בראשית - איך הקריב אדם הראשון שור בתוך ח' ימים | בראשית בראשית - איך הקריב אדם הראשון שור בתוך ח' ימים | בראשית

גרינפלד

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
3,598
תודות
7,612
נקודות
692
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כי עפר אתה ואל עפר תשוב (ג יט)

בעבודה זרה ח. "יום שנברא בו אדם הראשון כיון ששקעה עליו חמה אמר אוי לי שבשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי ויחזור עולם לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, היה יושב ובוכה כל הלילה וחוה בוכה כנגדו, כיון שעלה עמוד השחר אמר מנהגו של עולם הוא, עמד והקריב שור שקרניו קודמין לפרסותיו, שנאמר ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס. והקשה בספר יד דוד לרבי דוד אופנהיים זצ"ל בפרשת אמור, הרי לא עברו על שור זה שבעה ימים, שהרי נברא בחמישי והקריבו אדם הראשון בשבת, והוי ליה מחוסר זמן בתוך שמונת ימים, שהוא פסול להקרבה כדכתיב "שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן" וגו'.

ובשם הגרי"ז תירצו [מובא בשיעורי בנו הגרמ"ד הלוי זצ"ל עה"ת כאן], דכיון שכל מעשה בראשית בקומתן ובצביונם נבראו, אם כן הוי כמו שור שעברו עליו שמונת ימים. ויש להטעים לפי הטעם שכתב החינוך במצוה רצ"ג לאיסור הקרבת מחוסר זמן, שהוא משום ששלימות הקרבן שיהיה מבן שמונת ימים והלאה, כי קודם לכן איננו ראוי לכל דבר, ולא יחמוד איש אותו לאכלה ולסחורה ולתשורה, א"כ כיון דבצביונם נבראו לא שייך טעם זה.

וביד דוד שם כתב ליישב, דכתיב "כי יולד" והיה שבעת ימים תחת אמו, שהדין שבעת ימים תחת אמו הוא רק היכא שנולד, אבל שור של אדם הראשון כיון שלא נולד, אין בו דין המתנת שבעה ימים. ויש להטעים לפי דברי הגמ' בשבת קלה: דהטעמא דקרא של איסור הקרבת מחוסר זמן, הוא משום חשש נפל דשמא לא כלו לו חדשיו, ואם כן זה שייך רק היכא שנולד, וכן לפי מה שאמרו בויקרא רבה אמור פכ"ז דהטעם משום שמא נגחתו אמו בלידתו והוא בעל מום, ואינו ניכר עד ז' ימים, וגם זה שייך רק היכא שנולד. ועי' עוד באלשיך ובויקרא רבה שם, שנראה עוד טעם דזהו מרחמי ה' על בריותיו, להשאיר את הולד ז' ימים תחת אמו, דאותם הימים נחת היא להם, וזה שייך ג"כ רק היכא דאיכא אם.

אך באמת קשה דא"כ הוי ליה יוצא דופן, שהוא גם כן פסול להקרבה כיון שלא נולד. [ובספר פתוחי חותם לרבי אברהם אנג'יל משלוניקי זצ"ל מנחות סט: כתב להסתפק האם שור היורד מן השמים או שנברא בספר יצירה כשר להקרבה, וכתב מתחילה דכמו שחיטים שירדו מן השמים כשרים למנחות כמבואר בגמ' שם לפי' התוס', ה"נ בהמה הנבראת בספר יצירה כשרה לקרבן, אך כתב להסתפק האם פסולה מטעם מחוסר זמן, ושוב כתב שם דאפילו אם אינה פסולה מטעם מחוסר זמן מ"מ יש לפסול מטעם יוצא דופן כיון שלא נולד. ועוד דהוי ליה יתום כיון שאין לו אם, עכ"ד].

