בב"ב כ"ב: "ז"א גרמא בניזקין אסור"
אולי שם אסור משום פטור, מנ"ל שאסור גם כשחייב כלו' שמשלם, [ובגונב ע"מ למיקט דרשי' לאסור, ומה הדין מזיק ע"מ למיקט?מקור].
עיי' בגינת ורדים להפמ"ג כלל א במש"כ שם דאין עונשין מה"ד סיבתו היא שאין מעלין הדבר ב' מדרגות מק"ו (ההסבר השני שם), ולפי"ז, לדברי התוס' ב"ק ב. ד"ה "ולא זה וזה" דלמתניתין משמע דעונשין ממון מן הדין (לעומת המכילתא), ע"כ שהאיסור מפורש בתורה ורק מעלים ע"י הק"ו בדרגא אחת לחייב מלקות.
יצר הנזיקין שלי מידי פעם מתעורר. אלא מה אסור להזיק. אך כלפי כבודו שמתקשה בשאלה מדוע אסור להזיק, למה שלא אפרוק אותו עליך ועל ממונך?
רבינו @בדרך חדשה אני חושש שהתחלתי להתאהב 'בדרך החדשה' שאתה מוביל אליה באשכול זה כמו באשכולות אחרים.
האם למעכ''ת יש איזו הו''א שדעת בעה''ב היא היא דעת התוה''ק? אתמהה.
ראה שם ברש"י שאפילו למ"ד פור אבל אסור כ"ש למ"ד חייב שאסור.
אבל שאלת שאלה טובה הרי לגבי גנב צריך פסוק ולמה במזיק זו סברה פשוטה?
אבל יש איסור גם כשאין חיוב תשלומין וכמו בגרמא, אא"כ נימא שהחיוב בד"ש גם גורם איסור והוא צ"ת.
ר"ל דלא מיבעיא למ"ד דחייב שחייב אלא אפי' למ"ד שפטור מ"מ אסור, אבל לעולם יתכן שאם חייב מאחר שישלם יהא מותר, ומה הכ"ש?
ואפשר דזה שאם היה לתעשייה זו ללא גורם הפטור, היה מתחייב בתשלומין, זה המלמד שיש בזה איסור.
אם לא ירדת לסוף דעתי הענייה כנראה שלא כתבתי אותה ברור. קבל התנצלותי. (בכ"מ ערבבת בין סיבת וטעם האיסור לסיבת התשלום).
כי לענ''ד הא בהא תליא. ואם האיסור נלמד מתשלום הרי שטעמם חד הוא.
הגמרא לא מדברת בכלל על החיוב תשלומין אלא על הדין הרחקה וע"ז מפורש שאם חייב פשוט שחייב להרחיק דהיינו איסור להזיק
חושבני שמעכ"ת לא פירש נכון את דברי האחרונים ז"ל
אם כדבריו, תוס' היו כותבים כן?
זה על החיוב תשלומין ולא על האיסור
