בראשית אדם הראשון נצטווה על אבר מן החי או לא?

[נחום]

בסנהדרין נו: דורשת הגמרא את שבע מצוות בני נח מהפסוק שנאמר לאדם הראשון, ובכללן "אכול תאכל" - ולא אבר מן החי.

אבל הרמב"ם בהלכות מלכים פ"ט ה"א כתב שאדם הראשון נצטווה בשש מצוות, ורק לנח נוסף איסור אבר מן החי. לכאורה זה שלא כדברי הגמרא, שלומדת גם איסור זה מהציווי לאדם הראשון.

אפשר לומר שכיון שאדם הראשון נאסר בכל בשר, עדיין לא היה מקום לציווי מיוחד על אבר מן החי. אלא שלכאורה יש נפק"מ, האם אכילת אבר מן החי היתה אצלו עבירה נוספת, או רק בכלל איסור הבשר?

וגם צריך להבין כיצד הרמב"ם מפרש את הדרשה "אכול תאכל" - ולא אבר מן החי.

 

[מילתא בטעמא]

הכסף משנה בהלכות מלכים עמד בשאלה הזו, וכתב ליישב מאחר שאדם הראשון נאסר בכל בשר, לא נצרך אצלו ציווי נפרד על אבר מן החי. רק כשנח הותר באכילת בשר, נוסף הציווי המיוחד המוציא אבר מן החי מכלל ההיתר. ומה שהגמרא דורשת את כל שבע המצוות מהפסוק "ויצו" שנאמר לאדם הראשון, הוא מבאר שלדעת הרמב"ם זו אסמכתא. עצם המצוות וזמן נתינתן ידועים בקבלה, ואין ללמוד מדרשה זו שכולן ניתנו כבר לאדם הראשון. לעומת זאת, לשיטת תוספות בהמה שמתה מאליה היתה מותרת לאדם, יש מקום לאיסור אבר מן החי נפרד כבר אצלו.