי קדש חנוכה סימן כג), ותחילה הביא הגרצ"פ את דברי המג"א הנ"ל שאדם שהדליק נ"ח יכול להדליק לאשה ולברך, וכגון שעומדת אצלו בשעת הברכה "כיון שהמצוה מוטלת על גוף האדם". ולענין ברכה על הדלקת נרות חנוכה כאשר השליח אינו נמצא בסמוך לבעל הבית, כתב הגרצ"פ שמשמע מסיום דברי המג"א הנ"ל שיכול לברך. אלא שמצד שני, הביא את דברי המהרש"ל הנ"ל שכתב בענין בדיקת חמץ, שאם בעל הבית אינו בודק כלל, אינו יכול לברך". ועל השוואה זו כתב הגרצ"פ פרנק: "ויש לחלק בין ברכות חנוכה לבדיקת חמץ".
ובהערה על המקראי קדש ביאר את כוונתו הגרצ"פ על פי דברי המור וקציעה (המובא בהרחבה מקראי קדש סימן כד; שאין ברכת 'להדליק נר חנוכה' כשאר ברכת המצות, מפני שהיא אינה רק ברכה על המצוה, אלא שהיא חלק מגוף המצוה משום שעיקרה לפרסומי ניסא.
ה. דרך נוספת מדוע בנר חנוכה שפיר יכול המשלח לברך למרות שהוא אינו מדליק את הנרות אלא שלוחו, ביאר בספר רץ כצבי (8) על פי דברי המחנה אפרים (8) לענין ברכה על עשיית מעקה על ידי גוי, שבמצוות שקיומן אינו נצרך לדין "שליחות", כעשיית מעקה וטבילת כלים, שהעיקר הוא המציאות שהכלי טבול והמעקה בנוי, ואין צורך לדין "שליחות" – רשאי ישראל לברך על עשייתן גם כשנעשו על ידי גוי. ולפי זה נמצא שגם חיוב הדלקת נר חנוכה על ידי שליח אינו נצרך לדין "שליחות", אלא זהו דין שבבית יהיו דולקים נרות חנוכה, ושפיר מברך בעל הבית על המציאות שבביתו דולקים נרות חנוכה.
ומאחר וידועים דברי האחרונים [עי' ברץ כצבי, שהביא דבריהם] שגדר חיוב הדלקת נר חנוכה אינו חיוב מעשה על הגברא, אלא חיוב על הבית – שכל אחד צריך שיהיה נר חנוכה דולק בביתו, הרי שלענין ברכה על הדלקת נר חנוכה על ידי שליח, מכיון שאין ההדלקה מדין "שליחות" [כבבדיקת חמץ] אלא משום החיוב על הבית שיהיו דולקים בו נרות חנוכה – בזה גם אדם אחר [שליח] רשאי לברך, ואין זה משנה אם אחד יברך והשני יעשה את המצוה וידליק בפועל את הנרות, כי העיקר הוא שיהיה נר חנוכה בבית. מה שאין כן מצוות אחרות שיש חיוב לאחד, והשני הוא רק "שלוחו", בזה לא ניתן להפריד בין המצוה לברכה.
מקור: https://olamot.net/shiurim/הדלקת-נרות-חנוכה-בשליחות/ ]
תודה לכותבים. ותודה לשליח.
אני דיברתי על שאר מצוות, בנר חנוכה באמת יתכן שזה מצווה שמתקיימת ע"י שיש נר שדולק. בדומה למעקה. או ציצית שמישהו יקשור בציציתך. שבשני אלה ודאי שצורת הקיום נמצאת אצל הבעלים והלובש, ובהחלט מתקבל שהוא המברך.
- הודעות
- 572
- תודות
- 1,502
- נקודות
- 142
כמדומני שנענה כברףX10
חידת חנוכה - הדליק ובירך וצריך שוב לחזור להדליק בברכה? | אוצר החידות
הדליק ובירך וצריך שוב לחזור להדליק בברכה?
אבל אני מדבר שהוא חייב.
וככה"נ זה היכי"ת שלא ארע מאז ימי חשמונאי ובניו.
חברים מקוונים לאחרונה
- AVRAHAM
- MMH
- א. ל.
- אארי במסתרים
- אבא ביתך
- אבן בוחן
- אבקש
- אברך
- אברך 11
- אברך מעמיק
- אברך קלאסי
- אגור
- אהבת ישראל
- אהרון. כהן. חיים. סופר. מומחה.
- אהרן הירש
- אוצר הדורות
- אור העולם
- אור זרוע לצדיק
- אורות
- אוריאל
- אוריה ק.
