מכיוון שאני רואה שלא הובנתי נכון, אני אכתוב את החידה שוב.
איך יכול להיות שאדם הלווה לחבירו כסף עד זמן קצוב - קודם שביעית - בלא תנאי וכדו', והלווה לא פרע שום דבר עד שביעית, ואף על פי כן אין השביעית משמטת את החוב, אפילו שלא עשו פרוזבול.
איך יכול להיות שאדם הלווה לחבירו כסף עד זמן קצוב - קודם שביעית - בלא תנאי וכדו', והלווה לא פרע שום דבר עד שביעית, ואף על פי כן אין השביעית משמטת את החוב, אפילו שלא עשו פרוזבול.
איך יכול להיות שאדם הלווה לחבירו כסף עד זמן קצוב - קודם שביעית - בלא תנאי וכדו', והלווה לא פרע שום דבר עד שביעית, ואף על פי כן אין השביעית משמטת את החוב, אפילו שלא עשו פרוזבול.
איך יכול להיות שאדם יהודי הלווה לחבירו יהודי כסף עד זמן קצוב - קודם שביעית - בלא תנאי וכדו', ובלי משכון, והלווה לא פרע שום דבר עד שביעית, ולא מסר בפועל את השטר לבית דין, ואף על פי כן אין השביעית משמטת את החוב, אפילו שלא עשו פרוזבול.
אני כתבתי כמה אופנים ולא קבלתי תגובה אם יש בזה צדק.
ובחילה מכבודכן אעתיק שוב -
באשה וקטן יש צד דאין משמט עי' ביאור ההלכה בדרך אמונה ריש פ"ט.
למ"ד דבעי לומר משמט אני אם לא אמר, לא משתמט.
האגרות משה (חו"מ ח"ב ט"ו) שגדולי אשנז כתבו דשמיטה אינה נוהגת בזמן הזה.
עוד כתב דהחוב לא נשמט אלא הוה רק איסור גביה.
אני כתבתי כמה אופנים ולא קבלתי תגובה אם יש בזה צדק.
ובחילה מכבודכן אעתיק שוב -
באשה וקטן יש צד דאין משמט עי' ביאור ההלכה בדרך אמונה ריש פ"ט.
למ"ד דבעי לומר משמט אני אם לא אמר, לא משתמט.
האגרות משה (חו"מ ח"ב ט"ו) שגדולי אשנז כתבו דשמיטה אינה נוהגת בזמן הזה.
עוד כתב דהחוב לא נשמט אלא הוה רק איסור גביה.
כתב בשו"ע (חו"מ סז ג) "מי שיש לו עסקא משל חבירו, שביעית משמטת פלגא שהיא מלוה". דהיינו שהמלווה בהיתר עסקה בנוי על חצי הלוואה וחצי פיקדון, ממילא אם זה באמת פיקדון - שביעית לא משמטת.
אבל אחסוך לרב @אחד יחיד זמן בכך שאכתוב שלא התכוון גם לזאת :)