איזה סברא יכול לומר כת''ר באיסור שלא מחייב בתשלומין?
יש צד שלא?
הרשב''א בהקשר לזה אומר בפירוש את החילוק בין השבת הלוואה לנזק בב''ק ב, ב שזה מסברא
סברה מעולה ומסכים, ורק אני מוסיף שבנהנה אתה חייב כי הממון של השני אצלך ולכן אתה חייב להחזיר אפילו שא"א להחזיר את הבעלות שלקחת אלא אדרבה הבעלות שלקחת היא אצלך ותחזיר, אבל במזיק שאין נהנה אין מה לשלם וסברתך א"ש עם ד התורא"ש
אכן
ווארט, לא חשבתי ע''ז וייש''כ גדול לרבי אלופי ומיודעי הרב מתקרב שבשמו לא שביק חיי.
אה"נ
דברי מעכ''ת הם בדיוק שהביאו אותי לחשוב שבהכרח שעיקר הלימוד שיש איסור הוא בק''ו מעצם התשלומין.
אם כל מקור האיסור הוא מחיוב תשלומין,
א.שמא היינו דלא תימא דכיון דפטור שרי
ובכאן השאלה האם סברא דאורייתא או לאו, ואכ"מ
אה"נ
כן
ידוע
האם כוונת מר שזו סברא פשוטה
לא הבנתי מ"מ כתוב שאסור
שכך כתוב במשנה שצריך להרחיק וע"ז חיפשו האחרונים טעם בכתוב
הכוונה היא שאסור אין המכוון לאיסור ככל האיסורים, אלא רק ההפך מפטור
צריך להרחיק לא בהכרח שייך לאיסור או לא איסור (למשל, יכול להיות משום החיוב שמירה אם ישנו בכלל)
אני צריך יותר הסבר, ההפך מפטור זה חייב ומזה אסור אבל לא כמו שאר איסורים, האם כוונתך חייב בד"ש את זה הגמרא יודעת כבר שגרמא חייב בד"ש וכאן התחדש איסור
מה הפשט מהיכא תיתי? אם יוצא מהמשנה שעושים ק"ו וזה חייב להיות על בסיס זה שיש איסור, משמע שהמשנה למדה שישנו איסור.
נו, אז לפי"ז יש גמרא שהניחה שזה אסור..
פשוט מאוד
אם רואים שהגמרא יודעת, צריך למצוא את מקורה. כמו שעושים הראשונים כבר. מה לא מסתדר לך? ברגע ונדע מה המקור יובן גם מהיכא תיתי לגמרא.