- אחד מארץ
- אחד מהפורום
- איד
- איישר חילי
- איכא אנא
- אילת השחר
- איש
- איש אחד היה
- איש אמת
- איש חסיד היה
- איש יהודי
- איש פשוט מאוד
- אך טוב וחסד
- אל'יהו
- אלחנן וינברג
- אלי אילני
- אליהו חזן
- אליהו נחמן
- אמיתי
- אמר הקטן
- אמר ליה
- אמרי פי
- אמרי שפר
- אנש א'
- אנשיל
- אסוף אסיפם
- אספן עתיקות
- ארצישראל
- אשי
- אשר שלמה
- אשרינו מה טוב חלקנו
- בודד על גג
- בין החכמים
- בינה לעתים
- בליש
- בן עזאי
- בן פטורא
- בן תורה
- בניהו
- בנימין לוריא
- בעולם
- בעל דבר
- בעל החלומות
- בצלצלי שמע
- בקלם
- בר אביי
- ברכת שמעון
- גברא זוטרא
- גלגולים
- גמח
- גפטון
- דבר חפץ
- דוד בן ישי
- דוד המלך
- דוד כהן
- דורש
- דקלים
- דרשן
- דרשני
- האיש השרוי בשמחה
- הבא ללמד
- הבנש"ק
- החושב
- החפץ חיים
- היא אוצרו
- הלומד מכל אדם
- הלכה בפרשה
- המכיר את מקומו
- הנעלם שבמשה
- הנשר
- העמל
- הצעיר שבחבורה
- הרב
- הרב הירושלמי
- הרב מרודוש
- השר מקוצי
- והב בסופה
- ונחנו מה
- זאת קומתך
- זיז שדי
- חדושא
- חידודא
- חיינו
- חם ליבי
- חמש
- חסידישער כולל יונגערמאן
- חפץ לזכות אחרים
- חקר הלכה
- חשבון נפש
- טרידא
- י הירשזאהן
- יא. well
- יאר
- יהודי מא"י
- יהודי פנימי
- יהודי פשוט ממש
- יהושע בביאן
- יואל אלחנן
- יואל שילה
- יוסל שקדן
- יחיאל דוד
- ימינו תחבקיני
- יעקב 5
- יצחק א
- יצחקוב
- יצחקוש
- יקר מאד
- יש לחקור
- יש קונה עולמו
- ישעיהו מנחלת דן
- ישראל אדלר
- ישראל מאיר מליק
- ישראל משה
- ישראל.
- ישרע'ס
- יתברך שמך בפי כל חי
- כה עשו חכמינו
- כותב
- כמעיין המתגבר
- כנסת-ישראל
- כתר
- לב שומע
- לבי במזרח
- לובש תפילין
- לי נראה
- למדן משורר
- לענ"ד
- מ.א.ל
- מאגר התורני אוצ' התורה
- מאריס01
- מבקשי תורה
- מבשר טוב
- מה ידידות
- מושב טוב
- מי ישורנו
- מידה טובה
- מישרים
- מכנדבי
- מלפני אוריאל
- ממוני גבך
- ממזרח שמש
- מנחם1
- מראה מקום
- מרכז
- משה אמת ותורתו אמת
- משה שמואל
- משה6
- משתדל לעשות רצון ה'
- משתוקק לקרבתך
- מתיבות
- מתקרב
- נאמן
- נאמן האוצר
- נדיב לב
- נהנה מקושיא טובה
- נהר מעדן
- נוירא
- נחמן ל.
- נפשי חמדה
- נקודה טובה
- סופר מ.
- ספיר ויהלום
- סתם איש
- עוזי ומגני
- עושה פלא
- עטרת אב
- על קצה הקולמוס
- עמך
- ענף מעצי היער
- פארענצ'עס
- פותח שערים
- פז אופיר
- פנחס נחום
- פנחס ע
- פרידנזון
- פרייליך
- פשוט כפשוטו
- צדקת הצדיק
- צמא דעת
- צפון 5
- צריך ביאור
- קבל האמת ממי שאמרו
- קהילת יעקב
- קטנטן
- קרית מלך
- ר פלוני
- ראם
- רבינא
- רוני
- רזא דשבתי
- רפאל העכט
- רפאל ממודיעין
- רק יהודי
- שומע כעונה
- שלומי
- שלמה דייטש
- שלמה ו.
- שמואל הקטן
- שמואל66
- שמחנו
- שמש בגבעון
- תולדות
- תורת פיך
- תורתי
- תיבת גמא
- תיקו
- תלמיד אחד
- תלמיד חכמי הדור
- תשב"ר
- תשבץ
- תתאה גבר