געגועים
תנ"ך ופרשת שבוע - אוצר החידות
חבר צוות
מנהל תוכן
מנהל פורום
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
- הודעות
- 2,659
- תודות
- 6,935
- נקודות
- 640
וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אלקים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה.
בתרגום יונתן: וּבָרֵיכִינוּן בְּיוֹמָא הַהוּא לְמֵימַר בָּךְ יוֹסֵף בְּרִי יְבָרְכוּן בֵּית יִשְרָאֵל יַת יְנוּקָא בְּיוֹמָא דִמְהוּלְתָּא לְמֵימָר יְשַׁוִינָךְ יְיָ כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶׁה.
אפשר לבאר לפי מה שכתב באגרא דכלה: יש להתבונן, דהנה הגם שבירכם וחילקם לב' שבטים כראובן ושמעון, למה יברכו ישראל את בניהם רק בהם, ולא יאמרו ישימך אלקים כראובן ושמעון ושאר שבטי ישורון, ומהו היתרון בהם, ועוד למה לא אמר לעיל בברכתם אחר פסוק המלאך הגואל וכו', והמתין בברכה הלזו עד ששם את אפרים לפני מנשה. והנראה דהנה ידוע כל התורה כלולה בעשרת הדברות, ועשרת הדברות כלולים בדיבור האחרון הוא לא תחמוד וכו' וכל אשר לרעך, והוא להתרצות בגזירותיו ית' אשר מנע ממנו הטוב ההוא הניתן לחבירו, ולחשוב כי הוא ית' הוא לבדו היודע הטוב והנאות לכל אדם, ולא יקנא את חבירו, וכבר ידעת שהקנאה מוציאה את האדם מן העולם, ובהקדם עוד זאת ידוע כי התאוה והכבוד מוציאין גם כן את האדם וכו' (כמשארז"ל (אבות פ"ד מכ"א) הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין וכו'), והוא כאשר ישפיע הש"י טובה אל האדם לא יבקש בזה תאוה וכבוד ויבא להתגאות על חבירו בזאת הטובה, רק אדרבא יכנע לפני בוראו, ויחשוב כי הוא מצד החסד מבוראו עליו, והנה יעקב אבינו כאשר שם את אפרים לפני מנשה ראה באפרים שלא נתגאה בטובה, רק אדרבא וכו' וכנ"ל, וראה במנשה שלא נתקנא באפרים, על כן בירכם בך יברך ישראל ישימך אלקים כאפרים מבלי גאות, וכמנשה מבלי קנאה על טובת חבירו, והבן כי קצרתי. עכ"ל. (וכך גם כותב רבינו בספר דרך פקודך מ"ע נ"ה חלק המחשבה אות ג').
והנה התינוק הנימול זה עתה נכנס לעולם הזה, ולכן מברכים אותו שיהיה כאפרים וכמנשה שלא יצא מן העולם חלילה ע"י הקנאה התאוה והכבוד.
ויש לומר שלכך כתיב ויברכם ביום ההוא לאמור, כי דרשו חז"ל לאמר זה גילוי עריות, וברית מילה מחליש את התאוה כדאי' בראשונים, ולכן מברכים את הרך הנימול ישימך אלקים כאפרים וכמנשה שעכ"ז שהיו בערות מצרים היו שמורים בקדושה כאביהם, וזהו בָּךְ יוֹסֵף בְּרִי וכו' כאפרים וכמנשה.
ואי' בליקוטי תורה להאריז"ל ביום ההוא לאמר ר"ת הבל, כי אפרים בגלגול הבל. ולדרכינו הוא גם מרמז שמברכים את התינוק לאמר על כל התאוות "הבל הבלים אמר", ולכן כתיב לאמור מלא ו' שזה מידת היסוד.
ובמדרש חסרות ויתרות: כל לאמר שבמקרא חסר, חוץ מג' שהן מלאין, ויברכם ביום ההוא לאמור מלא, שבירכן ברכה שלימה וכו'. מרמז להנ"ל ברכה של שלימות, את בריתי שלום, וכן נרמז בפסוק השני ויהי דבר ה' אל ירמיהו לאמור וכו' אם תפרו את בריתי.
