אמור איסור טומאת הכהנים גם שלא בשעת עבודתם (1 צופה)

[התורה]

ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו וגו' (כד, ב).
עוד לצד שצוה ה' לכהנים איסור יין ושכר (לעיל י ט) ושם גילה הכתוב שטעם האיסור הוא לבל יעבדו עבודת הקודש שתויי יין, ואם כן שלא בזמן משמרתם או שלא בזמן עבודתם יכולין לשתות יין ושכר, ואם כן תבא הסברא לומר שילמוד סתום מהמפורש, לדון בטעם איסור טומאה שהוא מהטעם עצמו שנאסרה שתיית יין ושכר נאסרה טומאה כדי שיהיה ראוי לעבודה, לזה נתחכם ה' ודיבר לשון יחיד לא יטמא, לומר שאפילו אחד מהכהנים הוא עומד באיסור זה:
וממוצא דבר אתה למד שלא מטעם ביטול עבודה, כי אין עבודה בטילה מהעדר כהן אחד, אלא ודאי שאיסור טומאת כהן היא חובת גברא, ואפילו מי שמשמרתו באה לזמן רחוק, אף על פי כן הוא באיסור זה, ומטעם האמור בדבריהם ז"ל (בתנחומא) וכתבנוהו למעלה
אור החיים הק' - בפרשתנו