נסתפק המנ"ח (סוף מצוה רס"ג) אם מותר לכהנים לעבור ברה"ר כאשר יש בה ספק טומאה, האם נימא דמצד הגזה"כ שאם ילך שם ישאר טהור - דספק טומאה ברה"ר לקולא - לכן שרי לי' לצאת לשם, או דלמא היות והוי איסור כשאר איסורי תו' שלא יטמא דנים ספיקא דאורייתא לחומרא ולא מתחשבים במה שבדיעבד אם יצא יהי' טהור (וכן נסתפק להפך, אם יהי' מותר לכהן להכנס לרה"ר כשיש שם ספק ספיקא דטומאה. עיי' עוד בזה באחיעזר ח"ג סי' ס"ה ס"ק ו' ז', זכר יצחק סי' ס"ז, מרחשת ח"א ס"ב בהג"ה, קוב"ש ח"ב סמ"א ובקובץ ענינים חולין ע"א. אבי עזרי תליתאה הל' שמחות, ובשלמי יוסף נזיר סי' ל"ד בדברי הגאון ר' ישראל אדלשטין).
והקשה הרב מטשעבין (סוף ח"ב, בהשמטה לחלק א', ובקונטרס "זרע ברך" שכתב בסיביר בהעדר ספרים) ועוד רבים (מהרש"ם ח"א סי' ר"ל, ובהגהות ציון ירושלים על ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג הקשה כן השו"מ), דלפי הצד שהדבר תלוי בטומאה בפועל, א"כ מהו פשר דברי הגמ' בשבת לד. דהכהנים לא יכלו לעבור במקום שהי' בו ספק טומאה ואמרו לרשב"י לתקן זאת, והרי ברש"י שם מבואר דהוה בשוק דרה"ר..
ובחת"ס (יו"ד של"ז) ר"ל דהי' הדבר ברה"י עיי"ש. אלא שברש"י כאמור לא משמע כן. ובגליון "אהלי טהרות" הובאו דברי האדמו"ר הגאון מדזיקוב שליט"א שתי' העניין בג' דרכים נפלאות.
אך לענ"ד התירוץ פשוט, והוא ע"פ ד' התוס' כתובות כ"ח ע"ב ד"ה בית הפרס, שכ' שם דכל שלעולם נשאר הדבר בספק טימאו חכמים, ורק כאשר הספק הוא באקראי הוא שאמרינן דספק טומאה ברה"ר לקולא. שו"ר שכבר תי' כן המהרש"ם (מובא מקומו לעי' בסוגריים). וכ"כ בפשיטות מרן הגראי"ל באילת השחר. אולם הגריש"א בהערות כתב דאין לתרץ כן, משום שמבואר ברש"י שהי' ספק חד פעמי איפה הטומאה נמצאת. אלא שאין ד"ק מובנים כלל, שכן הפשט הברור בד' התוס' כתובות הנ"ל הוא דכל שמציאות הספק קבועה במקום, הרי דלא נימא בזה שספיקו ברה"ר לקולא, אך אי"ז דווקא כשבפועל ישנה טומאה חדשה כל רגע שאיננו יודעים היכן היא.
והקשה הרב מטשעבין (סוף ח"ב, בהשמטה לחלק א', ובקונטרס "זרע ברך" שכתב בסיביר בהעדר ספרים) ועוד רבים (מהרש"ם ח"א סי' ר"ל, ובהגהות ציון ירושלים על ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג הקשה כן השו"מ), דלפי הצד שהדבר תלוי בטומאה בפועל, א"כ מהו פשר דברי הגמ' בשבת לד. דהכהנים לא יכלו לעבור במקום שהי' בו ספק טומאה ואמרו לרשב"י לתקן זאת, והרי ברש"י שם מבואר דהוה בשוק דרה"ר..
ובחת"ס (יו"ד של"ז) ר"ל דהי' הדבר ברה"י עיי"ש. אלא שברש"י כאמור לא משמע כן. ובגליון "אהלי טהרות" הובאו דברי האדמו"ר הגאון מדזיקוב שליט"א שתי' העניין בג' דרכים נפלאות.
אך לענ"ד התירוץ פשוט, והוא ע"פ ד' התוס' כתובות כ"ח ע"ב ד"ה בית הפרס, שכ' שם דכל שלעולם נשאר הדבר בספק טימאו חכמים, ורק כאשר הספק הוא באקראי הוא שאמרינן דספק טומאה ברה"ר לקולא. שו"ר שכבר תי' כן המהרש"ם (מובא מקומו לעי' בסוגריים). וכ"כ בפשיטות מרן הגראי"ל באילת השחר. אולם הגריש"א בהערות כתב דאין לתרץ כן, משום שמבואר ברש"י שהי' ספק חד פעמי איפה הטומאה נמצאת. אלא שאין ד"ק מובנים כלל, שכן הפשט הברור בד' התוס' כתובות הנ"ל הוא דכל שמציאות הספק קבועה במקום, הרי דלא נימא בזה שספיקו ברה"ר לקולא, אך אי"ז דווקא כשבפועל ישנה טומאה חדשה כל רגע שאיננו יודעים היכן היא.