ויש לדון דכל הני פסולים הם רק בקרבנות ישראל, אבל בקרבנות בני נח ליכא פסול של מחוסר זמן ויוצא דופן ויתום, ולכן אדם הראשון שפיר היה יכול להקריב הך שור שקרנותיו קודמות לפרסותיו, ואין בזה חסרון בין מצד פסול יוצא דופן ובין מצד פסול מחוסר זמן. אמנם עדיין יש להעיר קצת מאבות דרבי נתן פ"א שגם האיל שהקריב אברהם אבינו תחת בנו היה מששת ימי בראשית וקרנותיו קודמות לפרסותיו, והרי אברהם אבינו קיים את כל התורה עד שלא ניתנה.​
 
[ובספר פתוחי חותם לרבי אברהם אנג'יל משלוניקי זצ"ל מנחות סט: כתב להסתפק האם שור היורד מן השמים או שנברא בספר יצירה כשר להקרבה, וכתב מתחילה דכמו שחיטים שירדו מן השמים כשרים למנחות כמבואר בגמ' שם לפי' התוס', ה"נ בהמה הנבראת בספר יצירה כשרה לקרבן, אך כתב להסתפק האם פסולה מטעם מחוסר זמן, ושוב כתב שם דאפילו אם אינה פסולה מטעם מחוסר זמן מ"מ יש לפסול מטעם יוצא דופן כיון שלא נולד. ועוד דהוי ליה יתום כיון שאין לו אם, עכ"ד].​
והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ועי' בשיטמ"ק מנחות שם לגבי ספק הגמ' בחיטים שירדו בעבים האם כשרים לשתי הלחם, דהספק הוא האם כמו שאין דבר טמא יורד מן השמים, כדאיתא בסנהדרין נט: דרבי שמעון בן חלפתא פגעו בו אריות ונעשה לו נס וירדו לו חתיכות בשר מן השמים, ונשארה חתיכה אחת, ושאל בבית המדרש האם מותר לאוכלה ואמרו לו אין דבר טמא יורד מן השמים, כך אין דבר פסול יורד מן השמים וצריך להיות כשר לכל דבר, עכ"ד השיטמ"ק.

א"כ י"ל גם הכא דתלוי בספק הגמ' הנ"ל, דאם אין דבר פסול יורד מן השמים א"כ בהמה שירדה בנס צריכה להיות ראויה להקרבה, דכמו שחיטים כשרות לשתי הלחם אע"פ שאינו מן הארץ, כך בהמה כשרה להקרבה אע"פ שלא נולדה.

ובטעמא דקרא פ' ויקרא כתב ג"כ דבהמה שנוצרה ע"י נס כשרה להקרבה, דכמו שחיטים שירדו בעבים יש להם דין חיטים, כך בהמה שנוצרה ע"י נס יש לה דין בהמה. ובספר דעת נוטה שם אות מ"ד הביאו שנשאל על כך מדברי השל"ה בפרשת וישב (מובא בפתחי תשובה יו"ד סי' ס"ב סק"ב) דבהמה שנבראת ע"י ספר יצירה אינה טעונה שחיטה, כיון שנבראת ע"י שמות ולא מצד התולדה, והשיבו רבינו הגרח"ק זצ"ל לחלק בין בהמה הנבראת בספר יצירה לבהמה היורדת בנס מן השמים, דע"י ספר יצירה אינה בהמה כלל. ולדברינו יש לחלק עוד, דאפילו אם נאמר דהנבראת ע"י ספר יצירה יש לה שם בהמה לגמרי, מ"מ פסול לקרבן דאין שייך הסברא דאין דבר טמא יורד מן השמים, דזה רק כשיורד מלעילא, משמיא אין מורידין דבר טמא, ולא במה שבא ע"י השתדלות אדם, אפילו בשמות הקדושים.

אמנם בש"ך על התורה (במדבר יא ד) כתב, דמהך טעמא דאין דבר טמא יורד מן השמים לגבי הנהו אטמהתא, כך גם דבר היורד מן השמים אינו טעון שחיטה, ולכן כתב שהשלו לא היה טעון שחיטה עי"ש. והנה מעצם דברי הגמ' בסנהדרין אין הכרח לזה דמועיל גם לגבי שחיטה, ואין להקשות דא"כ גם בהנהו אטמהתא יהיו אסורות משום שלא נשחטו, דעל שחיטה לא היה כלל נידון משום דנוצרו בנס חתיכות של בשר מתחילתן, ובכה"ג אין טעון שחיטה דדין שחיטה חל רק על בעלי חיים ולא כשנוצרה חתיכת בשר, משא"כ דבר טמא דהוא עצם המין בזה יש לחוש שמא נוצר דבר טמא, אבל כשירד בעל חיים מן השמים הרי הוא טעון שחיטה, כיון דיש עליו דין בהמה.