בתרגום יונתן: וּבָרֵיכִינוּן בְּיוֹמָא הַהוּא לְמֵימַר בָּךְ יוֹסֵף בְּרִי יְבָרְכוּן בֵּית יִשְרָאֵל יַת יְנוּקָא בְּיוֹמָא דִמְהוּלְתָּא לְמֵימָר יְשַׁוִינָךְ יְיָ כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶׁה.
אפשר לבאר לפי מה שכתב באגרא דכלה: יש להתבונן, דהנה הגם שבירכם וחילקם לב' שבטים כראובן ושמעון, למה יברכו ישראל את בניהם רק בהם, ולא יאמרו ישימך אלקים כראובן ושמעון ושאר שבטי ישורון, ומהו היתרון בהם, ועוד למה לא אמר לעיל בברכתם אחר פסוק המלאך הגואל וכו', והמתין בברכה הלזו עד ששם את אפרים לפני מנשה. והנראה דהנה ידוע כל התורה כלולה בעשרת הדברות, ועשרת הדברות כלולים בדיבור האחרון הוא לא תחמוד וכו' וכל אשר לרעך, והוא להתרצות בגזירותיו ית' אשר מנע ממנו הטוב ההוא הניתן לחבירו, ולחשוב כי הוא ית' הוא לבדו היודע הטוב והנאות לכל אדם, ולא יקנא את חבירו, וכבר ידעת שהקנאה מוציאה את האדם מן העולם, ובהקדם עוד זאת ידוע כי התאוה והכבוד מוציאין גם כן את האדם וכו' (כמשארז"ל (אבות פ"ד מכ"א) הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין וכו'), והוא כאשר ישפיע הש"י טובה אל האדם לא יבקש בזה תאוה וכבוד ויבא להתגאות על חבירו בזאת הטובה, רק אדרבא יכנע לפני בוראו, ויחשוב כי הוא מצד החסד מבוראו עליו, והנה יעקב אבינו כאשר שם את אפרים לפני מנשה ראה באפרים שלא נתגאה בטובה, רק אדרבא וכו' וכנ"ל, וראה במנשה שלא נתקנא באפרים, על כן בירכם בך יברך ישראל ישימך אלקים כאפרים מבלי גאות, וכמנשה מבלי קנאה על טובת חבירו, והבן כי קצרתי. עכ"ל. (וכך גם כותב רבינו בספר דרך פקודך מ"ע נ"ה חלק המחשבה אות ג').
והנה התינוק הנימול זה עתה נכנס לעולם הזה, ולכן מברכים אותו שיהיה כאפרים וכמנשה שלא יצא מן העולם חלילה ע"י הקנאה התאוה והכבוד.
ויש לומר שלכך כתיב ויברכם ביום ההוא לאמור, כי דרשו חז"ל לאמר זה גילוי עריות, וברית מילה מחליש את התאוה כדאי' בראשונים, ולכן מברכים את הרך הנימול ישימך אלקים כאפרים וכמנשה שעכ"ז שהיו בערות מצרים היו שמורים בקדושה כאביהם, וזהו בָּךְ יוֹסֵף בְּרִי וכו' כאפרים וכמנשה.
ואי' בליקוטי תורה להאריז"ל ביום ההוא לאמר ר"ת הבל, כי אפרים בגלגול הבל. ולדרכינו הוא גם מרמז שמברכים את התינוק לאמר על כל התאוות "הבל הבלים אמר", ולכן כתיב לאמור מלא ו' שזה מידת היסוד.
ובמדרש חסרות ויתרות: כל לאמר שבמקרא חסר, חוץ מג' שהן מלאין, ויברכם ביום ההוא לאמור מלא, שבירכן ברכה שלימה וכו'. מרמז להנ"ל ברכה של שלימות, את בריתי שלום, וכן נרמז בפסוק השני ויהי דבר ה' אל ירמיהו לאמור וכו' אם תפרו את בריתי.