הנה מבואר בגמ' בסנהדרין (פ"ב ע"ב) אמר רבי יוחנן: ששה נסים נעשו לו לפנחס: והנס האחרון שבא מלאך והשחית בעם. ופרש"י והוטרדו בני שבטו ולא הרגו לפנחס.
אכן היה עוד ניסים אחד - שהיה לו לזמרי לפרוש ולא פירש, ופרש"ישהיה לו לפרוש מן האשה, ושוב אין ניתן להורגו. ועוד נעשה לו נס שהיה לו לדבר ולא דבר, ופרש"י לזעוק לאנשי שבטו לסייעו. עוד נס שכוון בזכרותו של איש ובנקבותה של אשה, ופרש"י וראו אותם דבוקים זה בזה, וידעו שניתן רשות לקנאי לפגוע בו ולא יאמרו שנאה היתה בלבו עליו. ונס הרביעי שלא נשמטו מן הרומח, שלא נשמטו - לפרוש זה מזה, עד שראו שהרגם בדין. ונס חמישי שבא מלאך והגביה את המשקוף, ופרש"י שהוציאן נדבקים ולא הוצרך להשפיל הרומח וישמטו.
ובמדרש הוסיפו עוד ששה ניסים הא' האריך הברזל כדי שידקור את שניהם, הב' נתן כח בזרועו כדי שיגביה את שניהם, הג' נתן כח בעץ לסבול את שניהם הד' הפכן המלאך בראש הרומח כתקנן לראות קלונם לכל, הה' לא הטיפו דם שלא יטמא פנחס, הו' ששמר הקדוש ברוך הוא רוחותיהן שלא ימותו ויטמא.
והיינו שכדי לקיים את הענין דקנאין פוגעין בו ולהראות לכולם שהרגו על דבר הטומאה הוצרך לכל כך הרבה ניסים שבלא נס א' לא היה מצליח. ואיך סמך על הניסים הרבים הללו ללכת ללהורגם ולהוציאם ולקחת אותם בכל מחנה ישראל.