אינפלציית התארים בדורנו - כבוד התורה או זילותה? (1 צופה)

[שיח יצחק]

נראה שבימינו, כמעט בכל עיתון או אתר תורני, כל רב או אפילו מרצה מקבל תואר: הגאון, הרב הגאון, הרה"ג, הגאון הגדול, מרן, מרן רשכבה"ג, גדול הדור, צדיק יסוד עולם, עמוד התפילה וכדומה. פעם היה צריך הרבה בשביל לזכות בתואר "הגאון", והיום כמעט כל מי שדרש בשבת מקבל את זה. וכל מי שמשתייך למפלגה, מקבל תואר הגאון הגדול וכו'.

האם זו תופעה חיובית, ביטוי של כבוד לתורה וללומדיה?
או שמא מדובר באינפלציה שמוזילה את ערך המושגים ומקהה את התחושה של גדלות אמתית?

 

[נאר תיירה]

נראה שבימינו, כמעט בכל עיתון או אתר תורני, כל רב או אפילו מרצה מקבל תואר: הגאון, הרב הגאון, הרה"ג, הגאון הגדול, מרן, מרן רשכבה"ג, גדול הדור, צדיק יסוד עולם, עמוד התפילה וכדומה. פעם היה צריך הרבה בשביל לזכות בתואר "הגאון", והיום כמעט כל מי שדרש בשבת מקבל את זה. וכל מי שמשתייך למפלגה, מקבל תואר הגאון הגדול וכו'.

האם זו תופעה חיובית, ביטוי של כבוד לתורה וללומדיה?
או שמא מדובר באינפלציה שמוזילה את ערך המושגים ומקהה את התחושה של גדלות אמתית?

לחץ כדי לכווץ...

האם יש עיתון שנותן את התארים כדי להגדיל התורה ולומדיה, אין כאן אלא קטנות המוחין שכל אחד בטוח שישווק את רבו בתואר כזה או אחר, וחוסר הבנה כי כי מרוב תארים מומצאים וכו' אין לזה שום משמעות כלל.
וכבר היה מעשה בהגר"י סרנא זצ"ל שראה ברחוב רשום במודעה על אחד שהוא שר התורה והגיב כי 'מילא, שר הבריאות גם אינו חייב להיות רופא'.

 

[אחד יחיד]

נראה שבימינו, כמעט בכל עיתון או אתר תורני, כל רב או אפילו מרצה מקבל תואר: הגאון, הרב הגאון, הרה"ג, הגאון הגדול, מרן, מרן רשכבה"ג, גדול הדור, צדיק יסוד עולם, עמוד התפילה וכדומה. פעם היה צריך הרבה בשביל לזכות בתואר "הגאון", והיום כמעט כל מי שדרש בשבת מקבל את זה. וכל מי שמשתייך למפלגה, מקבל תואר הגאון הגדול וכו'.

האם זו תופעה חיובית, ביטוי של כבוד לתורה וללומדיה?
או שמא מדובר באינפלציה שמוזילה את ערך המושגים ומקהה את התחושה של גדלות אמתית?

לחץ כדי לכווץ...

אצטט כאן משהו שכתבתי במקום אחר:

כתבתי פעם באשכול כלשהו:

ועדיין אכפת לי על הזילות הנוראה בתוארים.
בן עזאי ובן זומא וכן שמואל לא זכו להקרא אפילו בתואר 'רב' והיום כל משיב בסדר שלישי נקרא רשכבה"ג.

לחץ כדי לכווץ...

ולתומי חשבתי שזו תופעה של דורנו, דור החיצוניות.
אבל לאחרונה נתקלתי בדברי הרמב"ם בפירוש המשניות עמ"ס בכורות (פרק ד' משנה ד') וז"ל:

ואל תטעה בכל עניינים האלו שכללתי במאמרי זה אלו השמות הידועים בארץ ישראל ובארץ המערב, שקורין קצת בני אדם "ראש ישיבה", ואחרים "אב בית דין", ועושין חילוק בין ראש ישיבה גאון יעקב ובין ראש ישיבת של גולה, וכותבין לבני אדם שלא ראו אותם בראש ישיבה או זולתן מן השמות, לפי שאלו הדברים "פטומי שמא בעלמא", והולכין אחר הכנויין והייחוסין. וכבר ראיתי בארץ ישראל אנשים נקראין "חברים", ובמקומות אחרים יש מי שנקרא "ראש ישיבה" ואפילו בר בי רב דחד יומא ליתיה. ואין אנו מדברים בשמות אלא בעניינים.

לחץ כדי לכווץ...

אז דבר ראשון אני מודה בטעותי, ואני מבקש סליחה מכל הדור על שזלזלתי בו.
ודבר שני, אשמח לשמוע אם מישהו יודע על מקור קדום עוד יותר לתופעה הזאת.

ואגב גררא אציין עוד משהו מעניין שראיתי ברמב"ם הזה.
בשנים האחרונות יש ביום העצמאות כנסי 'בר בי רב דחד יומא'.
ותמיד חשבתי שההשוואה בין רב אידי שחצי שנה היה הולך בדרכים כדי ללמוד יום אחד (כמובא בחגיגה דף ה:) לבין אנשים שלומדים רק יום אחד בשנה היא בלשון המעטה לא נכונה.
אבל מלשון הרמב"ם נראה שכבר בימיו זה כבר הפך לביטוי מקובל למישהו שלומד רק יום אחד.