ואין לומר דמ"מ מצד הסברא כמו שלגבי דבר טמא אמרינן דאין יורד מן השמים, הוא הדין לגבי שחיטה, דיש לחלק דדוקא דבר טמא שאין לו תיקון אין יורד מן השמים, אבל דבר הטעון שחיטה ויש לו היתר ע"י שחיטה אפשר דצריך לתקנו. [ולפי"ז ג"כ יש לחלק עוד, דהנהו אטמהתא דאם היו טעונות שחיטה היו אסורות לעולם ולא היה להם תיקון כיון שירדו חתיכות בשר שאין שייך בהם שחיטה, אמרינן בהו אין דבר טמא יורד מן השמים גם לגבי השחיטה, אבל בבעל חי שיכולים לתקנו צריך לשוחטו תחילה].

[ובסדר הדורות ערך ר' שמעון בן חלפתא כתב, דהא דר"ש בן חלפתא לא בא לשאול אלא מצד דבר טמא ולא מצד חסרון שחיטה, היינו משום דשחיטה בלא"ה אינו צריך כיון שלא נברא מאב ואם, ולפי"ז מבואר חידוש יותר גדול, דאף בלא דינא דאין דבר טמא יורד מן השמים אין דין שחיטה אלא בנולד מאב ואם, אך אינו מובן מהיכי תיתי, כיון שיש לו דין בהמה לכל דבר, ועי"ש שציין לספר נחלת בנימן מצוה קכ"ה ונתן לזה טעם בדברי אגדה עי"ש, ושם נסתייע לזה מדברי הש"ך, ובאמת דברי הש"ך הם ענין אחר דמותר משום דאין דבר טמא יורד מן השמים, ולכן אין בו איסור אבר מן החי, דהוא צריך להיות מותר לאלתר בלא שחיטה].

עכ"פ לפי"ז דאין דין שחיטה בדבר היורד מן השמים, העירו בספר דעת נוטה שם במקורות וביאורים, דא"כ גם בהמה היורדת מן השמים תיפסל להקרבה כיון שהיא כשחוטה, דהנה בחולין עד: מבואר דבן פקועה פסול לקרבן פסח, ורש"י שם פירש שהפסול הוא משום דהוא יוצא דופן, אבל דעת התוס' דהפסול הוא משום דהוי כשחוט, א"כ הכא נמי יהיה פסול מה"ט.

ולכאורה היה נראה דלא קשה, דלא בעינן שיהיה איסור אבר מן החי ושיהיה טעון שחיטה להיתר אכילה, אלא דבן פקועה שנתקיימה בו שחיטה והוי כשחוט וכבישרא בדיקולא ואין שייך בו שחיטה, משא"כ בהמה היורדת מן השמים אינה שחוטה, אלא רק אין בה איסור אבר מן החי ואינו זבוח, משום החידוש שדבר טמא ואסור באכילה אינו יורד מן השמים.

אך באמת נראה דזה אינו, דבעיקר דברי הש"ך עה"ת צריך להבין, דעד כאן לא אמרו שאין דבר טמא יורד מן השמים אלא בדבר שיש דוגמתו מותר, כגון אטמהתא דאיכא מין טהור וי"ל דזהו המין שנברא, וכן חיטים שירדו בעבים לדברי השיטמ"ק דחשיבי כחיטים הבאים מא"י, אבל בהמה בחייה שלא תהא טעונה שחיטה לא מצינו דבר כזה, ומנלן שמחמת שאין דבר טמא יורד מן השמים ירד האיסור. אלא ע"כ צ"ל דחשבינן לה כמו שחוטה והיינו כבן פקועה, וכיון דאמרינן שנוצרה שחוטה א"כ שוב קשיא כנ"ל דהוי כשחוט ואין שייך בו הקרבה.​
 

חברים מקוונים לאחרונה

הודעות מומלצות

אחד יחיד יצר פוסט חדש...

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון
למעלה