וירא איזה מצוה יש בהקבלת פני השכינה (1 צופה)

[נהנה מקושיא טובה]

מבואר כאן בפרשת וירא שגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה
ומשמע שיש מצוה בהקבלת פני השכינה
ויש לברר מהו גדר המצוה
אכן יש ענין אהבת השם ויראת השם, אבל מה הגדר בעצם 'הקבלת' פני השכינה, מהו המצוה בדיוק?

 

[אור זרוע לצדיק]

דביקות כמ"ש ולדבקה בו

 

[תענוג]

מצות עשה (דברים י כ) ובו תדבק.

כתב בשערי אורה השער הראשון הספירה העשירית וז"ל ומה שדרשו חז"ל בפסחים וכי אפשר לו לאדם להדבק בשכינה וכו', הכול אמת ולמדרש באו. אמנם מה שאמר השם יתברך את י"י אלהיך תירא ואותו תעבוד ובשמו תשבע (שם ו, יג), ואומר אותו תעבוד ובו תדבק (שם י, כ), ואומר ואתם הדבקים בי"י אלהיכם וגו' (שם ד, ד). דע והאמן כי יש ענין בסוד צורת טהרת האיברים, שאפשר לאדם להידבק בשכינה אם היא אש אוכלת, היא האש שבה מתעדנים ומתפנקים הדבקים בה בנשמה הטהורה הנקראת נר י"י, וממנה הדליקו נר הנשמה ובה דבוקה ואליה תשוקתה.
וברש"י שבת ל ע"ב ד"ה קחו לי מנגן וז"ל מצוה היא, להשרות עליו שכינה. ​

 

[מנחם1]

מבואר כאן בפרשת וירא שגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה

לחץ כדי לכווץ...

מי אמר שזו מצווה ולא מעלה?

 

[תענוג]

הרי למדו זאת חז"ל לאחרי מתן תורה, והכנסת אורחים בודאי מצוה, וכאשר הכנסת אורחים מצוה וקבלת פני שכינה רק מעלה היתכן הוה אמינא להעביר על המצוה בשביל ענין

 

[תענוג]

מה שנשאר לדון
אם אכן הקבלת פני שכינה מצוה א"כ העוסק במצוה פטור מן המצוה ואין מעבירין על המצות
ונראה דשניהם מצוה אחת
ובו תדבק כפשוטו ובו תדבק דדרש הדבק במידותיו

וא"כ נשאר לנו לדון מאי אולמיה לדרך הדרש על דרך הפשט
ונראה דהרי לבקר את החולה בא ושכינה למעלה מראשותיו של חולה משא"כ בהדבק במידותיו שהוא השתוות הצורה ליוצרה כמבואר בריש ספר תומר דבורה

ואח"כ מצאתי הדברים מפורשים בספר שערי אורה להגרמ"צ ברגמן שליט"א וז"ל ומכבוד מו"ח שליט"א שמעתי בביאור גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה דהנה המקבל פני השכינה הוא עומד לפני ה' משא"כ המכניס אורחים זוכה להתדבק בשכינה ולהכניס שכינה בו ולהידבק בדרכי השכינה מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא גומל חסד אף אתה א"כ ההולך בדרכיו גדול מהמקבל פניו דו"ק בדבר כי עמוק הוא עכ"ל.

 

[עוזי ומגני]

מה שנשאר לדון
אם אכן הקבלת פני שכינה מצוה א"כ העוסק במצוה פטור מן המצוה ואין מעבירין על המצות
ונראה דשניהם מצוה אחת
ובו תדבק כפשוטו ובו תדבק דדרש הדבק במידותיו

לחץ כדי לכווץ...

עי' כאן

פטור עוסק במצוה לגבי אותה המצוה

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

וצע"ג

 

[תענוג]

עיקרו של דבר דלא שייך בזה אין מעבירין על המצות דכלפי מצות ובו תדבק הקבלת פני שכינה שכינה בכל מקום והכנסת אורחים רק מוסיף במצוה וע"ד המבואר בשערי אורה. ועד"ז הביאור גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה בלבד.

 

[נדיב לב]

ראה מש"כ הנצי"ב בפירושו העמק דבר בראשית פרק י"ח פסוק ב' וז"ל: וירא. שני פעמים. ואמרו ברבה וירא במלאכים וירא בשכינה. ואינו מבואר כ"כ. ועוד איתא שם אמר אם יהיו מכבדים א"ז ב"א גדולים הם ע"ש עוד. ולכאורה קשה וכי מי שהוא מכניס אורח מדקדק על האורח אם הוא אדם גדול או לא. אלא כך הענין באשר שהיה א"א שקוע באותה שעה באהבת ה' ובהקבלת פני שכינה. ומלבד שהוא תענוג נפלא עוד הוא מ"ע ואהבת את ה' כמבואר בפ' זו. ומ"מ אי מתרמי איזה מצוה בשעה שהאדם שקוע באהבת ה'. מחויב להפסיק ממצות אהבה שאין לה זמן קבוע וע"ז איתא במס' שבת פ' מפנין גדולה מצות הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה שנאמר על נא תעבור מעל עבדך. ואין הכונה דמי שמכניס אורח גדול מהמקביל פ"ש. אלא שהיא גדולה לדחות שכך הוא רצונו ית' שיהא מצוה מעשית דוחה מצוה זו שאין לה שיעור וזמן והביאו ראיה מא"א שהפסיק מהקבלת פ"ש כדי לעסוק בהכ"א ורבותא קאמר דאפי' הכ"א שהיא מצות גמ"ח דוחה מכש"כ להעשות ביד אחרים אבל אם אפשר להעשות בי"א אין ראוי לדחות אהבת ה'. וה"ז דומה למצות ת"ת שכתבנו לעיל י"ז כ"ב מסוגיא דמ"ק ד"ט. וכ"ז מבואר בכתוב. דא"א בשעה שראה את המלאכים וגם ראה בשכינה היה חמה וכאינו יודע מה לעשות אם להפטר מן השכינה או להכניס את האורחים. אח"כ נתיישב בדבר ואמר אם ב"א גדולים הם ואין כבודם לצוות למשרתים להכניסם לבית הרי מחויב אני להפסיק מהקבלת פ"ש. אבל אם הדיוטים הם אפשר לקיים מצוה זו ע"י אחרים היינו שיצוה את נעריו ולהכניסם ולהאכילם עכ"ל.

 

[תענוג]

הנצי"ב ז"ל בדרכו (דרך ליטאי) כנראה לא גרס מצות לדבקה בו יותר מדרש לדבוק במידותיו דוכי אפשר להידבק בשכינה וע"כ אינו מזכיר רק מצות אהבת ה', אבל במשנת האריז"ל ומוהר"ח וויטאל והחסידות יש מצוה של לדבקה בו כפשוטו וכנ"ל בשערי אורה וכן הוא משמעות הרמב"ן יא כב (ויעוין בזה דברי רבי צדוק הכהן בס' הזכרונות א יח).
מוהר"ח וויטאל ז"ל בסוף ספר שערי קדושה) העתיק דברי המקובל הקדמון רבי יצחק דמן עכו בספר מאירת עינים וזה לשונו ואני יצחק הצעיר בן שמואל נר"ו דמן עכו אומר כן כי בין ליחידים בין להמון שהרוצה לידע סוד קשירת נפשו למעלה ודבוק מחשבתו בקל עליון כדי שיקנה באותה המחשבה התמידית בלי הפסק את העולם הבא ושיהיה השי"ת תמיד עמו בעולם הזה ובעולם הבא ישים לנגד עיני שכלו המחשבתו אותיות השם המיוחד יתברך כאילו הם כתובים לפניו בספר בכתב אשורית ותהיה כל אות גדולה בעיניו בלי תכלית ר"ל שכשתשים אותיות השם המיוחד כנגד עיניך יהיו עיני שכלך בהם ומחשבת שכלך ולבך באין סוף הכל ביחד ההבטה והמחשבה שתיהן ביחד וזהו סוד הדבוק האמיתי הנזכר בתורה ולדבקה בו ובו תדבק ואתם הדבקים וכל זמן שנפש האדם דבוקה בו יתברך על הדרך הזה לא יאונה אליו רעה ולא יבא לידי טעות לעולם בשום ענין מענייניו בין בשכליים בין במורגשים עכ"ל, ועד"ז כתב בפני יהושע כתובות קיא ע"ב כתב וז"ל ודאי אע"ג דכתיב בשכינה כי ה' אלקיך אש אוכלה אפ"ה אפשר דמי שהוא ת"ח מדבק בשכינה ע"י הבל התורה שיוציא מפיו ונקרא ג"כ אש שנאמר הלא כה דברי כאש ובכמה דוכתי אשכחן שנעשו שותפין לו להקב"ה ממש והיינו דדרשינן את ה' אלהיך לרבות ת"ח עכ"ל, וכן הוא משמעות דברי האריז"ל המובא בשל"ה מסכת יומא אות צ וזל"ל מצאתי בתוך ספרי המקובל האלהי חסידא קדישא הרב רבי יצחק לוריא אשכנזי ז"ל כו' וגם בכמה חיבורים מהראשונים נמצא שהתבודדות והפרישות והדביקות היו נוהגני בה חסידי ישראל היינו שבהיותם לבדם מפרישים מדעתם עניני העולם ומקשרים מחשבותם עם אדון הכל וכך לימד מהרר"י המקובל הנזכר שזה מועיל לנפש שבעתיים מהלימוד כו' והרמב"ן ז"ל כתב על הפסוק שנאמר ביעקב אבינו קום עלה בית אל ושב מאי ושב כמו בשובה ונחת תושעון היינו שיכוין דעתו בישוב הדעת עמו יתברך עכל"ל הלשון הוא דביקות והתקשרות מחשבה וישוב וקשה לדחוק בדבריו בפן שונה.​